מאת: מור יהלום
שלום, קוראים לי מור, ואני מכורה לקרבות MMA של נשים.
MMA הוא ספורט ללחימה משולבת. מה זה אומר? שאפשר לעשות הכל, ולהשתמש בכל סוג לחימה קיים, החל מאגרופים ובעיטות באויר ועד היאבקות והכנעות על הקרקע. הליגה המוכרת והבולטת בעולם ללחימה משולבת היא ה-Ultimate Fighting Championship, או כפי שהיא יותר מוכרת- UFC.
למרות שיש לנו לוחם ישראלי מוכשר שמתחיל לטפס בדירוג בקרבות למשקל נוצה (נועד "ניאו" להט) הספורט לא כל-כך (או לכל הפחות לא מספיק) מוכר בישראל. המלצה שלי- אם אין לכן/ם לב חלש, תתחילו לצפות. המלצה נוספת- תעקבו מקרוב אחר ליגת הנשים, היא הופכת להיות יותר ויותר מעניינת.
הג'ודוקא רונדה ראוזי, האלופה הראשונה והבלתי מנוצחת פתחה בפברואר 2013 את קטגורית הנשים הראשונה למשקלי 56-61 ק"ג, הנקראת בשפה המקצועית Bantamwaight. עליה כבר הכריזו כאתלטית הדומיננטית בעולם, ועליי כגרופית הישראלית הראשונה שלה. ראוזי היא לא רק לוחמת חסרת מעצורים, היא גם אישיות מפולפלת, יודעת ליצור עניין, וכן, אי אפשר להכחיש שהיא גם יפה מאוד. החבילה הזאת הביאה אותה לא רק לנצח כל קרב שהיה לה בליגה (11 ניצחונות ואפס הפסדים), אלא גם הביאה לה הצעות לשחק בסרטי אקשן לצד ווין דיזל, סילבסטר סטאלון, ווסלי סנייפס, ארנולד שוורצינגר ועוד חתיכים וטובים אחרים.
בכל ערב של ליגת ה-UFC יש מספר קרבות כאשר אחד מהם הוא האירוע המרכזי, זה שבשבילו הקהל שילם מאות דולרים לכרטיס. הקרבות של רונדה, מאחר והיו קרבות על חגורת האליפות, היו כל פעם לאירוע המרכזי והביאו עניין שהליגה לא הכירה לפני. תודות לזה, וגם כי סוף סוף הכירו בזה שיש מגוון של נשים במשקלים שונים ולא כולן יכולות להילחם בקטגוריה אחת מול לוחמת בלתי מנוצחת אחת, נפתחה לפני כמה חודשים קטגוריה חדשה לנשים- Strawwaight (משקל קש בתרגום ישיר) עד 55 ק"ג. איך לוחמות קטנות כל-כך יכולות לספק את הסחורה שקהל שאוהב מכות ודם רגיל אליה? צפו ותבינו.
האלופה הנוכחית ג'ואנה ג'דרזדזיק היא לא פחות מחיה רעה. היא ורונדה מוכיחות שהמושג fight like a girl יכול גם לומר- תפרק לך את הפנים עד שתתעלף, או תשבור לך את המרפק במהירות וביעילות. חברי אומרים עליי שאני מעריצה מסוג "אוהדי מכבי", כלומר נהנית לאהוב את הזוכה הגדול (ואכן כזאת אני במקרה של רונדה). אבל אחרי הקרב האחרון של ג'ואנה מול מאתגרת האליפות ג'סיקה פנה, כאשר האחרונה עמדה ונלחמה כמו גדולה שלושה סיבובים למרות שג'ואנה פתחה לה את האף והפנים שלה נטפו דם כמו מים בירקון, פנה הוכיחה מהי עוצמה וסיבולת לא אנושית ולכן היא זכתה בהערכתי חסרת הגבולות.
נשיא הליגה דנה ווייט, אמר וחזר כמה פעמים בעברו כי נשים לעולם לא יתחרו ב-UFC. היום, הוא מתחרט על האמרה הזאת יותר ממספר הפעמים שביבי אומר "איראן". אז למה הוא אמר את זה? מלבד זה שהוא פשוט היה טיפש וחסר אופקים, אי אפשר להכחיש שבהרבה סוגי ספורט ליגת הנשים נחשבת נחותה ולא מעניינת. האם אני מסכימה עם זה? חד משמעית לא. האם זאת האמת הכואבת בשטח? בהרבה מהמקרים כן.
אבל יחד עם זאת, חשוב להבין שליגת הנשים ב-UFC היא באמת משהו מיוחד. זאת מאחר ונשים מביאות איכויות ויכולות שהגברים, ובמיוחד אלו הלוחמים במשקלים גבוהים, לא מסוגלים להן. למי שמכיר/ה את האג'נדה הפמיניסטית שלי, קשה אולי להבין למה אני מתרגשת כל-כך מספורט אלים כל-כך. זה נכון שהפציעות בתחום מחרידות, אבל מקצועיות חסרת פשרות באה עם מחיר, ובשביל ללכת עם התשוקה שלך עד הסוף, צריך לדעת לשלם אותו. אז על-אף הפציעות ויחד עם הנורמות החברתיות שמכתיבות לנשים להיות עדינות ושבריריות, הלוחמות האלו מעוררות בי השראה שאין שנייה לה. מלבד זאת, בקרבות נשים ברמות בגבוהות, הגמישות, החדות והטכניקה פשוט מהפנטות. לפעמים לחימה של גברים נראית לפעמים כאלימות ואכזריות גרידא. אבל לדעתי, לחימה של נשים מקצועיות וחזקות נראית כמו אומנות מדויקת (אמנם אמנות לשבירת איברים, אבל עדיין).
אם לא עקבתן/ם עד כה, זה הזמן להתחיל.
