תמר דרסלר מסתובבת שנים באזורי אסון בעולם ומודאגת מאד מהרגע שבו האדמה בישראל תרעד

מאת: הילית קראוזה ישראל

שאלת את עצמך פעם את מי היית רוצה לצדך ברגע שבו תתרחש קטסטרופה, כמו רעידת אדמה, מלחמה או אסון אחר? עבורי, התשובה ברורה. הייתי רוצה שם את תמר דרסלר, המייסדת והמנהלת של ארגון HUMANS FOR HUMANS. תמר דרסלר אוחזת במומחיות שנרכשה בניסיון רב שנים באזורי אסון ופליטות. היא תדע איזה ציוד חשוב להשיג (חלקו כבר מוכן מראש בתיק שלה), לאן כדאי לרוץ, מה חשוב לחפש. בקיצור, מה לעשות כשהעולם מתמוטט עלייך. אז כשקראתי בפייסבוק את מה שיש לדרסלר לומר על רעידות אדמה, הבנתי שכדאי להקשיב לה. באחריות.

תמר דרסלר הגיעה לתחום ההצלה אחרי שעבדה במשך עשרים שנים ככתבת בנושאים חברתיים, עבודה שהביאה אותה לא פעם לבקר באזורי אסון. "לא הייתי מסוגלת לקחת סיפור וללכת הלאה מאזור במשבר" היא מספרת "הלב שלי תמיד נשאר שם וחיפשתי איך אפשר לעזור. עד שבסוף הבנתי שאני לא יכולה להישאר בצד המסקר, הפסיבי, זה שאפילו לפעמים מייצר דרמה כדי שתצטלם טוב…"

תמר דרסלר עברה לפעול ככוח סיוע, ובכך היא עוסקת שנים ארוכות. כיום היא עומדת בראשו של ארגון HUMENS FOR HUMENS הפועל בעזרת מאות מתנדבים ומתנדבות (בעיקר מתנדבות) בסיוע לאוכלוסיות חלשות או מוחלשות ברחבי העולם. במהלך שיחתנו מקפידה תמר דרסלר לציין שהיא חבה למתנדבים והמתנדבות תודה גדולה. בישראל פעילי הארגון מסייעים לדרי רחוב, ולאחרונה החלו לפעול להכנת האוכלוסייה להתמודד עם אירועי אסון, כמו רעידות אדמה.

[בסוף הכתבה תמצאו קטעים מתוך מדריך להתמודדות בעת רעידות אדמה שפרסם הארגון, כמו גם הפניה לאתר הוועדה הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה]

"בשש השנים האחרונות הקמתי וניהלתי מרכז ענק לפליטים באי כיוס ביוון. פעלנו שם בגישה חדשה במסגרות הומניטריות שאומרת שלמי שעברו מסע פליטות, יש הרבה יותר כוחות ממי שלא עברו מסע כזה. לכן אנחנו מחזירים אנשים לשגרת עשייה, נותנים להם הזדמנות להשתמש בכוח שלהם.  בנוסף ללימודים בבית הספר הענקנו לפליטים סיוע משפטי וכלכלי, פעלנו לחלוקת מזון ועוד. הרעיון הוא שאדם לוקח אחריות על עצמו ועל השיקום שלו, והיכולת העצמית והאחריות הן חלק מהשיקום. ההימנעות מראייה היררכית של 'מציל ומוצל' היא די חדשה בארגוני הסיוע. במקומה, אנחנו נדבר על 'מה שבאמת צריך ומה אנחנו יכולים לתת'. אנחנו מאמינים שלשטח יש את הצרכים שלו, ואם אין לנו ערך מוסף שיועיל בו אז אין לנו מה לחפש שם", ובחיוך ציני היא מוסיפה "אפילו אם אנחנו רגילים להגיע לכל מקום או אם זה מצטלם טוב…"

בשנה האחרונה עסק הארגון בסיוע לפליטי המלחמה באוקראינה. תמר דרסלר מספרת כי "מרגע היוודע על הפלישה הרוסית החל הארגון לאסוף מידע שסייע לאנשים להיחלץ. אלפי אנשים הצליחו לצאת משם הודות למידע מדויק ומתעדכן שאספנו והעברנו הלאה על תנועת רכבות, על תחנות יציאה ועל המסמכים הדרושים. היו גם משפחות שליווינו מרחוק לאורך כל הדרך באופן פרטני, עם חיבורים ואינפורמציה מתעדכנת. במקרים אחרים פעלנו גם בתוך אוקראינה בעצמנו ובנוסף סייענו במימון לילות ראשונים בארץ הקצה אליה ברחו. הבאנו ציוד גם מהארץ אבל רק דברים ספציפיים להצלה".

