מאת: טלי קורד
שילוב מאבקים הוא אחד מצירופי המילים הפופולריים ביותר כיום בפמיניזם. לפעמים, כמו במונח intersectionality, הכוונה היא לדיכויים שמשתלבים זה עם זה: הרי הדיכוי שעוברות נשים בכל העולם די דומה, מבחינת המנגנונים לפחות, לגזענות, הומופוביה, התעמרות במיעוטים דתיים ועוד. ההגיון האינטרסקשיונלי אומר שלהעמיד פנים שרק הדיכוי הספציפי שלי חשוב ולהתעלם מכל השאר, זה אכזרי ופוגע.
לפעמים המבט הביקורתי מופנה פנימה – למשל בדיון על פמיניזם לבן, כלומר הביקורת על החדגוניות במוצא הנשים הנלחמות על זכויותיהן וכנגד הדיכוי, ועל כך שבמערב רוב הקולות שזוכים לבמה בתחום מגיעים מנשים לבנות, משכילות, בעלות אמצעים. לא שאין להן זכות לדבר, כמובן, ולא שנטען כי מישהי, איפשהו משתלטת בכוונה על השיח – אבל כשהייצוג כל כך חוזר על עצמו זה בהחלט מעלה שאלות. בהקשר זה אפשר לתת כדוגמא את הסדרה "בנות", שחוטפת ביקורת מתמשכת על מחסור בגיוון אתני. הצטלבויות אחרות שעולות לדיון תכופות, כוללות למשל את הקשר בין פמיניזם לטבעונות, פמיניזם לשמאלנות (בארץ), וכדומה.
כך או כך, הזדהות בין דיכויים שונים היא רק צד אחד של המטבע. הצד השני, האופטימי יותר, הוא שיתופי הפעולה – תת-תחומים שנולדו מהצלבה של שתי תנועות או יותר, ופועלים יחד מתוך הבנה שפמיניזם, כהגדרה רחבה, אינו עוסק רק בנשים אלא מכיל יסודות של שינוי חיובי בעולם לטובת חיים הוגנים יותר, שיווניים יותר, ואפילו נקיים יותר: זה האחרון נקרא אקו-פמיניזם.
אקופמיניזם היא תנועה שראשיתה כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם עלייתן של התנועה לאיכות הסביבה מצד אחד, והתאוצה שצבר הגל השני של הפמיניזם מצד שני. החיבור בין השתיים מעניין, ונוגע למשל ברעיון לפיו הבעיות שיש לסביבה כיום, הבעיות שאנחנו כמין האנושי יצרנו או לפחות קידמנו, קשורות קשר הדוק לקפיטליזם, לרדיפה אחרי רווח ולתפיסה "אדם נגד הטבע" שמהווה חלק מרכזי מהתרבות מאז הרנסנס (אפילו האפיפיור חושב ככה.) אקופמיניזם, אם כן, מביא גישה נשית יותר של שיתוף פעולה במקום תחרות – לא מול בני אדם אחרים אלא מול הטבע.
דוגמא מהממת ומלאת אופטימיות אפשר למצוא בבנין, מערב אפריקה. פרויקט מיוחד של קרן העוסקת בתחום הקים במספר כפרים "גני שוק סולארי" אשר משלבים משאבות סולאריות ומערכת השקיה מתקדמות כפתרון מתוחכם לבעיית היובש הקשה באזור. את 11 הגנים מתפעלות כ-400 נשים אשר מגדלות בהם פירות וירקות לכ-66,000 איש לאורך כל חודשי השנה. המערכת מאפשרת השקייה גם כשצחיח, ובעיקר חוסכת להן עבודה פיסית קשה של הליכה למרחקים ארוכים מאוד רק כדי להשיג קצת מים להשקייה.
גני השוק הסולארי מדגימים היטב את הרעיון של הצטלבות מאבקים והדרך בה אפשר להועיל לכל הצדדים. לנשות בנין יש את הסיבות שלהן לתמוך ולהשתתף בפרויקט, והן קשורות קודם כל לצרכים מידיים שלהן ושל בני משפחתן; אך אין בכך סתירה לתועלת שמופקת מהפרויקט גם עבור הסביבה, עבור העולם כולו ואפילו בתור אבטיפוס מתפקד לקונספט עצמו. הפרויקט מוציא אותן ממעגל של עוני ורעב שהן כלואות בו בגלל מזג האוויר וקשיי הגידול, והוא עושה זאת לא במחיר של פגיעה באחר (במקרה זה, הסביבה) אלא תוך קידום גם של המאבק החשוב של איכות הסביבה.
ומעל כל זה, אולי הדובדבן שבקצפת כולה: הפרויקט המערבי אמנם סיפק את הכלים, ההכשרה, הלוחות הסולאריים, דברים שמן הסתם לא היו בהישג ידיהן של החקלאיות בבנין, אך תרומתו היא בבניית הבסיס בלבד. משם הנשים לוקחות על עצמן את האחריות והעבודה, ויוצרות במו ידיהן עתיד טוב יותר לכל המשפחה, במקום להיות תלויות בתרומות ישירות של כסף ומזון.
