מי שומר על השומרים? או האם אלוהים הוא אישה שחורה?

עריכה: תמר פריאל

** שימו לב: תיכף יגיעו מלא ספויילרים לסדרה ולרומן הגרפי**.

לפני מספר שבועות נסתיימה עונתה הראשונה וככל הנראה היחידה של סדרת הטלוויזיה ״השומרים״ המבוססת על הרומן הגרפי שכתב אלן מור, אייר דייב גיבונס וצבע ג'ון היגינס, בעל אותו השם. הסדרה מנסה ולעיתים מצליחה לעבד את הרעיונות הרדיקליים של מור לקהל חדש ותקופה חדשה. בעיקר, הסדרה מעניקה מקום גדול יותר לנשים וסוגיות פמיניסטיות בתוך המסר הפוליטי שהיא מנסה להעביר. בו זמנית, בעודה עושה זאת נראה שהיא מדללת במעט את החוזק המקורי של המסר הלא מתפשר של מור.

יוצר ואנרכיסט הם שני תיאורים הולמים לאלן מור, שיצר ב1987 את הרומן הגראפי "השומרים". מור הוא טיפוס יוצא דופן, בלשון המעטה. אחד מהיוצרים המוערכים ביותר בז׳אנר הרומנים הגרפיים, ואחראי ליצירות כמו V for Vandetta. רבות מיצירותיו, כולל "השומרים", הפכו לסרטים או לסדרות טלוויזיה ללא רשותו. מור מפורסם לא רק בגלל הכשרון העצום שלו, אלא גם עקב היותו אדם מתבודד, סולד מאור הזרקורים ומחוייב לעמדות הפוליטיות שלו בצורה משמעותית ולא מתפשרת. האנרכיזם שלו עובר כחוט מקשר ברומן הגראפי המקורי.

המסר המקורי של מור, אם לצמצם אותו בצורה נפשעת, הוא שכוח מערכתי משחית. כאשר אנחנו מוסרים את הכוח לעצב את חיינו לאחרים, אנו מאבדים את עולמנו ולא משנה כמה טובים הם אותם אנשים. הרומן הגרפי המקורי שלו העביר את המסר הנ״ל בצורה מעמיקה אך לעיתים תוך כדי השטחת סוגיות דוגמת הקשר השונה של אנשים בעלי עבר, היסטוריה וזהות אחרת לכוח.

השינוי המשמעותי ביותר במסר של הסדרה ביחס לרומן הוא שהיא אינה מתעלמת מהאספקט הזה של כוח. הסדרה מסתיימת באמירה משמעותית ביותר בנוגע לנשים ויחסן לכוח. היא מסתיימת כאשר אנג׳לה, גיבורת על עתידית זוכה בכוחות כמעט חסרי גבול ורומזת שייתכן והיא תדע לעשות עימם את מה שקודמה בתפקיד לא ידע.

בתור פמיניסטיות חובה עלינו לשאול למה והאם כוח שנמצא בידיים נשיות הוא אכן עדיף על פני כל כוח מערכתי אחר?

כדי להבין מה הסדרה מנסה להגיד לנו בנושא, אנחנו צריכות להבין את השינויים שהיא מבצעת בעולם שבו היא פועלת. כלומר אנחנו צריכות להבין את העולם של הסדרה ואת העולם של הרומן הגרפי – כעולמות שמולם נוצרת הביקורת החברתית של הסדרה. זה בדיוק מה שאנסה לעשות בניתוח הנוכחי.

הרומן הגראפי – בין "צופים" ל"שומרים"

הרומן הגרפי ״השומרים״ מציג עולם אלטרנטיבי שבו הפופולריות של גיבורי על דמיוניים הובילה לאינדיבידואלים שניסו להתנהל כגיבורי על בעולם האמיתי. ההיסטוריה של אותו עולם חלופי מתחילה בסוף שנות השלושים, אז, אדם מסתורי שזהותו לעולם לא מתגלה מחליט להפוך לגיבור במסכה וזוכה לשם Hooded Justice. בעקבותיו צצו נוספים שהיוו את דור המייסדים של "תנועת" גיבורי העל האלו. מדובר בדמויות שמסיבות שונות החליטו לצאת ולהילחם בפשע עבור כסף או פרסום ולעיתים נדירות על מנת לעשות טוב.