תמר דרסלר, הקימה ומנהלת את ארגון Humans For Humans

לקחת בחשבון את האופציה הכי גרועה

איך הגעת לעסוק ברעידות אדמה?

"הגעתי לנפאל אחרי רעידת אדמה מז'ורית וחוויתי שם רעידת אדמה מז'ורית נוספת שבוע לאחר מכן. נשארתי שם חצי שנה, שבה חוויתי עוד 400 רעשי משנה. חוויתי רעידות אדמה גם בהאיטי, בדרום סודן וביוון, והידע שצברתי על רעידות אדמה וההתמודדות איתן הוא גדול וכך במקביל לעבודה בנושא פליטות ואוכלוסיות קצה, התחלתי לחשוב על מוכנות לרעידות אדמה.

"בעניין הזה אני רואה דחיפות להתמקד לא בעולם, אלא במה שאפשר לעשות במדינה שלי, במוכנות כאן בישראל. כתושבים יש לנו שתי אפשרויות מול החשש מרעידות אדמה: האחת היא להיות 'נתינים' שרואים במדינה בייביסיטר שתבוא להציל אותם ולטפל בהכל. זו גישה שאפשר לראות אצל הרבה אנשים, גם אלו שמעורבים ופעילים, שנוהגים להגיד "למה המדינה לא עושה ככה וככה?" והגישה השנייה היא של לקיחת אחריות אקטיבית".

לפי ניסיונך, כמה מספקת ההתמודדות בארץ למקרה של רעידת אדמה?

המוכנות בארץ לאסונות היא בעיקר בנושאים בטחוניים. היערכות לנפילת טילים וכדומה. אבל רעידת אדמה יכולה לגבות הרבה יותר קורבנות, ואני לא רואה מוכנות אליה ברמה שצריכה להיות. כולם יודעים שצריך להיכנס לממ"ד, אבל לא בהכרח מבינים שאם הוא במרתף זה אסור. יודעים להתרחק מכבלים של חשמל, אבל גם מעמודי חשמל ומעצים צריך להתרחק, ולא לעשן ליד הריסות בגלל חשש מצוברי גז. חשוב לתווך ולתרגל עם ילדים גם בבית, חשוב להכין תיק. המידע שנמסר הוא מינימלי, גם בכמות וגם ברמת החשיפה אליו.

כולנו למדנו שמדינת ישראל מועדת לפורענות בשל הימצאותה בדרכו של השבר הסורי-אפריקאי, ואכן רעידות אדמה מוזכרות במקורות היסטוריים החל מתקופת התנ"ך, בכתביו של יוספוס פלביוס ובתיעודים נוספים מהתקופה הביזנטית, מימי הביניים ועוד. שרידים של חלק מאותן רעידות אפשר לראות גם בשטח, למשל באתר העתיקות בבית שאן שבו נראים עמודים אימתניים מוטלים על הקרקע, ממש כפי שהתגלו. ממצאים אלו רלוונטיים לרעידות גדולות. במדידות מודרניות רעידות בקנה מידה כזה, הן החל מ-6 בסולם ריכטר. רעידות חלשות יותר אינן מסיבות נזק משמעותי, והחל מ-3.5 בסולם ומטה, מדובר ברעידות שאנחנו כלל לא נרגיש. לפי ד"ר אבי שפירא רעידות מז'וריות מתועדות בישראל בהפרש של 80 שנה בממוצע; האחרונה שגרמה להרס רב התרחשה בשנת 1927. הרעידה הגדולה ביותר באזורנו, במגניטודה 7.1, התרחשה בשנת 1995 במפרץ אילת, 100 ק"מ מדרום לערים אילת ועקבה. בשל המרחק הגדול ממקומות מאוכלסים הפגיעה בנפש הייתה קטנה מאוד.

תמר דרסלר מודעת היטב לנתונים ולסכנות "היו רעידות באפגניסטן ובאיראן שגבו אלפי קורבנות. כאן בארץ לא שמענו על זה. היה אסון עצום בתורכיה. המדינה שלחה צוותי חילוץ לנפגעים שם, אבל מה איתנו? מה צריך לקרות כדי שנתעורר? צריך להיערך להרבה נפגעים, לכמות אדירה של נפגעי חרדה, לבתים שיקרסו. אני תמיד לוקחת בחשבון את האופציה הכי גרועה כדי להיות מוכנה לכל… איבדתי סבלנות למי שחושב שזה יקרה רק באזורים מצומצמים או בבתים ישנים ולכן זה לא נוגע לו. לי יש מה לתת למי שכן רוצים לשמוע ולהיות מוכנים".

