Reading Time: 13 minutes

"המערכת השבורה שלנו נחשפה": מה קרה באיה נאפה

לפני מספר חודשים התפוצצה "פרשת האונס בקפריסין". בארץ סוקר הנושא מנקודת המבט של הצעירים הישראלים, בראיונות רבים שנתן לתקשורת עורך דינם. אך מה באמת קרה בקפריסין? תחקיר ודיווח מבית המשפט.
Reading Time: 13 minutes

בבוקר יום שני, 6.1.2020, באולם הטיסות היוצאות בנתב"ג, שאלתי את פרופסור רוחמה וייס למה היא נוסעת לקפריסין ומה היא מצפה שיקרה במהלך המשפט.

"נפגוש שם קבוצה של נשים קפריסאיות. ביחד, נשים ישראליות ונשים קפריסאיות יתאחדו נגד הנרטיב של המדינות שלהן, ולצד נרטיב אחר: נרטיב נשי, לפיו, אנחנו מאמינות למתלוננות" היא ענתה.

וייס היא זו שארגנה, ביחד עם אבי בלכרמן מ"חדר מצב", את המשלחת הישראלית שנסעה לקפריסין על מנת לעמוד מחוץ לכותלי בית המשפט בעת הקראת גזר הדין של צעירה בריטית בת 19, שהתלוננה ביולי 2019 על אונס בידי מספר צעירים ישראלים והואשמה בתלונת שווא. הפוסט שכתבה בנושא זכה תוך שעות למאות ואלפי שיתופים והמשלחת הפכה במהרה להפגנת נוכחות מרשימה של נשים ישראליות: צעירות, מבוגרות, פעילות פמיניסטיות ותיקות, אמהות לבנים, אמהות לבנות, סבתות, אב ובנו ורבות אחרות.

יצאתי כשליחת פוליטיקלי קוראת יחד עם משלחת של כשלושים נשים מנתב"ג ללרנקה שבקפריסין. מאוחר יותר, בטיסת ערב, הצטרפו למשלחת עוד כשלושים נשים.

כשנחתנו פגשנו את אותן פעילות קפריסאיות. הן ארגנו עבורנו חדרים במחירים סמליים במלון "קלאופטרה" באיה נאפה והסעות מנמל התעופה למקום הלינה, לבית המשפט בעיר פלמיני בקפריסין ובחזרה לנמל התעופה.

"הרשת נגד אלימות כלפי נשים", בה פעילות אותן נשים, הוקמה באוקטובר 2019, בתגובה לשבעה מקרי רצח של נשים בקפריסין בידי רוצח סדרתי, קצין במשמר הלאומי הקפריסאי, בן 35. "הסיפור של הצעירה הבריטית פתח פתח לזעם שהצטבר אצל נשים רבות בקפריסין בשל מקרי הרצח הרבים שהתרחשו כאן. זה קייס עצוב שנתן לנו הזדמנות לשנות את המערכת ולצאת אל האור. זו הזדמנות עבורנו, נשים קפריסאיות, להיאבק במערכת ולדרוש מדיניות חדשה", אמרה לפוליטיקלי קוראת עורכת הדין ארג'נטולה יואנו, ממקימות הרשת.

לאחר שהגענו לאיה נאפה, נסענו לאכול יחד ארוחת ערב, הצטרפו אלינו ראש עיריית דרינייה הסמוכה, שעמד לצד המתלוננת ואף הופיע למחרת בבית המשפט על מנת להביע את תמיכתו וכן אימה של הצעירה, שביקשה להביע את תודתה לפעילות שהגיעו. אחרי הארוחה ישבנו במעגל, וכל אחת הציגה את עצמה וסיפרה את סיפורה.

שישים נשים, שישים סיפורים: כל אחת ואחת יודעת בדיוק איך זה מרגיש כשלא מאמינים לך. לכל אחת הניסיון הרע שלה עם המערכת וההבנה העמוקה שבזמן אמת, יהיה קשה מאד למצוא בה את התמיכה הרצויה.

מעגל תמיכה באימה של הצעירה הבריטית. צילום: אבי בלכרמן

חזרנו לבית המלון מאוחר בלילה, בעוד חמש שעות נעלה על ההסעות וניסע לבית המשפט, לעמוד לצידה של הצעירה הבריטית. ניסיתי לסדר את המחשבות, להעלות על הכתב את הסיפורים של הנשים שדיברו הערב. התיישבתי במרפסת, גשם ירד בכמויות על הבריכה הכחלחלה תחתיי ובאווירה הזו פתאום הבנתי למה בכלל הפכתי לעיתונאית.

הסיפור הנוכחי שלנו הוא סיפור בעל חשיבות עצומה לחייה של הצעירה האחת הזו. הוא טרגדיה פרטית שלא ניתן לכמת אותה. הוא חצי שנה של זרות, פוסט טראומה ובירוקרטיה בשפה זרה. הוא "כתם לכל החיים" והוא פגיעה עצומה בנפש, בגוף ובעתידה של הצעירה.

אבל, אם לומר את האמת, הסיפור הזה הוא לא שלה בלבד, והוא לא מיוחד לזמן או למקום הזה. הרי הסיפור הזה מתרחש אלפי פעמים, באלפי מקומות, במרחבי זמן שונים או במקביל ולאורך כל ההיסטוריה האנושית.

