Reading Time: 2 minutes

ד"ר אורית גלילי-צוקר מעידה

Reading Time: 2 minutes

פרסמה בבלוג פוליטיקלי קורקט בתאריך 13 במאי 2010:

"…

ב. הייתי עורכת חדשות בדסק "הארץ" בשנים שיצחק לאור היה שם. האם היתה שם הטרדה מינית מילולית המיוחסת לו? כמובן שהיתה.

ובפתח דברי, בקשה: אנא סלחו לי על הפוסט הקצת ארוך יותר מהרגיל; בכל זאת לאור קיבל, כאמור, שבעה עמודים בהעיר.

לאור כותב שנותרו לו ידידות נפש מאותה תקופה. לכאורה הייתי יכולה להיחשב ביניהן. לאור ואני תמיד ניהלנו במסגרת המפגשים בעבודה ולעתים ברחוב שינקין שבו נתקלנו באקראי, דיאלוג שבמרכזו נושאים פוליטיים. השקפותינו דומות בתיאוריה, המחלוקת היא אולי בפרקטיקה. אבל לשיחות האלה תמיד השתרבבו משפטים שבחסות החוק של היום בהחלט נחשבים להטרדה, אפילו בוטה. לא ביטאתי אז התנגדות מילולית לשיח הזה: 1. כי הוא תמיד היה שזור בשיח אידיאולוגי פוליטי שבחיי היתה לו חשיבות מרכזית ובו אני עוסקת גם כיום. 2. כי נשים – בוודאי היו אז ולצערי גם היום, ב-2010, נטולות הגנה יותר מגברים. 3. כי הסתכלות במשקפת פסיכולוגיסטית על אנשים בכלל – נשים וגברים – בחיי הבוגרים היא זו שיצרה אצלי מיסוך למול פגיעה אפשרית.

בעל דימוי מהפכני

בהקשר הזה אישיותו של "חברי לעבודה", היתה די שקופה: קל היה להבחין בפיצול שבו נקט כלפי נשים מסוימות שהיוו עבורו מין "מדונות קדושות" ושהיו חסינות יותר מפני הטרדה, לבין הנשים שהיו יעד להטרדה. גם ההמשך העיד על כך. יצחק לאור רכש בשנות התשעים תואר ד"ר, וגם כאן הפיצול באישיותו נחשף. לכאורה הוא היה בעל דימוי מהפכני של מי שגם שילם מחיר אישי בלתי נסבל על עמדותיו האמיצות, וזאת לעומת אנשים שתויגו כפחדנים בעיניו, שאינם מהפכנים כמוהו. אבל בפועל לאור תמיד היה מקושר למלגות ותמיכות מסוגים שונים שאפשרו לו לכתוב מבלי להגיע לקושי קיומי כלכלי, על אף שזה לא הפריע לו אף פעם להתלונן דרך קבע שהוא מקופח. אני לחילופין עשיתי את הדוקטורט לבד בתחילת שנות האלפיים, כאם חד הורית, ללא שום רשתות של תמיכה כלכליות או חברתיות. זה היה לאחר שפרשתי מ"הארץ", בדיוק באותה השנה שהוא פרש. כאשר היה נדמה לי כי לפחות מבחינת התואר האקדמי הושג שיוויון מסוים בינינו, שהרי אינני גבוהת מצח כמו לאור ובוודאי לא מרובת כשרונות כמוהו, הופתעתי כי ברגע קבלת התואר הפכתי בעיניו לאוויר. משהו במשוואה השתבש ויצר אצל לאור תוקפנות חדשה מסוג אחר."

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. Avatar
    תרצה ולנטיין

    לפני כמה שנים שאלתי את ביתי לקראת אחד החגים איזה ספר לקנות לה מתנה. היא בקשה ספר של יצחק לאור. הודעתי לה שלא אקנה ולא אתמוך ואתן יד למתעלל סדרתי… אני לא יודעת איך לגרום לעוד אנשים לנהוג בצורה דומה.

    1. Avatar
      TamiDynes

      תרצה תודה על התגובה. אני מאמינה שדרך לעשות זאת היא לדבר על כך בכל הזדמנות מתאימה ולא לשתוק. בדיוק כפי שעשית עם בתך.

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

הומלסית פוליטית: על פוליטיקה פמיניסטית קווירית

Reading Time: 5 minutes הפוליטיקה הגברית המסורתית כולאת אותנו בזהויות פוליטיות שכובשות אותנו ודורשות ויתורים. פוליטיקה פמיניסטית קווירית יכולה להרשות לנו תנועה בעמדות ובזהויות הפוליטיות שלנו, כזאת שמתאימה למציאות מורכבת ויכולה גם לקדם פוליטיקאיות ופוליטיקה של נשים

יום המאבק באלימות כלפי נשים: למה לפעול אם אפשר לדבר?

Reading Time: 3 minutes יום המאבק באלימות כלפי נשים 2020 אפשר לנו להשתתף במגוון פאנלים, כנסים, מפגנים, ולהיחשף לתכנים שיעוררו מודעות. אבל כבר שנים שהמודעות הגוברת לא ממגרת את התופעה. מה כן יכול לעזור לנו להיאבק באלימות שמופנית לנשים?

יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן: המירה את הכסף לצמיד זהב ונסעה

Reading Time: 3 minutes טוני גדלה בקהילה היהודית באלכסנדריה, חלמה להגיע לישראל, והצטרפה למחתרת הציונית. לאחר כט בנובמבר ארצות ערב פנו כנגד היהודים, והיא מצאה עצמה "מזרחית" בישראל. ביום לציון יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן, זהו סיפורה