רעידת אדמה בנפאל 2015 (צילום: תמר דרסלר)
רעידת אדמה בנפאל 2015 (צילום: תמר דרסלר)

בשעות הראשונות אף אחד לא יבוא

מה יש לך לומר למודאגים לגבי מצב הבניין שבו הם מתגוררים?

"תמ"א 38 (תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה, לטיפול בסיכונים הנובעים מרעידות אדמה- ה.ק.י.) פחות באה לידי ביטוי באזורים חלשים כלכלית, וחלק מהאזורים המועדים לפורענות הם כאלה. זה אמנם כאב ראש להיכנס להליך הזה, אבל זו הדרך היחידה למי שאין להם כסף לחזק את הבניין בכוחות עצמם, אז אני ממליצה.

"לגבי בדיקת בטיחות המבנה, רצוי לבדוק כל מבנה, אבל בניין קומות שנבנה לפני 1980, בנייני רכבת, בנייני עמודים – כל אלו חייבים בבדיקה בעיניי, כי זה ממש סכנת חיים. כמובן יש לזה עלות… כל מהנדס בניין רשום אמור להיות מסוגל לבצע בדיקת עמידות ברעידות אדמה, אז אפשר לבחור לפי מחיר ונוחות, רק חשוב לוודא שיש לו רישום מסודר".

איזה כלים את מציעה למי שרוצה להיערך לרעידת אדמה?

"מה שהארגון שלי יכול לעשות כדי לשפר את מצב, זה להכין כמה שיותר אנשים לרעידה, בתקווה שלא יהיה במידע הזה שימוש אף פעם. יצרנו סדנה לתושבים ולתושבות. יש לאנשים המון שאלות שמבהירות שלא כולם נחשפו לפרסומים ולמידע של פיקוד העורף, או שהמידע לא סיפק אותם. באופן כללי אני רואה שחשיבות ההיערכות לא הופנמה. זו סדנה מאוד מקיפה ועולה לנו הרבה, ועדיין אשמח לעשות אותה אפילו 30 פעם בחודש כדי שעוד 600 אנשים יידעו ברגע האמת מה לעשות עבור עצמם. אני מאמינה שחלקם גם יצליחו להגיש עזרה ראשונה לאחרים".

מה הציפייה שלכם ממשתתפי הסדנה?

"המחויבות של המשתתפים והמשתתפות היא הדבר החשוב ביותר בסדנה. המשתתפים לא משלמים עליה, אבל הם חייבים להיות אחראיים ולחזור הביתה לתרגל. אם אני מרגישה שהזמינו אותנו כדי לסמן וי של כסת"ח על הנושא, לא אמהר להגיע. אנחנו מגיעים לארבע שעות ללימוד עזרה ראשונה ייעודית לרעידות וכלים להכנה והתמודדות לרעידות אדמה. גם במישור האישי והמשפחתי כמו הכנת הממ"ד, מה לשים בתיק, הכנה לילדים וכו' וגם ברמת הקהילה לאן מפנים, איך מטפלים בפצועים בשטח, איך מתמודדים עם ילדים ללא השגחה ועוד. מי שחוזר הביתה נשלח עם משימות של לבדוק את השטח אצלו בבית, להכין את המשפחה, לתרגל. זו מבחינתי המחויבות".

האם נדרש ניסיון כדי להשתתף בסדנאות? למי הן מתאימות?

"הסדנאות מתאימות לכולם. אין צורך בניסיון. הן תתרומנה במיוחד למי שמבינים שבשעות הראשונות אף אחד לא יבוא, שהם יצטרכו לשרוד לבד, ועדיף שיהיה בידיהם הידע איך לעשות זאת. לפעמים מגיעים להכשרה גם אנשים מאוד מבוגרים, או חסרי ניסיון בתחום הזה, שמצליחים להבין ולתפוס מהר מאד. דווקא אלו שהכול חדש להם, הם אלו שמתאמצים לקלוט, שמגדילים ראש, ששולחים אחר כך הודעה לוודא שהכינו את הבית נכון ועוד.