ארבעים שנים לאחר מכן, ב1977 גיבורי העל האלו כבר רבים כל כך עד שכוחות המשטרה מוחים נגדם על שלקחו להם את העבודה. במקביל, הציבור יוצא לרחובות ושואל ״מי שומר על השומרים?״. בעקבות המחאות גיבורי העל מוצאים מהחוק. רוב הרומן המקורי מתקיים כמה שנים לאחר מכן, בשנות השמונים, כשאותם גיבורים עדיין חיים וחלקם פועלים, אך לא חוקיים בעליל.

בניגוד לנוסח מטיל הספק של ראש הממשלה הפרטי שלנו כששאל "מי חוקר את החוקרים?", הקומיקס לא טוען שיש צורך במערכת מוסכמת שתפקח על חוקרים או על גיבורי על. הטענה האנרכיסטית של הרומן היא שהבעיה בעולמנו אינה שאנשים מחליטים לקחת את החוק לידיים, אלא שלא כל האנשים עושים זאת, מה שמוביל להצטברות של כוח במוקדים מסוימים.

זוועות מתרחשות כשאנחנו מוסרים את הכוח שלנו ל"מושיע" או "מוקד כוח" אחר במקום לנסות להציל את עצמנו. הרומן מבהיר לנו שעלינו לקחת חלק בעולם וביצירתו. הביקורת העמוקה שבו היא לא על גיבורי העל, שעושים מעשה, היא על יתר האנשים שיושבים וצופים בהם. במובן זה, תרגום שם הרומן לעברית הורס הרבה מהמשמעות שלו. שמו המקורי הוא Watchmen – צופים – והוא עוסק לכל אורכו באנשים שצופים – במסכים, בקומיקס, זה בזה.

הביטוי המזוקק ביותר של עמדה זו מגיע בעלילה השזורה ברומן של נער צעיר שקורא קומיקס פופולרי אודות פיראטים ונשאב אל העולם הדמיוני שהוא מציג במקום להיות ער לזוועות סביבו. מור לא התעלם מהתפקיד של הז׳אנר שבו הוא פעל בשימור מצב ה״צפייה״ הנ״ל, בעולם האלטרנטיבי שהוא יצר, גיבורי על יצאו מדפי הקומיקס והפכו אמיתיים ולכן הפסיקו להיות מושא לחקירה תרבותית. תרבות פופולרית, הוא מבהיר, מרחיקה אותנו מהמציאות היומיומית של חיינו בכדי להמשיך ולשמור אותנו כצופים ולא כאנשים שיכולים לשנות ולעצב את עולמם.

הביקורת על הצופים מהצד שויתרו על הכוח שלהם, והקריאה להתערבות ולפעולה של אנשים, חוזרת על עצמה ברומן הגראפי והיא אופטימית ומעוררת השראה במובן מסוים. מצד שני, היא מגיעה לצד התנגדות אקטיבית לכל ניסיון התאגדות כלשהו. השאלה איך ייראה עולם המלא באנשים שלא מוותרים על כוחם לא זוכה למענה חיובי כלשהו לאורך הרומן שמתמקד בעיקר בביקורת.

שלושת הגיבורים הראשיים ברומן המקורי מייצגים מערכות כוח לא שיוויוניות שכל אחת מהן בעייתית:

ד״ר מנהטן הוא סוג של נשק המייצג קידמה טכנולוגית הומחזקת בידיים של מעטים. הודות לו, ארצות הברית מנצחת במלחמת ויאטנם, מצמצמת את כוחה של ברה"מ והופכת למעצמה כוחנית אפילו יותר משהייתה. הרומן המקורי מתרחש בשיא המלחמה הקרה שנדמה שבאותו עולם אלטרנטיבי יכולה להפוך למלחמה של ממש, בין היתר בגלל נוכחותו של ד״ר מנהטן באזור.

אוזימנדיאס, הלא הוא אדריאן ויידט, הוא ביקורת משמעותית על השמאל הליברלי לצד ביקורת קפיטליסטית. ויידט, האדם החכם בעולם, זכה לחוכמתו ומעמדו, בין היתר בגלל עושר רב אותו השיג במערכת הקפיטליסטית האמריקאית. הוא מחליט שעליו לתקן את העולם ולהגן עליו ממלחמת העולם שהוא בטוח שתגיע. לשם כך הוא מחליט לייצר איום מזויף על כדור הארץ ויוצר פיגוע ענק בו נהרגים שלושה מיליון אנשים, כביכול על ידי מתקפת חייזרים. כך, הוא חושב, הוא יוכל לייצר שוב סולידריות על פני כדור הארץ.

