הניצחון המוחלט של אסתר 

מאת: מורן זר קצנשטיין

במבט שטחי, אפשר לראות באסתר המלכה דמיון מסוים להנהגה הנוכחית שלנו: מישהי שלא עושה יותר מדי, ועיקר המהות והתפקיד שלה הוא להיות יפה, לשתוק, ולרַצות את הסובבים לה בהתאם לאינטרסים המוכתבים לה. 

בדומה לכל סיפור אגדה מיושן של נסיכות, היא מצטיירת כילדה טובה שושן הבירה, יתומה צייתנית שעושה מה שדוד מרדכי אומר לה. יפייפיה, לבושה שמלה מפוארת, עדויה תכשיטים וחובשת כתר.

אבל כמו שאומרים בפורים, גם הסיפור של אסתר מבטא "ונהפוכו". אסתר הופכת במגילה מנסיכה קסומה למנהיגה לדוגמה, כזאת שהיינו רוצים עבור עצמנו; כזאת שמובילה להיפוך של ממש באירועים ההיסטוריים.

אסתר מראה לכולנו מה לעשות נוכח התנהלות מושחתת וקבלת החלטות רעות משיקולים לא-ענייניים: היא מממשת את החובה להתנגד, ולוקחת על עצמה את האחריות לשינוי.

ואולי השנה נתחפש לעם?

בעוד שרוב העם מקבל בייאוש את המאורעות הצפויים כגזירת גורל – כפי שרבים מאיתנו עושים גם כיום – אסתר לא שוקעת בכך. עבורה ייאוש הוא לא תוכנית עבודה, ולה יש תוכנית אחרת. לכאורה היא פועלת לבקשתו של מרדכי, רק שהיוזמה, התכנון והביצוע, הם כולם שלה ועליה.

במשך שלושה ימים של תענית (כן, רק שלושה ימים, להבדיל מ-165 והספירה נמשכת), מגבשת אסתר אסטרטגיה להצלת העם ומתכוננת למימושה. כישלון הוא בכלל לא אופציה. ואז, היא "לובשת מלכוּת" – מכסה את הפחד באומץ ומחליפה את הצייתנות ביוזמה. 

כבר לפני 2,000 שנה, היא לוקחת לעצמה את המקום לקבל החלטות, אותו מקום ממנו נעדרות נשים גם היום.

בתעוזה של טנקיסטית לוחמת קרקל, תוך סיכון חייה, היא פונה אל המלך בעצמה. היא עושה זאת משום שהיא מבינה שהוא בעל ברית חשוב, היכול לפעול לטובתה ולטובת מימוש מטרותיה.  

התנהגותה יכולה להיראות מוזרה כיום, כשאין מי שמוכן לסכן אפילו את הקואליציה שלו למען בעלי ברית או מטרות העם. אבל לא אסתר. היא מבינה כיצד יש לנהוג בבעל ברית וכיצד לרתום אותו; היא עורכת לו משתה, ויודעת איך לדבר ולרַצות את בעל בריתה; ואז עוד משתה, אליו היא אפילו מזמינה את האויב – המן – ומדברת גם איתו. איפה נשמע כדברים האלו. 

אפילו כשאסתר שותקת, מנהג שכדאי לכמה מנבחרינו לאמץ, השתיקה שלה היא כמו של סוכנת חשאית. בפרפרזה על סיסמת המוסד, אסתר עושה בתחבולות מלחמה (שמפילה את המן), וגם הצלה (של העם כולו). את כל זה עושה אסתר לבדה, וזוכה בהצלחה, הודות לנקודת המבט הייחודית שלה, שבאה לידי ביטוי בכל רמה – בטחונית, טקטית ואסטרטגית. 

וכן, גם מגדרית; אבל הנשיות היא לא המאפיין הדומיננטי או הכלי העיקרי שלה, אלא החשיבה המקורית, הנחישות והמסירות למטרה. הכרנו בחודשים האחרונים גיבורים רבים כמוה, שהיו מוכנים למסור את חייהם למען עמם. גם אסתר ויתרה במובן מסוים על חייה, כשנותרה לחיות כרעיית אחשוורוש.

 היא לא ויתרה על הנצחת סיפורה והמסר שלה, וכתבה אותם בעצמה עבור כל הדורות הבאים, כולל הדור שלנו. ראוי שנלמד אותם, כי  אני חושבת שנקודות הדמיון וההשקה הם יותר ממקריים. 

אסתר היא גם אחת משבע הנביאות של עם ישראל במקרא, ואני מקווה שהתנהלותה יכולה לנבא, או לפחות לעורר השראה, לדרך שבה נגיע גם אנחנו אל הניצחון המוחלט, עם הנהגה שתדע לרתום לצידנו בעל(ת) ברית, שתדאג במסירות לעם כולו ולא לעצמה, שתרצה לנצח איתנו ולא אותנו, הנהגה שלא תשאיר אף אחד.ת מאחור, שתתנגד לייאוש ותנקוט יוזמה פרואקטיבית בסדרה של פעולות, במקום תגובתיות מאולצת ושולחן קבלת החלטות שמביא נקודת מבט שונה ואסטרטגית ארוכת טווח. במיוחד כעת בפורים, חשוב להבין שהמצב הנוכחי הוא לא פור שנפל. גורלנו בידינו אפשר וצריך, ליצור בו, כמו אסתר, את נקודת המפנה.

תמונת הכותרת: אסתר ומרדכי, דה גלדר אארט, 1685