ובפרפראזה על מילותיה של ד"ר ויקי שירן ובפומפוזיות הרלוונטית לסיטואציה כל כך בלתי נתפסת: אל מול סילוף, דיס-אינפורמציה, אדישות והתעלמות צריך לנשום עמוק – ולכתוב. לכתוב את סיפורה של הצעירה הבריטית הזו, שהפכה תוך רגעים ספורים מקורבן – לנאשמת.

נתחיל מהסוף

ביום שלישי, 7 לינואר 2020, נגזרו על הצעירה הבריטית ארבעה חודשי מאסר על תנאי אם תבצע עבירה על אדמת קפריסין במהלך שלוש השנים הקרובות. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, הצעירה בדרך לביתה שבאנגליה.

הקראת גזר הדין התנהלה באולם פצפון, עמוס עד גדותיו בעיתונאים ועיתונאיות מרחבי העולם. ההקראה התנהלה ביוונית, כשלצד הנאשמת עומדת מתורגמנית.

וילונות האולם נסגרו בהוראת השוטרים שנכחו במקום. הרעש מבחוץ חדר אל האולם בגלים: עשרות פעילות ופעילים, מאנגליה, קפריסין וישראל הקיפו את בית המשפט, טיפסו על המרפסות המקבילות לאולם בו התקיים הדיון, הניפו שלטים וצעקו שוב ושוב – מאמינות לך.

הצעירה הבריטית שמעה את הקולות. במהלך הקראת גזר הדין היא עמדה מול השופט. שוטרת שעמדה לצידה פתחה מעט, בסתר, את הווילון מאחוריה, כדי לאפשר לה לראות את הפעילות שחיכו לה בחוץ.

הצעירה לא הסיטה את מבטה מהשופט במשך כל ההקראה אך אי אפשר היה לפספס את הכוח שזרם במעלה גבה, בכל פעם שנאלץ השופט להגביר את קולו על מנת להתגבר על הקריאות מבחוץ. ידיה היו שלובות, במין חיבוק עצמי קלוש. אימה ישבה מאחוריה, מחזיקה אצבעות. בתוך האולם הקטן הזה, העמוס כל כך, הורגשו כל התחושות.

מאמינות לך | מפגינות מחוץ לבית המשפט במהלך הקראת גזר הדין. צילום: נועה בורשטיין חדד

בתום הקראת ארבעה עמודים כתובים למשעי בשפה היוונית, אותה בודדים באולם מבינים, פנה השופט אל הנאשמת על מנת למסור לה את גזר דינה. כמובן, ביוונית.

"על אף שהוטרדתי מאד מהשקר שלך ומהעובדה שבגללך נעצרו 12 נערים חפים מפשע, בהתחשב במצבך הנפשי, בגילך הצעיר, בחודש שבילית במאסר ובעובדה שהחמצת את תחילת השנה האקדמית בגללל הסיפור הזה, החלטתי לתת לך הזדמנות נוספת. במקום להשית את העונש המרבי על עבירה מסוג זה, קנס של 1700 יורו ושנת מאסר, אני גוזר קנס של 140 יורו וארבעה חודשי מאסר על תנאי, לשלוש שנים".

ביציאה מבית המשפט המתינו הצלמים. כמה דקות לאחר תום הדיון יצא אל הקהל הגדול עורך הדין של הצעירה, מלווה באימה. שניהם ביקשו להודות לפעילות ולפעילים הרבים שבאו,  לתמוך בצעירה בשעה הקשה הזו, ובמיוחד לפעילות הישראליות. עורך הדין לואיס פאוור, המייצג את הצעירה הבריטית, סיפר על גזר הדין. פאוור אמר שהוא שמח שהצעירה תוכל סוף סוף לחזור לביתה – אך הסיפור לא ייעצר כאן: "נפנה לערכאה משפטית גבוהה יותר בקפריסין ולערכאה משפטית אירופאית אם יהיה צורך, על מנת לבטל את ההרשעה. החקירה והמשפט חשפו תהום פעורה בכל הקשור לטיפול של קפריסין בתיקי אונס. לתיק זה יש השלכות מרחיקות לכת עבור נשים הנוסעות לחו"ל".

סיגל קוק אביבי, פעילה ישראלית שהגיעה לבית המשפט חידדה מכשול נוסף: "כל עוד ההרשעה עומדת, יוכלו הצעירים הישראלים לתבוע אותה אם ירצו".

המשפט הזה סוקר ברחבי העולם כ"רגע מכונן"; נשים מבריטניה, קפריסין וישראל מגיעות לכאן על מנת לתמוך במתלוננת, באי שבו "פמיניזם" נחשב עדיין למילה גסה.

עם תום דבריו של עורך הדין ודבריה של אימה של הצעירה, החלו המפגינות לשיר באנגלית, בהובלת קנדיה דימיטריו.

דמיטריו, פעילה פמיניסטית מארגון Million Women Rise הבריטי, סיפרה לפוליטיקלי קוראת על הצורך הדחוף להגיע לבית המשפט על מנת לתמוך בצעירה. "אנחנו נלחמות בכל מקרה של חוסר צדק כלפי נשים. בין אם מדובר בנשים שחיות ברחוב או בנשים שזקוקות לכל עזרה אחרת. הארגון שלנו קיים 11 שנים וכולל מאות מתנדבות ופעילות".