ולבסוף; רורשאך. בלש פרטי בעל מצפון חסר פשרות. מחד הוא מוצג בצורה הטובה ביותר ברומן המקורי. כאשר הוא מגלה על מעשיו של ויידט הוא מתעקש לחשוף אותו לציבור. מנגד, הוא מוצג כדמות אלימה, ספק גזענית ומיזוגנית, לא ממש מודל לחיקוי בשום צורה.

המסר של מור הוא שאנחנו לא באמת רוצים ביננו גיבורי על, לא כי אין עליהם פיקוח, אלא כי כל עוד רובנו צופים בעולמנו מן הצד, הפתרונות שהם יגיעו אליהם תמיד יהיו מזוויעים כי אין מערכת מושלמת לעולם.

האם זה משנה אם אלוהים היא אישה שחורה?

עלילת הסדרה מתרחשת בהמשך לאירועי הרומן הגראפי. המסר של הסדרה פחות מורכב, אולי בגלל מגבלות המדיה. אבל הסוף שלה מרתק הודות לשאלות שהוא משאיר פתוחות: בסצנה האחרונה אנו רואות את אנג׳לה אבאר עומדת לקבל כוחות על ולהפוך לאישה כל יכולה. ברקע עולה השאלה האם היא תהיה מסוגלת לעשות משהו שקודמה בתפקיד, ד״ר מנהטן, לא יכל.

כדי לחדד את השאלה הזו, הסדרה מתמקדת לא מעט בדמותו של ד״ר מנהטן ובהקבלות וההבדלים שבינו לבין אנג׳לה.

ד״ר מנהטן הוא דמות מרתקת. פיזיקאי, בנו של יצרן שעונים, שעקב תאונה מזוויעה הופך לאל כמעט כל יכול. כתוצאה מכך, אנו רואים במהלך הרומן, הוא הולך ומאבד כל קשר עם האנושות. המסר ברומאן ברור: כוח אינסופי אינו אנושי. עבור ד״ר מנהטן, ההבדלים הפוליטיים בין בני אדם שקולים להבדלים בין נמלים שחורות ואדומות, לא אכפת לו מאלה או מאלה.

האפתיות של ד״ר מנהטן ברומן הגראפי מוצגת כתוצאה מוגמרת של הכוח שצבר. כאמור, כוח אינסופי משחית ולפי הרומן אין זה משנה מי אוחז בו. כאן הסדרה מנסה לחשוב בצורה אחרת ולשאול האם באמת אין זה משנה מי אוחז בכוח.

לקראת סוף הסדרה, לפני שאנג׳לה זוכה לכוחות שלה, אחרי מותו של ד״ר מנהטן (כזכור, כוחות העל שלו עוברים אליה), היא וסבא שלה מדברים על כל מה שד"ר מנהטן עשה עם כוחו האינסופי. סבה אומר ״הוא יכול היה לעשות יותר״. כאשר רגעים אחר כך אנג׳לה מחליטה לקבל את הכוח, המשמעות ברורה – גם אם הוא לא עשה יותר, היא יכולה לעשות כן.

המסר של הסדרה הוא כנראה "לד״ר מנהטן לא היה אכפת, אבל לאנג׳לה כן יהיה אכפת". ואנחנו חייבות לשאול "למה?".

תשובה אחת היא שבתור אישה שחורה לאנג׳לה יהיה אכפת יותר מהאנושות, חוויות החיים שלה לימדו אותה להתייחס אחרת לאנשים שסביבה ומרגע שתצבור כוח היא לא תשכח זאת. אפשר לבקר מסר שכזה ולשאול האם הוא באמת פמיניסטי? או שהוא רק מקבע גישה סטריאוטיפית למגדר לפיה גברים הם חסרי אכפתיות בעוד שנשים רגישות. מנגד, אפשר לטעון שחוויות החיים שלנו בעולם הן אכן בעלתו השפעה על השקפותינו ולמרות הסטריאוטיפיות של עמדה שכזו אי אפשר להתעלם מהממדים הצודקים בה.

 סדרת הטלוויזיה: איך נוצרת אלוהות נשית?