"גם לקבוצה שמנוסה בעבודה ביחד יש יתרון. הייתה לנו פעם סדנה של 15 מתנדבים, שכולם פעילים יחד בשכונה. הם ידעו מה לשאול, הפגינו זריזות הבנה, ידעו לבקש להרחיב עם סדנה נוספת למעגל שני של עזרה כדי להרחיב את החוסן הקהילתי. זו הייתה הסדנה הכי טובה שהעברתי. כשאני מגיעה לקבוצה שיש לה יכולת והזדמנות לפעול כקבוצה למען הכלל, אני מדרבנת אותם להשתמש בהשפעה שלהם בתוך הקהילה."

סדנת מוכנות לרעידות אדמה מטעם ארגון Humans For Humans
סדנת מוכנות לרעידות אדמה מטעם ארגון Humans For Humans

להתגבר על החרדה

תוכלי לשתף באירועים שהשפיעו עלייך במיוחד מתוך החוויות שלך ברעידות אדמה בעולם

"ביוון ברעידה האחרונה, היינו בקומה גבוהה בבניין בזמן שהיא התרחשה וראיתי את המסדרונות והקירות זזים. רצנו, כי תרגלנו, אבל למרות כל הניסיון והידע שלי, הייתי בטוחה שנמות. זה הראה לי את החשיבות של המידע והתרגול, אחרת חוסר האונים היה משתלט עלי.

"גם בנפאל הבנתי את חשיבות היכולת לקחת פיקוד ולהתגבר על חרדה. החלה רעידת משנה כשכולם מסביב בזעקות אימים על כך שהם הולכים למות. אני בלי שפה לתקשר, ובלי להכיר את האנשים שסביבי, הובלתי אותם לשטח הפתוח. אם אני הצלחתי כך, אז ברור שמישהו בתוך הסביבה המוכרת שלו יצליח לעשות אותו דבר, אם ימצא את הכוח בתוכו. בהמשך, כשהתאפשר לי ולמי שהיה איתי לחזור לקטמנדו, סירבנו לעשות את זה. ההישארות שלנו הייתה קריטית להרגעה. באירועים כאלה, כשהמקומיים רואים ש"האנשים הלבנים", הזרים, אלו שיש להם יכולת, עוזבים זה מסמן להם שהאזור לא בטוח. לכן היה חשוב להישאר, כדי שהם ידעו שהם במקום בטוח, ולא יאבדו עשתונות.

איזה דגשים נוספים למדת מהניסיון?

"ב-2008 הייתי ברעידה ביוון, וראיתי כל כך הרבה אנשים בונים על חשמל ולא קולטים שאפשר לצאת רק במדרגות ולהימנע ממעלית. קשה להבין שמה שטריוויאלי ביום-יום לא טריוויאלי באותו רגע. ומה שאנשים לא יודעים מראש קשה להסביר ברגע האמת. חשוב להדגיש שאם קורה אירוע כזה ויש תקשורת, יש להשתמש בה במינימום, רק כדי לחפש בני משפחה, לאתר אותם, לוודא שהם בסדר ולסיים את השיחה. אחרת הרשתות קורסות ואין יותר תקשורת לאף אחד.

"עוד משהו ששמתי לב אליו בהאיטי ונפאל – הורים מלמדים את הילדים לא לפתוח לזרים ולצאת, אבל חובה לתרגל איתם באיזה מצב כן לצאת כשהשכנים דופקים בדלת. למשל, כשהבית עצמו הוא הסכנה הכי גדולה. הבניינים צריכים להתאגד בעניין הזה. לדעת איפה בסביבה יהיה המקום המוסכם אליו השכנים ייקחו את כל הילדים. המידע הזה צריך להיות מאורגן וברור מראש".

רעידת אדמה בהאיטי 2010 (צילום: תמר דרסלר)
רעידת אדמה בהאיטי 2010 (צילום: תמר דרסלר)

גברים כתבו את ההנחיות

(*אזהרת טריגר: פגיעה מינית ואלימות)

האם יש הבדל בהמלצות ההיערכות לגברים ונשים?

"ניכר שאת ההנחיות כתבו גברים. למשל, דימומים הם תגובה נפוצה לטראומה, בכל גיל. אבל בהמלצות לתיקי חירום אף פעם לא יגידו לארגן כמה פדים או טמפונים. זה נשמע עניין פעוט יחסית, אבל אישה שבנוסף לכל הצרות מסתובבת מדממת, לא תפסיק להרגיש את זה והתפקוד שלה ייפגע. אם אתן נשים, וגם אם אתם גברים, תדאגו שיהיו בתיק כמה טמפונים או פדים. זה גם יכול לעזור לעצור דימום מפציעות אחרות ולא תופס בכלל מקום בתיק. גם משככי כאבים, אגב".

