בובה לוי, מייסדת "הקול הנשי"
בובה לוי, מייסדת "הקול הנשי"

מאת בובה לוי

30.6.2010

זה התאריך בו ירדתי במדרגות הרבנות. חשבתי אז ששוחררתי סוף סוף מנישואיי. חשבתי שזהו, יש פסק דין, הכל הרי סגור על הנייר. לא הבנתי כלום.

באותה תקופה הייתי טירונית, תמימה. חשבתי לעצמי שאם יש פס"ד אז הסיוט שלי נגמר, אבל  האמת סטרה לי בפנים. על בשרי נאלצתי להבין שהמציאות רחוקה אלפי שנות אור ממה שנפסק. זה הרגע שבו החל מסע חיי.

אחרי גירושין קשים ומורכבים, אבי ילדיי החליט שאינו מעוניין לשלם עבורם מזונות. הוא אמר לשופטת ללא כל בושה או פחד: "הדף סופג הכל, את יכולה לכתוב גם 20 אלף ש"ח בחודש. אני לא אשלם שקל". כאמא לארבעה ילדים, שאז היו ממש תינוקות, ניסיתי לחשוב על פתרון מיידי; לעבוד בכמה עבודות ולהרוויח עבורם כמה שיותר, למרות הקושי הברור להשאיר ארבעה תינוקות, שעברו בעצמם את משבר הגירושין. נעדרתי שעות רבות מהבית, אבל בזכות התמיכה המשפחתית עשיתי את זה ועבדתי בשלוש עבודות כדי לשרוד. מהבוקר עד הערב, כולל שישי, שבת וחגים, עבודה סביב השעון, ורק  כמה שעות ביום להקדיש לילדיי.

בתמימותי, פניתי למוסד לביטוח לאומי. שם נאמר לי, שאם אני רוצה שילדיי יקבלו את קצבת המזונות, עלי להרוויח לא יותר מ-601 ש"ח בחודש. האם בביטוח הלאומי חשבו שחמש נפשות יכולות  להתקיים מקצבה של 4000 ש"ח בחודש? (600 ש"ח מעבודה ו-3300 ש"ח קצבת מזונות).כנראה שכן. הבנתי אז, שאני לא היחידה, ואמהות רבות מתמודדות עם מצב דומה. יחד החלטנו שדי, לא נשתוק עוד.

יחד עם גלית נחום, שותפתי ל"קול הנשי" וכל חברות הארגון שלנו החלטנו לצעוד במחאה ממשרדי הממשלה בתל אביב ועד לבית ראש הממשלה בירושלים. כן כן, זה היה אותו נתניהו, שבשנת 2003 הפיל על האמהות החד הוריות את גזירות איוב (ב 2003 ,בנימין נתניהו  גזר על האמהות החד ההוריות וילדיהן עוני כבד עם חוקי ביטוח הלאומי החדשים דאז והצמיד להן את הסטיגמה של פרזיטיות שאינן עובדות כשבפועל 80% מהאמהות החד הוריות שאבי ילדיהן אינו משלם עבורם מזונות, עובדות והן מפרנסות יחידות).

הצעדה  של 2011 אומנם  לא שינתה את חוק המזונות של הביטוח הלאומי, אך היא בהחלט הניפה את הדגל הראשון במאבק שלנו. מאז ועד היום הצטרפו אלינו מאות אמהות, ואנחנו נחשפות למקרים רבים מספור שבהם האב מתחמק מתשלום המזונות, והאם נאלצת להתמודד עם הסיטואציה הקשה עמה אני התמודדתי.

ההוצאה לפועל מאפשרת לאבות להתחמק מתשלום מזונות – בניגוד לייעודה

הפתרון היחיד שהחוק מאפשר לאמהות כמוני הוא פנייה להוצאה לפועל. כאמור, הייתי טירונית תמימה, ולכן פנייה להוצל"פ נשמעה לי כפתרון טוב. חשבתי לעצמי שפנייה לגוף כה מאיים תפתור לי את הבעיה, ותאלץ את החמקן שלי ואת החמקנים האחרים לשלם לילדים את שמגיע להם. אז חשבתי. שוב, המציאות הוכיחה לי אחרת. התיקים בהוצל"פ נערמים בזה אחר זה ולאף אחד לא באמת אכפת מה קורה עם הילדים בזמן שגלגלי ההוצל"פ  מסתובבים בקושי.