מירי מרגלית, ממרכז סיוע תל אביב, עוסקת בריכוז מחלקת התיעוד של מרכז הסיוע. היא סיפרה לנו שהגיעה לכאן מאחר שאחרי 17 שנות עבודה במרכז הסיוע בתל אביב, אין לה כל ספק שהצעירה נאנסה. "ברור לי ששום אישה לא תהנה ממין כזה. אני כאן כי אני אמא וכי אני סבתא ואני חושבת שחשוב לומר גם לאימהות לבנים, לגברים שפגעו באישה אחרת – ברור שתאהבו את הילד שלכן עד סוף ימיכן, אך בה בעת, עליכן לדאוג לגנות מעשים כאלה. קשה היה לי לראות את הצהלות של ההורים של אותם נערים ישראלים, כשהם שבו לארץ".

אנה קליימן מארגון "לוט"ם", היחידה ללוחמה בטרור המגדרי, אמרה לפוליטיקלי קוראת שגם הפעם, הגיע הארגון לעמוד לצד מתלוננות: "כאשר מוסדות מדינה כשלו בהגנה על נשים שעברו אלימות מינית, עמדנו בסולידריות מרגשת לצד פעילות ופעילים מכל רחבי העולם, על מנת להשמיע קול חזק וברור – "לא נשאיר את המתלוננת לבד". גזר הדין אמנם מאפשר לצעירה לחזור סוף סוף לביתה, להתחיל תהליך של ריפוי שהיא כה זקוקה לו, אך המאבק לא הסתיים. נמשיך להילחם בכל הכוח ולתמוך בצעירה בכל הליך שתבחר על מנת לבטל את ההרשעה הביזיונית. מה שקרה היום בבית המשפט בקפריסין הוא שיעור לכל מערכות הצדק בעולם: אנחנו הציבור ואנחנו נמשיך וניתן גב לנפגעות באשר יהיו, עד שיהיה פה צדק".

אחרי חצי שנה מפרכת וטראומתית בקפריסין, שבה הצעירה הבריטית לביתה ביום שלישי, שעות אחדות לאחר הקראת גזר הדין. הפעילות הישראליות שהיו בדרכן הביתה פגשו אותה בטרמינל ואז, לראשונה ללא מצלמות, לראשונה ללא צעיף שמכסה את פניה, ברגע אינטימי אחד, הקיפו אותה הנשים הישראליות, חיבקו אותה ולחשו לה שוב ושוב – מאמינות לך.

זה היה סיומו של הפרק הקפריסאי של הסיפור המורכב הזה. אך על מנת להבין אותו כראוי, עלינו לשוב להתחלה

ב-17 ביולי 2019, בשעה 3:33 לפנות בוקר, הגיעה צעירה בריטית בת 19 למרפאה הסמוכה למלון בו התאכסנה. כמה דקות לאחר מכן, הצעירה התלוננה במשטרה על אונס שהתבצע בה באותו מלון, Pambo Napa Rocks, באיה נאפה, קפריסין, על ידי כמה צעירים ישראלים. היא נחקרה במשך שעות. במקביל נעצרו 12 חשודים אפשריים: צעירים בני 15-22 מישראל שגם הם היו במקום בחופשה. חמישה מהם שוחררו זמן מה אחרי כן, לאחר שהשוטרים הבינו שלא היה להם כל קשר לעניין.

למרות שקפריסין חתומה על אמנה אירופאית משנת 2016 שקובעת תקני מינימום של הגנה על קרבנות פשע ולמעשה מחייבת את המדינה לספק עורך דין בתחילת כל הליך פלילי, הצעירה נחקרה ללא נוכחות עורך דין. לחשודים, מאידך, הוצמד עורך דין כמעט מיד.

הצוות המשפטי של הצעירה הבריטית, שהוצמד אליה בדיעבד, טען שהמשטרה המקומית לא הצליחה לאסוף ראיות מחדר המלון בו התרחש האירוע והיא אף לא אבטחה את זירת הפשע מכל אפשרות של זיהום חקירה. בנוסף, המשטרה לא הראתה כל הבנה לגבי השפעתם של אירועים טראומתיים על זיכרון המתלוננת מן האירוע.

הרופא ממרפאת "סנטה מריה", הסמוכה לבית המלון בו שהתה הצעירה, ד"ר סרג'יוס סרחיו, שפגש אותה דקות ספורות לאחר האירוע, אמר בראיונות תקשורתיים כי הוא "מאמין לבחורה שנאנסה. חבריה הביאו אותה אלי, היא הייתה כל כך מבולבלת וחרדה, מפוחדת שהנערים הישראלים רודפים אחריה לאחר שהצליחה להימלט מהם. היא עברה התקף חרדה, בכתה וצרחה. שאלתי אותה מה קרה אבל היא לא דיברה איתי. רק בכתה ואמרה שהיא לא רוצה גברים לצידה".

הרופא הוסיף כי לרוב, כשמדובר בעלילות שווא, צעירים לא מתקשרים להוריהם כדי לעדכן אותם. במקרה הזה הצעירה התקשרה לאימה וסיפרה לה שהיא עברה אונס. ד"ר סרחיו הוא זה שהזעיק את המשטרה.

עשרה ימים לאחר שהתלוננה על אונס, ב-27 ביולי 2019, ב2:30 בלילה, חתמה הצעירה על הודאה, לפיה תלונתה הייתה תלונת שווא. החשודים במעשה שוחררו מידית וטסו בחזרה לישראל. בטרם חתמה, נחקרה הצעירה כשמונה שעות, לבדה, ללא עורך דין או בני משפחה לצידה. אין שום תיעוד מאותה חקירה: החוק הקפריסאי הנוכחי לא מחייב את חוקרי המשטרה להקליט את חקירותיהם.