רעידת אדמה בהאיטי 2010 (צילום תמר דרסלר)
דוגמא לתכולת תיק חירום אישי לרעידת אדמה (תמר דרסלר)

 

אילו הבדלים את מזהה בפגיעות בין גברים לנשים באזורי אסון או פליטות?

"באזורי אסון נשים פגיעות ומנוצלות יותר. זה לא שגברים לא נפגעים, אבל נשים יותר. במחנות פליטים נשים ביקשו מאיתנו חיתולים למבוגרים ולקח זמן עד שהבנו שזה כי הן מפחדות ללכת לשירותים בלילה. נתקלנו במצב שבו רוב הנשים במחנה היו עם דלקות בדרכי השתן, כי כשלא בטוח להתקלח או להתפנות, נוצרים זיהומים. גם הלינה היא לפעמים בחללים לא נעולים המאפשרים פגיעה. מחנות כאלו פשוט לא מותאמים לנשים. אישה שהגיעה לבד למחנה היא מותרת בחלק מהתרבויות, מצד שני אם את מגיעה עם המשפחה אולי תהיה לך הגנה, אבל יהיה עלייך גם יותר פיקוח".

עם אילו קשיים נוספים אתם, כארגון סיוע, מתמודדים בהיבט מגדרי?

"פעם הגיעה אלינו אמא עם ילדה עם חתכים בידיים שניסתה להתאבד. הבאנו מתורגמנית, והתברר שהיא נפגעה. הרבה פעמים ארגוני סיוע מביאים מתורגמנים מתוך המחנה ואז גם נוצרת בעיה, אף אחת לא תספר דבר כזה למי שעשוי לפגוש אותה אחר כך במחנה ואולי לנצל את המידע שיש לו עליה לרעה. לכן אנחנו תמיד מביאות מתורגמנים מבחוץ.

"באזורי אסון בהתחלה, כשיש כאוס גדול, הרבה פעמים יופיעו גם פדופילים. הם ינסו לנכס לעצמם ילדות או ילדים שאין להם דורש… בקיצור כן, לנשים ולילדים, וגם ללהט"בים, יש הרבה סכנות. אבל אחרי כל זה צריך לומר שלא כל הגברים הם תוקפנים. לא! רובם טובים, שרוצים לעזור, שרוצים להגן על המשפחה שלהם. זה ממש חשוב להבין את זה. וחלקם גם נפגעים, מינית ובצורות אחרות. למשל, הדעה על גברים פליטים ברחוב, היא שהם אלימים ומסוכנים, את מתארת לך מה זה ללכת ברחוב ולדעת שכך כולם מסתכלים עלייך? כשאדם נתפס כמסוכן ואיום על החברה זה מסוכן לו. עוד דבר קשה, הוא הציפייה מגברים לא לבכות או להראות חולשה, שאופיינית בהרבה תרבויות. למשל ביוון, אפשר אפילו לשמוע מהמקומיים ביקורת על הפליטים, על זה שלא נשארו בבית להילחם. איך אדם יכול להתמודד עם מציאות כל כך קשה כשאסור לו לפרוק את הכאב?

נשים חסינות, גברים נכנסים למצוקה

מה עם ההתמודדות עם המצב החדש, גם כאן את מזהה הבדלים?

"נשים יותר חסינות. כנראה בגלל שהן רגילות כל החיים שהן צריכות לתמרן בין סיטואציות שהן לא לגמרי בשליטה עליהן, הן מצליחות לעיתים להתגמש יותר גם במצב החדש. גברים שבאו ממעמד בחייהם הקודמים ובתוך המשפחה, ופתאום הם לא מסתדרים, נכנסים למצוקה גדולה. תדמייני למשל אדם, בגיל של אבא שלי, יושב שעות בתור לבית חולים בארץ זרה עם פתק מקומט, שהוא הסיכוי היחיד שלו לקבל טיפול. והוא צריך לקוות שכשיקריאו את השם שלו זה יהיה מספיק דומה, כדי שהוא בכלל יבין שקראו לו. זו התמודדות יומיומית קשה מאוד. חלקם יבזבזו הרבה מהכסף שהוקצב למשפחה על אלכוהול כי זו הדרך שלהם להתמודד. בת הזוג שלהם תצטרך להתמודד עם התקציב הקטן שהם השאירו לה ולהחזיק את המשפחה, והן מצליחות.

"ברירה הישרדותית אחרת שאנחנו פוגשות אצל פליטות היא לשכב עם מישהו עבור הגנה או עזרה. חלקן אומרות 'זה בכל מקרה יקרה, אז לפחות שיצא לי מזה משהו'. בוודאי שאסור לשפוט אותן על בחירה כזו".