א' היא אם לשלושה ילדים. אבי ילדיה חמקן מזונות מזה ארבע שנים ולכן היא נותרה מפרנסת יחידה. מכיוון שהיא עובדת, ילדיה אינם זכאים למזונות מהביטוח הלאומי ולכן א' פנתה, כבר לפני שלוש וחצי שנים, להוצאה לפועל, כשהבינה שזו הברירה היחידה שנותרה לה. החוב בתיק ההוצל"פ עומד היום על 350 אלף ש"ח. א' חשבה שההוצל"פ תפעל ותצליח לגבות את מזונות ילדיה, אך משהבינה שעברה את כל השלבים החל ממכתב התראה, עיקולים ועד צווי מאסר ששוכבים במשטרה כאבן שאין לה הופכין, ביקשה להוציא פקודת מאסר ידנית (פקודה שניתנת לאשה עצמה, שמשמשת אז כבלשית וצריכה להזעיק את המשטרה כשהיא רואה בפועל את החייב, ולמסור את צו המעצר לידי השוטרים במקום). הפקודה הייתה על סך עשרת אלפים ש"ח, וראו זה פלא, מה שהמשטרה לא הצליחה לעשות במשך חודשים רבים הצליחה א' לעשות בשלושה ימים בלבד! היא הביאה את החמקן החייב למאסר. כדי לעשות זאת, א' התחבאה ברכבה, הזמינה משטרה, כל גופה רעד, היא פחדה ונלחצה, בגלל שידעה שהמהלך הזה יכול לעלות לה במחיר כבד מאוד, ועם זאת ההישרדות היומיומית הבלתי אפשרית הבהירה לה שאין ברירה.

 

מחאה של אמהות נגד ביטול חזקת הגיל הרך
מחאה של אמהות נגד ביטול חזקת הגיל הרך

 

אז החמקן הובא למאסר וביום למחרת הובא לפני רשם בית המשפט. הוא בכה וטען שאין ביכולתו לשלם. כמובן שהוא לא סיפר לרשם על העבודות בשחור ועל יכולת ההשתכרות האמיתית שלו. הרשם, שחרג מסמכותו ולא בפעם הראשונה כנראה, שינה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ופסק כך: החייב ישלם 1500 ש"ח וישוחרר מבלי להישאר עוד שעה בכלא. מתוך הסכום הזה לקחה המשטרה את "עמלת המאסר", ע"ס 700 ש"ח. מה נשאר? 800 ש"ח בלבד, לשלושה ילדים לארבע שנים. הזוי? לא. ממש מציאותי

רשמי בתי משפט רחומים 

ג' היא אמא לארבעה ילדים. במשך חמש שנים אבי ילדיה לא משלם מזונות כלל, וילדיה לא זכאים למזונות מביטוח לאומי, כי היא עובדת. ג' הוציאה פקודת מאסר וזימנה את המשטרה. מבלי כל פחד ברח החייב לעיניי השוטרים, שלא רדפו אחריו בטענה ש"הוא בסך הכל חייב מזונות"  ו"ההוראה היא לא לרדוף אחריהם". לאחר כמה חודשים שוב ביקשה ג' פקודת מאסר, וכדרכה של ההוצל"פ, שם כאמור הגלגלים זזים לאט, היה עליה להמתין שלושה חודשים כדי שהפקודה תגיע מבית הדפוס. ביום חמישי, ב-23:30 בלילה, שוב יצאה ג' למלא את תפקיד השוטרת, המתינה  בפחד, ראתה את החייב ודיווחה למשטרה. מעבר לקו אמר לה השוטר: "המשטרה לא עוצרת חייבי מזונות מיום חמישי ב-23:00 ועד ליום ראשון בבוקר כי אין רשמים בשעות אלו". בפעם הבאה, שהייתה באמצע השבוע, החייב שוב ברח לעיני השוטרים, ששוב לא עשו דבר על מנת לתפסו.

לאחר חצי שנה נוספת, שוב הייתה בידה פקודת מאסר, ושוב ג' קוראת לשוטרים. הפעם היא מצליחה והחייב נעצר. ג' נושמת לרווחה וחושבת לעצמה, שהנה, אולי סוף סוף הוא יבין שעליו לקחת אחריות, ואולי אחרי מאסר יתחיל לשלם לילדיו. למחרת הובא החייב בפני רשמת, טען ששילם והוא בכלל לא מבין מה רוצים מחייו. הוא שוחרר מבלי שנדרש להביא הוכחות לטענותיו.