במקביל, הופצו סרטונים, לכאורה מליל האירוע. סרטונים שצולמו בטלפונים הניידים של כמה מהצעירים הישראלים שנעצרו.

ב-4 באוגוסט 2019 פורסם כי הצעירה חזרה בה מהודאה זו. היא צוטטה בעיתון הבריטי The Sun כשאמרה: "רגע אחד הייתי הקרבן ובתום שמונה שעות חקירה, בה נשללה ממני הזכות לראות עורך דין, בעוד הגברים עליהם התלוננתי קיבלו ייצוג מידי, הפכתי לנאשמת".

עוד סיפרה הצעירה ל"סאן", שהשוטרים מנעו ממנה את האפשרות להתקשר לאימה ואיימו שיעצרו את חבריה. הודעת טקסט ששלחה לאחת מחברותיה מאששת את הטענה שהייתה תחת הרושם שחבריה אכן עלולים להיעצר אם לא תמשוך את תלונתה. בנוסף, האשימו אותה החוקרים שהיא בדתה את האונס על מנת לסחוט כספים מחברת הביטוח שמבטחת אותה במהלך הטיול.

מתוך התכתבות הצעירה עם חבריה, "דה סאן"

מאוחר הרבה יותר, ב3 בדצמבר 2019, על דוכן הנאשמים בבית המשפט היא תספר על הלחץ שהפעילו עליה החוקרים על מנת שתחתום על ההודאה בתלונת שווא. היא תספר שניהלה "רומן של קיץ" עם בחור ישראלי שהציג עצמו בשם "סם", איתו שהתה בחדרו בעת שנכנסו חבריו. "כשהם נכנסו, צעקתי "לא!". אך הוא הורה לי לשכב על הגב, הכניס את איבר מינו לפה שלי כך שלא יכולתי לנשום. ניסיתי להצליב את הרגליים, לנפנף בידיים, להשתחרר. אך הוא אחז בי בחוזקה, עלה עליי וריתק אותי כך שהברכיים שלו על הכתפיים שלי. נאנסתי".

היא תספר שלא ידעה כמה נערים היו שם, כיוון שגופו של "סם" חסם לה את שדה הראייה. היא תספר ששמעה אותם צועקים בעברית. עוד היא תספר, שהצליחה לברוח משם בשלב מסוים והחלה לרוץ. הצעירים הישראלים רדפו אחריה והביאו לה את נעליה. "סם" הצליח להגיע אליה, התנצל וניסה לחבק אותה. ידיד של הצעירה הבריטית שמע את הצעקות מחדר המדרגות והגיע, הוא התעמת עם "סם" ולקח את הצעירה למרפאה הסמוכה.

"מעולם לא פחדתי כך" אמרה בבית המשפט.

משם, כך על פי עדותה, לקחו אותה חבריה למרפאה במלון. היא נבהלה והתחבאה בשירותים. הרופא הוא זה שצלצל לשוטרים. "עד תחנת המשטרה התעלפתי פעמיים". החקירה, שהחלה לפנות בוקר, נמשכה עד 13:00 בצהריים. רק אחר כך נלקחה הצעירה לבדיקה רפואית.

לתובע, שניסה להצביע על סתירות בעדותה, אמרה: "נאנסתי ועברתי לילה שלם ללא שינה".

עדותה של הצעירה במשפט בו הייתה היא הנאשמת לא שונה בהרבה מהסיפור הראשוני שסופר בתקשורת, בתחילת הפרשה . לעומת זאת, גרסתם של החשודים השתנתה תדיר, גרסתו של החשוד העיקרי, "סם", השתנתה שלוש פעמים כבר בחקירתו הראשונית. למרות זאת, ועל אף שחלק מהצעירים הישראלים שנעצרו סיפרו בתחילה שהם לא מכירים את הנערה ובהמשך הודו שאכן היו בחדר בעת המקרה, דווקא המתלוננת היא זו שהפכה לחשודה בעלילת שווא ועד היום הרשעתה ככזו עומדת בעינה.

אך עדותה של הצעירה לא עמדה לבדה באולם בית המשפט הזה, לפני הרשעתה בבדיית אונס. הפתולוג המשפטי שבחן את הצעירה, ד"ר מריוס מטצקיס, העיד בבית המשפט כי נמצא DNA מארבעה גברים שונים על גופה של הצעירה. בנוסף, סיפר הפתולוג שערכת האונס שהוצגה בבית המשפט לא הייתה שלמה: הבגדים אותם לבשה הצעירה בעת האירוע לא נכללו בה. "ברור שהבחורה נמצאת במצב לא טוב, עם מספר רב של פגיעות חיצוניות שהתרחשו לאחרונה", העיד.

בנוסף, סיפרו בני משפחתה כי מאז המקרה היא סובלת מהתקפי חרדה רבים וקשים ומהפרעת דחק פוסט טראומתית.

אלני קראולי, חברה בשדולת הנשים של קפריסין, אמרה לעיתון הבריטי "הטלגרף" על דברים אלה, כי כל ההליך רצוף בעיות, החל מהעובדה שחקירת הצעירה לא הוקלטה וכלה באופן שבו טיפלו השוטרים בזירת האירוע. "וזה לא רק במקרה הזה. יש צורך לבדוק מה קורה במערכות המשטרה והמשפט, מהרגע שקורבן פונה למשטרה. אם יש צורך לשנות את החוק – עלינו לעשות זאת".