עד כמה השינויים התרבותיים משמעותיים בתנאים האלה?

"המשמעות המגדרית של ההתמודדות משתנה בין תרבות לתרבות. בבית הספר ביוון פעלנו בהתחלה בדרך מאוד מערבית. פתחנו כיתות לימוד מעורבות, כי 'מה פתאום להפריד'. ואז שמנו לב שפליטות ממדינות אפריקאיות ומסוריה מגיעות, אבל הפליטות האפגאניות לא באות. לקח לנו קצת זמן להבין שבני זוגן לא יאפשרו להן ללמוד עם גברים ופתחנו להן לימודים בנפרד. אלו נשים שלא יכולות לפעמים לקרוא אפילו באיזה רחוב הן נמצאות. דברים שהן למדו אצלנו, הן כנראה לא היו נחשפות אליו בשום מקום אחר. מהבחינה הזו מעמד הפליטות נתן להן דווקא מיומנות חדשה.

"זה הצד שני של המטבע: יש נשים שדווקא הכוח שהן מצאו כפליטות, פותח להן אפשרויות שבלי מצב הפליטות, הן לא היו מגיעות אליהן. נשים או אפילו נערות, שהן אלו שמנהלות את המשפחה במחנה. נתקלנו אפילו במקרים של נשים, חלקן קטינות, שנישאו בארץ המוצא, ורמזו על רצונן להישלח לתחנה הבאה לפני בן הזוג במטרה לא להתאחד איתו. או חיכו שהבעל יגיע למדינה שבה מותר להתגרש, למשל שוודיה, ואז עשו זאת. הגבר שמגיע יתקומם ויכעס שאולי ה'קידמה' קילקלה אותן, אבל אלו מקרים של נשים שלא היו נשואות באושר ולמזלן הגיעו למקום שבו ירגישו בטוחות ויוכלו להתחיל מחדש.

רעידת אדמה בהאיטי 2010 (צילום תמר דרסלר)
רעידת אדמה בהאיטי 2010 (צילום תמר דרסלר)

ארגון של נשים

מעניין לשמוע שתשעים אחוז מהכוח ההתנדבותי של Humans For Humans  הוא נשי.

 גם במסגרת ההתנדבות את מזהה הבדל בין נשים לגברים?

"לא פעם אני רואה שהמתנדבות והעובדות שלנו מצליחות להיות גורם מרכך וממתן בסיטואציות מורכבות. הן לא יגיעו למריבה באותה מהירות כמו גברים, (למרות שיש כאלו ויש כאלו). כשצריך להגיע לפשרות בדרך כלל עם נשים יהיו פחות מאבקי אגו וטסטוסטרון. לפעמים זה גם יתרון מול פליטים שנזהרים יותר בכבודן – 'אני לא מרביץ לאישה' וכו'".

ומה לגבייך, מה המשמעות שאישה מנהלת את הארגון?

"העובדה שאישה מובילה אותו דווקא פוגע בשיתופי הפעולה עם הארגון שלי. מול ארגונים בחו"ל יש יותר הפנמה של הפוליטיקלי קורקט ומה ראוי ולא ראוי, אבל בישראל פחות. אני נתקלת לא פעם בגברים שיש להם הרבה פחות ידע משצברתי ב-25 שנות פעילות. למעשה, לפעמים אין להם ידע בכלל, ועדיין יהיה חשוב להם לתקן אותי. תמר של לפני עשר או עשרים שנה הייתה שותקת מול זה, אבל היום אני לא נותנת לזה מקום בכלל. אם יטרידו מישהי בסביבה שלי או אותי, אני אגיב. זו החובה שלי ושל כולנו עבור הנערות והצעירות שצריכות להיות בכל מני תפקידים עם אותם מטרידים. כדי שהן לא ירגישו שהברירה שלהן היא או לסבול מאווירה רעילה או ללכת להשתבלל בצד. כן, אני 'הורסת מסיבות', אבל אני לא מוכנה יותר. לא שיפגעו, לא שיקטינו, לא שיבטלו נשים חזקות במילה 'דעתנית'. פשוט לא."

איך לאגור כוחות

תמר דרסלר מספרת הכל בחופשיות, גם על הדברים הקשים שראתה וגם על אלו שחוותה, ואני מנסה להבין איך ועד כמה היא מצליחה למנוע מכל זה לגעת בה ולהשתלט על כל הווייתה.

איך את מצליחה לחזור לשגרה, לשמור על עצמך ולאגור כוחות להמשך, אחרי שאת יודעת וחווה את כל הדברים הקשים האלה בעולם?