ג' לא מבינה כיצד זה יתכן, וכותבת מכתב לאחראית על הרשמים. זו עונה לה : "הרשמת ננזפה והיא ממליצה לחייב לשלם עשרת אלפים שקלים בתוך שבעה ימים". באמת? את ממליצה לחמקן שבמשך חמש שנים לא שילם, לשלם? ואת חושבת שחמקן שחוב המזונות שלו עומד על 40 אלף ש"ח ישלם רק בגלל שהומלץ לו?

אמהות מבזבזות ימי עבודה רבים ללא הועיל. חשבנו שהיוזמה של משרד המשפטים ל"מסלול מזונות מקוצר" (המסלול החדש בהוצל"פ ), תועיל לילדים שאביהם חמקן ,כשבפועל מלבד לצמצם את שעות עבודתם של עורכות דין מטעם הסיוע המשפטי ולמנוע מאמהות זכות לייצוג, אין שום תועלת במסלול האיטי הזה.

אבות טוענים טענת "פרעתי" (טענה שיכול לטעון החייב ולהגיד ששילם את חובו), כשהם אינם מגישים שום הוכחה לכך. אך מרגע שהטענה נשמעת, יש עיכוב הליכים מיידי בתיק והמתנה לדיון שיכול להקבע בעוד חודשים רבים.

המדינה מפקירה את האמהות

"הטרנד החדש" בקרב אבות חמקנים הוא הצהרה על פשיטת רגל. ידוע שחוב מזונות לא מתבטל בפשיטת רגל, אם כך למה אבות רבים מצהירים כך? מאוד פשוט, בפשיטת רגל הריביות נעצרות, ההליכים נעצרים, ויש אפשרות לפסיקה חדשה – שיכולה להיות  פחות משליש מהפסיקה שניתנה בבית במשפט לענייני משפחה. החמקן מקבל הנחת ענק וכמה שנים טובות של שקט. מה קורה בינתיים לילדים? מה קורה לאם? ולמה מגיעה לחמקן פריווילגיה כזו? אלו שאלות שנותרות ללא מענה.

יש פתרונות לבעיה הזאת, שחלקם נהוגים בעולם: כששוטר עוצר אדם לבדיקת רשיונות הוא יכול לראות אם מדובר במתחמק מתשלום מזונות, ולעצור אותו מיד. ניתן גם לממש צווי מעצר ולא לתת לאדם להתחמק מהחובה הבסיסית ביותר שלו: לפרנס את ילדיו. האחריות על כך צריכה להיות של המדינה, לא של האם לבדה.

מדינת ישראל לעומת זאת היא גן עדן לחייבים. לא יתכן שבמדינה מתוקנת יתייחסו לחייבי מזונות בכזו עדינות והבנה, ולילדים שזקוקים למזונות אלו לא יתייחסו כלל. כשילדים אלו יגדלו המדינה תדרוש מהם להתגייס לצבא ולשרת את אותה מדינה שלא לקחה עליהם אחריות כילדים. אז מי דואג לילדים האלו? מי אחראי לבריאותם? לחינוכם? לרווחתם? האמהות. האמהות שלא מתחמקות אף פעם. שמפרנסות, שדואגות, שקורעות את עצמן ושורדות יום אחרי יום כדי שלילדיהן יהיה אוכל בצלחת ושמחה בלב.

בובה לוי היא מייסדת ומנהלת ביחד עם גלית נחום את ארגון "הקול הנשי", יחד הן מובילות את המאבק החברתי למען אמהות חד הוריות וילדיהן

מההוצאה לפועל נמסר: ביחס לטענה כי "התיקים שוכבים חודשים רבים" נשיב כי מנגנון ההוצאה לפועל הינו מנגנון אדוורסרי  (רק הזוכה יכול לפעול בתיק) . להוצאה לפועל אין סמכות לפעול בתיקים אלא אם בחרה הזוכה לפעול במסלול המזונות האישי (שהוקם ביוזמת הרשות על מנת לסייע לזוכות לפעול לגביה) ונתוני הגביה שם גבוהים ביותר. ביחס לטענות בנוגע להחלטות הרשמים נבדוק את הטענות הפרטניות.

ביקשנו גם את תגובת המשטרה ונפרסם אותה כאן אם וכאשר תינתן. במשרד המשפטים העדיפו לא להגיב ואמרו שהנושא שייך לבתי המשפט.

תגובות

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.