בנוסף לעדות הפתולוג ולעדותה של הצעירה הבריטית עצמה, הגישה ההגנה ממצא נוסף: מומחה לשוני שבחן את כתב ההודאה של הנערה, העיד כי ההצהרה בבירור נראית כאילו נכתבה על ידי אדם שאנגלית אינה שפת אמו.

הצעירה הבריטית, כידוע, מגיעה ממדינה דוברת אנגלית. כתב ההודאה לעומת זאת, רצוף טעויות שאדם דובר אנגלית לא יעשה באופן טבעי, כל שכן, אדם שמדבר אנגלית בריטית כשפת אם. בדיילי מייל הבריטי פורסם כתב ההודאה, בצירוף סימון של טעויות אלה. החשד העולה מטענה זו, הוא שהצעירה כלל לא כתבה את כתב ההודאה ואפילו לא הכתיבה אותו לחוקר – אלא חתמה על כתב הודאה מן המוכן.

מתוך הכתבה ב"דיילי מייל"

ב30 בדצמבר 2019, בעת הקראת פסק הדין בדבר אשמתה של הצעירה בבדיית אונס, ביטל השופט בתיק את טיעוניה במילים: "מוגזם, מבולבל, סותר ולא קוהרנטי". בכך, דחה כל טענה על כך שהתרחש אונס וחזר על טענות שנשמעות שוב ושוב במקרי אונס, בדיוק הטענות והדינמיקה של חוסר אמון נגדן יוצאות פעילות פמיניסטיות וחוקרות טראומה כבר עשרות שנים..

נזכיר שהמשפט התרחש בעוד אותה צעירה עומדת על דוכן הנאשמים ואילו הצעירים עליהם התלוננה כי אנסו אותה, כבר חזרו למדינתם, ישראל. על אף שהצהרותיהם של ששת החשודים (לאחר שחרורם של האחרים) היו מבולבלות והשתנו לא אחת, כשבתחילה טענו שכלל לא היו בסביבה ובהמשך הודו ששהו בחדר, תהיה זו היא שתוצג כ"מוגזמת", "מבולבלת" ולא קוהרנטית.

על דבריו של השופט אמרה סוזנה פבלו, מנהלת "המכון הים תיכוני ללימודי מגדר" (ארגון לא ממשלתי, המתמקד בזכויות נשים ושוויון מגדרי ויושב בקפריסין), ש"פסק הדין נשמע סובייקטיבי לחלוטין. ללא הסבר על האופן בו שקל השופט את העדויות ובלי שהסביר מדוע דחה את עדותה של הנפגעת".

בדומה לדברים אלו, גם שר החוץ הבריטי, דומיניק רא'אב, אמר שהוא חושש ממשפט לא הוגן. ליסה ננדי, חברת פרלמנט מטעם האופוזיציה בבריטניה כתבה בטוויטר ש"המסר שהתיק הזה מעביר לנפגעות, הוא שהן יהפכו אשמות אם רק ידווחו על אונס". בנוסף, אזרחים בריטים רבים (המהווים כשליש מאחוז התיירים בקפריסין) מאיימים להחרים את האי כיעד תיירותי.

מעיון בפסקי דין קודמים של השופט, מיכליס פאפתאנסיו, עולה תמונה עגומה. לפני כשנתיים זיכה פאפתאנסיו גבר בן שלושים שהואשם בתקיפה מינית של אישה קפריסאית בת 52, בטענה שהמציאה את ההאשמות על מנת להתנקם בגבר לו קינאה. בפסק הדין מלפני שנתיים קובע השופט כך: "הקשבתי לאישה בזהירות רבה. אני לא יכול לסמוך על עדותה. העדה לדעתי לא אמרה את האמת, עדויותיה מראות סתירות, בלבול ועמדות מעורפלות".

בדמיון בולט לסיפורנו הנוכחי, דחה השופט את ההאשמות מאחר וגם במקרה זה, על הגוף של האישה הקפריסאית לא נראו מספיק סימני אלימות בעיניו. בסיפורנו הנוכחי תמך השופט בעמדת התביעה, לפיה החבורות על גופה של הצעירה נגרמו מעקיצות של מדוזות, בעוד הצעירה הבריטית הכחישה שנעקצה.

אך השופט פאפתאנסיו לא לבד:

כפי שפורסם על ידי מאשה אברבוך ב"המקום הכי חם בגיהינום", אישה בשם הלן, המתגוררת אף היא בבריטניה, סיפרה בתקשורת הבריטית כי לפני 15 שנה, אולצה ביתה לחזור בה מתלונתה על אונס שעברה בקפריסין והיא נאסרה על "בזבוז הזמן של המשטרה". על פי סיפורה של האם, השוטרים הכניסו את האנס לחדר החקירות בו ישבה ביתה, ועימתו אותם האחד עם השני. "הוא אמר שהוא מצטער, שהוא נסחף. השוטרים שמעו את כל זה ובכל זאת החליטו שהבת שלי היא זו שמשקרת".

נוסף על כך, צייצה דנה גת בטוויטר סיפור שהתפרסם ב"טלגרף" הבריטי לפני יומיים ועוסק במקרה שהתרחש בשנת 1998 בניקוסיה, בירת קפריסין. מדובר באונס של תיירת בת 21 מסקנדינביה.

על פי דבריה של אותה אישה, היום בת 43, היא נאנסה על ידי שני גברים בחניון הסמוך למועדון לילה. היא פנתה למשטרה המקומית והגישה תלונה. היא סיפרה לכתבי הטלגרף שהחוקר היה "אגרסיבי ואכזרי. הייתי בהלם, היה לי קושי רב לזכור את הפרטים. הוא כעס עלי והאשים אותי שהתלוננתי כדי לסחוט כסף מחברת הביטוח שלי".