"אני זוכרת שהחיים שלי בסך הכל טובים. זו הפרופורציה ששומרת עלי. הידיעה שיש לי בית ותמיכה ויש לי בית חולים לפנות אליו אם אצטרך. יש לי מים זורמים בברז שגם מותר לשתות אותם. את יודעת בכמה מקומות אין את הדברים האלה? הידיעה הזאת, והידיעה שיש לי מה לעשות ושאני מצליחה לעשות, זה מה ששומר עלי. עדיין לפעמים יש לי חלומות מתוך דיסאוריינטציה כשאני במעבר בין מדינות, אבל חוץ מזה התרגלתי להתמודד עם הכל.

"בסדנאות שלנו על רעידות אדמה אני מסבירה שגם הפליטים שמסתובבים בעולם, אלו שמתמודדים עכשיו עם מלחמה באוקראינה או האנשים בטורקיה וסוריה שאיבדו את ביתם, גם הם מתישהו בחיים שלהם ישבו בבית עשו את שלהם, והניחו שככה נראים החיים. אז אני שמחה על מה שיש לי, אבל כמובן לא מוותרת על ההכנה ליום סגריר".

לפני שאנחנו נפרדות אני מבקשת עצה אחרונה כדי למנוע קיפאון או טראומה במקרה חירום.

"למצוא לעצמך תפקיד, ולהתמקד בו" היא אומרת בלי היסוס. "להיות מוכנים, לתרגל ושיהיה לכם בראש מהו התפקיד שבו תעזרו לאנשים אחרים, אחרי שחילצתם את עצמכם. כך מפחדים הרבה פחות. תדאגו שיהיה לכם וסט צהוב. אני תמיד נושאת איתי אחד וכך אני יודעת שאם חלילה אקלע לאזור אסון, אוכל להצטרף למי שמסייע. גם האדם הכי מוכן לא יודע איך הוא יגיב ברגע האמת ואסור לשפוט. תסלחו לעצמכן אם לא תצליחו. לדעת, להיערך, לתרגל ולהתכונן לקחת אחריות – אלו הדברים שישמרו עליכם ברגע האמת יותר מכל".

 

[תמונת הנושא: רעידת אדמה בנפאל 2015, צילום: תמר דרסלר]

 

מידע מועיל בנוגע לרעידות אדמה

* כיצד להתכונן לרעידות אדמה מטעם הוועדה הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה

 

עצות מתוך: מדריך מוכנות לרעידות אדמה ליחידים/משפחות וקבוצות /  תמר דרסלר / 2023

הכנה מוקדמת: מבעוד מועד – אם יש לכם את האופציה, הזמינו מהנדס בניין לבחון את תשתיות הבניין שבו את גרים. עדיף לדעת מול מה אתם עומדים. החליטו מי אחראי בבית על היציאה הבטוחה או על כניסה לממ"ד ומי אחראי בהיעדרו. שמרו מידע חיוני בענן: מרשמים, חוזים וכו' למקרה שלא תהיה לכם גישה אליהם. מבעוד מועד בדקו את האופציה לסייע לאחרים/שכנים/קשישים בעת רעידה, או להגיש עזרה ראשונה בשטח והיערכו בהתאם עם ציוד ומידע מתאים. אפשר ורצוי להתאגד בשכונה/בניין לפני שקורה אסון ולתרגל יחד, בררו עם העירייה עוד היום אם יש צוות חירום שכונתי/עירוני ואיך הוא מסייע לכם להתארגן מראש.

מרחב שכונתי בטוח

בכל רחוב או שכונה חפשו ומצאו את המרחב הבטוח שאליו תצאו במהלך או אחרי רעידת אדמה. המרחב יכול להיות גינה גדולה, מגרש ריק, פארק קרוב. חשוב מאד לוודא שהדרך אליו קצרה ושהוא נקי מעמודי חשמל, כבלים או כל חפץ שעלול לסכן אתכם. בדקו עוד היום איפה המרחב הבטוח, וודאו שכל בני הבית/הבניין יודעים לאן לצאת בזמן חירום.

מה עושים בעת רעידה?

בקומות גבוהות צריך להיכנס לממ"ד (דלת פתוחה חובה, הממד יכול לשרוד מעיכה של בניין, אבל דלת סגורה לא תאפשר לחלץ אתכם ממנו) או לחדר המדרגות. בקומות נמוכות צריך לצאת מהבניין לשטח פתוח בטוח. אם אין ברירה ואין אופציה לצאת, אז להתכרבל מתחת לשולחן כבד כשהידיים מגנות על הראש. במהלך נהיגה יש לעצור את הרכב – לא מתחת לגשר ולא על מחלף גבוה – ולהתרחק מהרכב באופן בטוח, להתכופף לצד גדר או בצד הכביש ולהמתין.