את הטענה הזו, על סחיטת כספים מחברות הביטוח נפגוש כזכור עשרים שנה אחרי, בחקירתה של המתלוננת הבריטית מיולי האחרון.

עוד הוסיפה אותה אישה: "החזיקו אותי שעות בתחנת המשטרה, דרשו שאחזור בי מהתלונה. עשיתי זאת והם שיחררו אותי".

בידיעה עיתונאית שפורסמה בשנת 98 בעיתון נורווגי על האירוע מצוטט מדריך תיירים שאומר כי "המשטרה בקפריסין אף פעם לא מתייחסת ברצינות לטענות אונס. יש להם תיאוריה שהתיירות בודות את הטענות כדי לתבוע את חברות הביטוח אחרי כן".

שוטר קפריסאי מצוטט באותה ידיעה כשהוא שואל: "למה שמישהי בכלל תיאנס כשכל כך קל למצוא אישה לקיים איתה יחסי מין?"

כתבה נוספת שהתפרסמה בעיתון האירי The Irish Timesב-9 באוגוסט 1997, מספרת על אישה אירית בת 22 שנפשה בקפריסין ונשלחה לארבעה חודשים בכלא בגין הגשת תלונה כוזבת על אונס. האישה נסעה לאיה נאפה לחופשה ביחד עם אחותה ושתי חברות. על פי טענותיה, היא נאנסה על ידי שלושה חיילים מחיל הרגלים הקפריסאים, שהגיעו למקום בעת חופשתם מהשירות הצבאי שלהם בלבנון. האישה משכה את תלונתה לבסוף ועל פי הודאתה, התלוננה מלכתחילה מכיוון שאותם חיילים צילמו אותה בעירום – בעודה ישנה. 

אך מאז שנת 1998 עברו הרבה מים בנהר. נכון להיום, קפריסין היא אחת משש המדינות באיחוד האירופאי שאימצו את "אמנת איסטנבול". מדובר באמנה שמאמצת הגדרה חוקית חדשה לאונס: אונס הוא כל מעשה מיני ללא הסכמה; ללא קשר לכוח פיזי שהופעל במהלכו.

כתבה שהתפרסמה ב"Cyprus Mail" בנובמבר 2018, חצי שנה לפני שהתרחשה הפרשה הנוכחית בקפריסין, מספרת שעל אף שהיא חתומה על האמנה, קפריסין רשמה שיעור גבוה במיוחד של דיווח למשטרה על אירועים הקשורים באלימות מינית, אך שיעור נמוך במיוחד של הרשעות בעבירות מסוג זה.

דוח אמנסטי אינטרנשיונל שפורסם בשנת 2018, קובע שהאי הקפריסאי הוא בין המדינות המציגות את מה שמכונה "התשה קלאסית". בדוח ניתנת דוגמא, סיפורה של אישה קפריסאית, שהתלוננה בשנת 2016 על אונס בידי שני גברים. הגברים אכן הורשעו באונס – אך עונשם הופחת בשל העובדה שלא נמצאו על המתלוננת סימני אלימות.

האם יתכן שבכל זאת, שום דבר לא השתנה במערכות השיטור והמשפט של קפריסין בעשרים השנים האחרונות?

"הסיפור הזה העלה לפני השטח את העמדות הפטריארכליות העמוקות הקיימות בחברה הקפריסאית ואת הסקסיזם שנוכח כאן, במגזרים הפרטיים והציבוריים", אומרת סוזנה פבלו, מהמכון הים תיכוני ללימודי מגדר.

אך אם לומר את האמת, לטפול את האשמה בתרבות המערכתית של האי הקפריסאי, יהיה קל מידי.

"אנו שומעים רבות על חזקת החפות, שקובעת כי אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו", אומרת אלינור ארזי, עורכת דין פלילית ומרצה בתחום המשפט שהגיעה גם היא לקפריסין על מנת לתמוך במתלוננת.

"מאידך, כאשר מדובר בקרבנות עבירה, בשלל מקרים הן לא זוכות להגנה זהה, קולן אינו נשמע והן לא מהוות כל צד להליך. ביחד עם תפיסה חברתית המסייעת לכך, נפגעות עבירות מין עוברות מסלול ייסורים כמעט קבוע, המתחיל בכך שעדותן ממעשה האונס שנעשה כלפיהן נלקחת מספר פעמים על ידי גורמים שונים. הן אינן זוכות לאמון מהמערכות שחוקרות אותן – וכל זה מתרחש כשהן נתונות במצב נפשי קשה של פוסט טראומה ותחושות קשות של בושה ואשמה. אותן נשים צריכות להוכיח לא רק לחוקרים שלפניהן, אלא לכל העולם, שהן קרבנות ושאינן אשמות במעשה הזוועה שהתרחש כלפיהן. כאשר הן לא עומדות במבחני הסטריאוטיפים הפטריארכליים הרבים, הן מיד מואשמות חברתית בעדות שקר ומופעל עליהן לחץ להודות שהן בדו סיפורים מליבן. שמן הטוב וכבודן נפגע והן מוצגות באופן קבוע, על ידי חלק קבוע באוכלוסייה, כמתלוננות שווא ושקרניות – עוד לפני שהן חשודות בדבר מה". אומרת ארזי.

ובאמת, בדומה לכל כך הרבה סיפורים אחרים; מקפריסין, מישראל ומהעולם כולו, גם הפעם ראינו כיצד, שלב אחר שלב, הוצגה המתלוננת כ"לא אמינה", על אף שממצאים רבים תומכים בגרסתה. ראינו כיצד חדשות שקריות; על סרטונים, על תלונות שווא קודמות, על דפוס פעולה חוזר ועוד, נשמעות בווליום גבוה, על חשבון האמת. בדומה לפעמים אחרות, במקומות אחרים, בזמנים שונים, ראינו גם הפעם כיצד מזדחל הפקפוק לליבנו כשמדובר בעדותה של אישה על אונס שעברה, בעוד החשודים במעשה חומקים ללא עונש, ללא עמידה לשום דין, ללא חקירה מעמיקה – על אף ששינו גרסאותיהם לא אחת. עוד, ראינו דפוס חוזר של המערכות, שניזונות מן הפקפוק הזה וממשיכות להרשיע, פעם אחר פעם, נשים בעדויות שווא.

רגע לפני הדיון בבית המשפט, קפריסין. צילום: נועה בורשטיין חדד

ועוד סוגיה לסיכום:

החוק הקפריסאי להגנה על פרטיות, שנכנס לתוקף בשנת 2001 ותוקן ב2003, קובע כי אין לצלם אדם אם אין אינטרס לגיטימי לעשות כן. למשל, התקנת מצלמות במעגל סגור על מנת למנוע גניבה או פגיעה בביטחון, מחייבת הוכחה שהיתרונות בהצבת המצלמות עולים על החסרונות שבפגיעה בפרטיות וכן, שכל אלטרנטיבה אחרת מוצתה. למעשה, אלה המתפעלים מצלמות במעגל סגור מחויבים לדווח לכל מצולם על כל שמירה של סרטון או הפצתו וכן, להגיש הודעה בכתב על כך לפיקוח האזורי.

הצעירה הבריטית שהורשעה בסופו של דבר בבדיית אונס, הואשמה על ידי חוקרי המשטרה, בין שלל ההאשמות שהטיחו בה, שבדתה את העלילה כדי לנקום בצעירים הישראלים שצילמו אותה ללא הסכמתה או ידיעתה.

אם נניח בצד את מה שאנחנו יודעות על מיזוגניה, על פטריארכיה, על האשמת הקורבן ועל התשתו במערכות החקירה והמשפט ונשוב כמה פסקאות למעלה, לחוק העוסק בהגדרה של אונס כמעשה מיני שאינו בהסכמה – גם אם אינו כולל אלימות, נעשה אחד ועוד אחת עם החוק הקפריסאי להגנה על הפרטיות, בצירוף העובדה שגם בהודאתה על תלונת שווא, לא חזרה בה הצעירה הבריטית מהטענה שהסרטונים צולמו ללא ידיעתה (אם יש צורך לפרט, קשה למצוא דרך בה יכולה הייתה הצעירה הבריטית להסכים לצילום, כששדה הראייה שלה נחסם כליל על ידי איבר מינו של אחד החשודים באונס), האם לא ראוי לשאול מדוע, בניגוד לצעירה הקפריסאית שעמדה למשפט ראווה על פשע ברף פלילי כה נמוך, על צילום הסרטון; אקט מיני שלא בהסכמה, שמפר את החוק הקפריסאי להגנה על פרטיות, אף צעיר ישראלי לא עמד למשפט עד היום?

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. Avatar
    לנה

    מצמרר. כתבה מצויינת

  2. Avatar
    שני

    מחריד. הצדק עמה, כל כך מצער ומרתיח שהתקשורת הישראלית מדווחת על הצעירים כחפים…

    1. Avatar
      דנה שלמון

      תודה על הכתבה ועל התמונה המצוינת של *גרפיטי חברתי*
      וכן, זו היתה אחת מהחוויות הפמניסטיות המכוננות – שהצעירה תשמע אותנו מחלון בית המשפט, בעת הקראת גזר דינה (ההזוי) ותחייך!!
      ועל הדרך נתנו עידוד לפמניסטיות הקפריסאיות.. והאמנו לה!!

  3. Avatar
    עדה

    תודה מאמר חשוב מקיף ונחוץ

  4. Avatar
    דנה

    סיפור מזעזע. אני לעולם לא אסע לקפריסין ואדאג שגם משפחתי וחברי לא יבקרו במקום. כאקט של מחאה וכהגנה עצמית. כתבה מצויינת.

  5. Avatar
    תמר

    להחרים את קפריסין כיעד תיירותי!

  6. Avatar
    רונן

    אני בעד התמיכה בצעירה הבריטית, ואני בעד העלאת הנושא למודעות, אבל אני לא יכול לתמוך במשפט שדה לנערים הישראלים,מבלי שנחשפתן לכל חומר הראיות. כאן איבדתן אותי.
    אתן עושות בדיוק מה שאתן לא רוצות שבית המשפט יעשה – שופטות על סמך תחושה אישית ולא חומר הראיות.
    אכן הופעל לחץ על הצעירה, אבל זה רק בגלל שהראיות בפועל סתרו חלקים עיקריים בתלונתה.
    באתן עם אג'נדה ופסק דין מהבית, ולעזאזל הראיות, לעזאזל החוק, ולעזאזל בית משפט.
    חלק מכן עוד תוקפות את צילום הסקס ומתעלמות לחלוטין שהצילום הוא הדבר היחידי שהציל אותם מישיבה ארוכה בכלא והרס חייהם.
    די!
    אני מאמין בדרך המלך. מאמין בחוק ובמשפט. קפריסין זו דמוקרטיה, לא רוסיה…
    המשטרה היתה בטוחה בהתחלה שהנערים אשמים, והחליפה דיסקט… נראה את המשטרה שלנו יוצאת מהשבלונה
    או אתן… אינכן מסוגלות לצאת מהשבלונה, כך שנראה שהמשטרה הקפריסאית הרבה יותר אובייקטיבית מכן.
    תמיכה מורלית בצעירה – בהחלט.
    הרשעה של הנערים במשפט שדה – בוז לכן!!