להתרחק מחוף הים בכל מחיר, לפחות קילומטר. אם אי אפשר להתרחק יש לעלות לבניין גבוה, לקומה הרביעית.

רק במקרה שבו אפשר לעשות זאת בבטחה – נתקו את הגז והחשמל בבית לפני היציאה/הכניסה לממד.

בשום מקרה אין להשתמש במעליות בזמן רעידת אדמה או לאחריה!

תיק חירום

תיק החירום הוא תיק אישי או משפחתי שבו נניח את כל הציוד שאנו עשויים להזדקק לו לאחר רעידת אדמה במקרה שבו לא נוכל לחזור הביתה מיד. יש להקפיד לבדוק את תכולת התיק אחת לשלושה חודשים, לוודא שסוללות הגיבוי טעונות ותרופות המרשם בתוקף. יש להניח את התיק בממ"ד או ביציאה מהבית ולתרגל לקיחה מהירה שלו בדרך החוצה.

מה נשים בתיק?

חובה

  • תרופות מרשם קבועות – אספקה לשבוע והעתקי מרשמים – יש לבדוק אחת לשלושה חודשים את תוקף התרופות, אין להניח בתיק תרופות שדורשות קירור
  • חפיסה אחת של משכך כאבים רגיל (אקמול, אדוויל, דקסמול)
  • פנסים וסוללות לפנסים – לפחות פנס אחד, ולהצמיד אליו סוללות נוספות בעזרת מסקינג טייפ
  • מסיכות פנים – יסייעו לנשום באבק שאחרי הרעידה
  • העתקי מפתחות לרכב ולבית
  • מטען סלולרי נטען אחד לפחות – אותו תבדקו ותטענו מדי שלושה חודשים כאשר אתם בודקים את התיק
  • חטיפי אנרגיה שונים – הימנעו מחטיפים יבשים מאד, זה מצמיא ועשוי לעורר שיעול וחנק
  • מים – לפחות בקבוק של חצי ליטר לאדם, בממד כמובן נשאיר לפחות ליטר וחצי לאדם
  • מסטיקים – לא חובה, אבל הלעיסה מפחיתה במקצת תגובת סטרס כיוון שהגוף מניח שהוא אוכל, ואם הוא אוכל הוא אינו נמצא במלחמה על חייו
  • אלכוג'ל
  • מספריים
  • פלסטרים וחומרי חבישה
  • יוד או חומר חיטוי אחר
  • משחה לכוויות

אפשר להוסיף לתיק גם מספר מוצרים אישים: מברשת ומשחת שיניים, טמפונים, גרביים ותחתונים להחלפה, סבון, מגבת קטנה

רצוי מאד להוסיף גם כסף מזומן

לבעלי כלבים/חתולים:  רצועות ואוכל לכלבים/ חתולים – מעט שכן לא תוכלו לסחוב איתכם תיקי ענק. הורים לילדים צעירים מאד/תינוקות: תזדקקו לתיק גדול יותר עם מקום לכמה חיתולים, מגבונים וקצת מזון – מוצרי הבסיס לכל ילד. בובות הפעלה לילדים – למקרה שתזדקקו להסחה/הפגה לילדים צעירים מאד.

תיק עזרה ראשונה לבעלי ידע רפואי בסיסי רצוי להוסיף לתיק גם ציוד עזרה ראשונה בסיסי. רצוי מאד להניח תיק עזרה ראשונה גם בכל ממ"ד/ממ"ק.

 

*לינק לתרומה לארגון יומנס פור יומנס (cardcom.solutions)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בחודשים האחרונים, במחאות של משפחות החטופים, אנחנו נתקלות שוב ושוב בחמש הנשים הללו, שמובילות בקול גדול את המחאה. למרות המחירים, למרות הכאב, למרות הקושי, הן מתמידות ופוקדות את בגין יום יום. אז התיישבנו איתן לשיחה.
לפני שני עשורים החלה עמנואל אלבז פלפס את דרכה בעיתונות הישראלית אחרי שעלתה לבדה מצרפת. עם תכנית חדשה ב"רלוונט", אתיקה עיתונאית שהתגבשה במשך שנים ותחביב יוצא דופן, היא מדברת עם פוליטיקלי על הכל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.