  7. Avatar
    אדם

    1. הכתבה לא קריאה, יש לערוך אותה או לפצל לכמה כתבות נפרדות – היא ארוכה מדי, מערבת כמה נושאים שונים (תיאור של הביקור של האקטיביסטיות בקפריסין, פרטי הפרשה וכד') יש לערוך אותו או אף לפצל לכמה כתבות נפרדות.
    2. בכתבה חסר ניתוח משפטי של התיק. מדובר בתיקים נפרדים: א) תיק האונס שקרס; 2) תיק תלונת שווא. על הכתובת להסביר מדוע תיק האונס נסגר ולהביא טעונים, למה לדעתה, הוא לא היה צריך להסגר. גם יש להסביר בהתבסס על איזה עובדות האשימו אותה בתלונת שווא ומדוע העובדות האלו אינן נכונות.

  8. Avatar
    שירי

    לאורנה ס. ורונן,
    שני סרטי הוידאו שהנערים הפיצו נלקחו מאתר פורנהאב, וכלל אינם צילומים אותנטיים של המתלוננת הנאשמת. פייק ניוז.
    כדאי ורצוי לקרוא את הכתבה לפני שאתם מגיבים.

  9. Avatar
    רועי

    תודה על כתבה מעמיקה ומקיפה שעשתה לי סדר בפרשה.
    זה סיפור נוראי ומדכא, לצערי נותר רק לקוות שהאשמים יקבלו את מה שמגיע להם ושנפיק לקחים כחברה.
    הלוואי וגופי החדשות בארץ כמו ידיעות אחרונות והארץ היו מפרסמות דברים כתובות חשובות כאלה

  10. Avatar
    אשר

    הצבתן מטרה ואחר כך ניסיתן לסדר את העובדות בהקדם, זה בדיוק הרושם העולה מהכתבה.

    הסרטונים שהופצו מוכיחים בהחלט שלא היתה כל כפיה באקט המיני. נכון שעצם האורגיה היא רעה מאד, נכון בהחלט שצילום האקט ללא הסכמתה הוא עבירה פלילית, נכון שהגברים הללו רחוקים מלהיות גיבורים. אבל שום דבר, לא מצדיק עלילת שווא והכנסה לשנים לכלא בעוון אי מוסריות.

    אתן לא מעלות בדעתכן, אולי בכל זאת היא ניצלה את התגובה האוטומטית לתלונות אונס ובדתה את הסיפור, ברגע שעומתה עם עדויות הנערים והעובדות נאלצה לחזור בה? מה פשר הסולידריות הנשית? אם, בדגש על אם, היא התלוננה לשווא, הרי שאתן צריכות להיות הראשונות שיוצאות נגדה כיון שנשים כמוה הן בדיוק אלו שגורמות לנפגעות האמיתיות להילחם כדי שיאמינו להן.

    1. Noa Borstein Hadad
      Noa Borstein Hadad

      הסרטונים דווקא לא מוכיחים את זה, מאחר ואין שום סרטון מליל האונס עצמו, רק סרטונים מלילות שקדמו לו. ואם היא שכבה איתם (מרצון או בגלל שהפצירו בה בלי סוף) לילה אחד, זה לא אומר שמותר להם עכשיו לשכב איתה מתי שהם רוצים. סרטון מליל האונס אין, אחזור שנית – אין סרטון מליל האונס.

  11. Avatar
    יעל

    איזה יחס מחפיר לנשים בקפריסין! ממש אין סיכוי שאסע לשם עכשיו.
    אני ככ שמחה שהיא השתחררה וחזרה לביתה!!!
    עכשיו אנחנו נשארנו עם אנסים חופשיים בישראל.

  12. Avatar
    בת

    נראה כי עשיתן עבודת תחקיר חשובה ומעמיקה בכתבה הזאת. ותודה על כך. התמונה שעולה על מה שקורה בקפריסין מאוד מצערת ומפחידה עבור נשים.
    עם זאת חסרה הרבה מאוד עריכה. הציטוטים והאזכורים של האקטיביסטיות בהתחלה מרגיש לא קשור בכלל לעומק ולמסר שעולה בהמשך. לא תורם לסיפור בכלל אלא מרגיש כמו ניסיון לקדם אירגוני נשים שונים בארץ ובעולם (שזה חשוב מאוד אבל לא מחובר לכאן).

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

למה מנהיגות נשית מתמודדת טוב יותר עם הקורונה?

Reading Time: 2 minutes מה משותף לניו זילנד, איסלנד, גרמניה, דנמרק ופינלנד? במדינות הללו כבר לא הולכים עם מסכות והתפרצות הקורונה בתחומן נמצאת בשליטה מלאה (או כמעט מלאה). מה עוד משותף למדינות הללו? את כולן מנהיגות נשים.