כדי להבין עד הסוף את ההבדל בין ד״ר מנהטן ואנג׳לה עלינו לשים לב לעולם ששניהם הגיעו ממנו. הרומן והסדרה משקיעים הרבה בבניית העולם בו הם מתרחשים ומדגישים לכל אורך את הדרך את החשיבות של מורשת, של היסטוריה ושל משפחה בעיצוב האינדיבידואלים המאכלסים אותו.

העולם שממנו הגיעה אנג׳לה נוסד על רקע חטא קדום. הסדרה נפתחת במאורע היסטורי מהעולם האמיתי, מהומות הגזע בגרינווד, שכונה שחורה עשירה במיוחד שהוחרבה במסגרת לינץ׳ שנערך במקום. המאורע ההיסטורי הזה טושטש ונשכח מספרי ההיסטוריה והסדרה שמה אותו במרכזה, באופן שבתחילה נראה לא ברור.

הסדרה ממשיכה מנקודת הפתיחה הזו לעסוק בשאלה "האם אפשר להסתיר את פשעי העבר?".

הפשע המשמעותי ביקום של ״השומרים״ הוא כמובן הפשע של אוזימנדיאס; הפיגוע שהוא יצר בניו יורק ברומן המקורי. בתחילת הסדרה נראה שהפשע שלו השתלם. העולם של ״השומרים״, כך נדמה לנו, הוא עולם די אוטופי, לפחות במובנים ליברלים. רוברט רדפורד (!) נבחר לנשיא ארה״ב. הוא שולט במדינה במשך עשורים רבים ומכניס שינויים שחלקם מאוד חיוביים.

רדפורד משתמש בכוח שלו כדי להתמודד עם בעית הגזענות בארה״ב בצורה מעמיקה. המרכז הקהילתי בגרינווד מספק פיצויים לצאצאים שחורים של מי שסבלו במהלך המהומות במקום. בנוסף, בפרק הראשון אנו רואות שכל שוטר חייב לקבל אישור בכדי להשתמש בנשק בזמן אמת. זו מדיניות שמטרתה ברורה: למנוע מקרי רצח של נערים שחורים על ידי הגבלת כוחם של השוטרים.

גן העדן הליברלי הזה הוא תוצר של תיקון עוולות העבר, אך האם זה אומר שכוח אינו משחית יותר? לא בדיוק.

הסדרה אומרת על כוח משהו שהרומן המקורי לא הצליח לומר. בעולם של הסדרה ישנה פוליטיקה. אי אפשר לצפות מבני אדם שיתערבו בעולם ולומר שכל התערבות היא שקולה. בסדרה לא כל כוח הוא רע ולא כל כוח הוא טוב. ועדיין, אי אפשר לנסות להשתלט על הכוח הזה שלא בצדק. כוח לא יכול להוביל לטוב אם הוא מושג במרמה, או בחשיכה.

אז מי היא אנג׳לה אבאר?

בדומה להרבה גיבורי על, אנג׳לה אבאר מתייתמת מהוריה בגיל צעיר. כמו סופרמן היא מגיעה מעולם אחר, במקרה הזה, וייטנאם. היא זרה שעוטה מסיכה בתחילת הסדרה, אך לא בסופה. בסוף הסדרה אנג'לה למדה מי היא ומיהו סבא שלה, והכירה את עברה. בפרק האחרון נרמז לנו שהיא הבינה שעליה להפסיק לעטות את המסיכה לטובת הילדים שלה עצמם, שהיא הבינה שפצעים לא נרפאים אם הם לא נחשפים לאוויר היום.

בניגוד לד"ר מנהטן, היא בוחרת לקבל את הכוח שבו הוא החזיק. היא לא פעלה במרמה להשגת הכוח, אבל גם לא ברחה ממנו. היא רוצה בכוח כדי לשנות את העולם ואת החוויה ההיסטורית שחוו נשים ואנשים כמוה. כאן, אומרת  לנו הסדרה, נמצא בדיוק ההבדל: אנג׳לה מנסה לתקן עוולות היסטוריות שנעשו לה ולשכמותה. היא מי שלא אחזה בכוח עד עכשיו והיא מודעת להיסטוריה ממנה היא צמחה, לטעויות של קודמיה ולחשיבות של יצירת תיקון בעולם. לכן, אומרת הסדרה, היא תוכל לעשות את מה שד״ר מנהטן ואוזימנדיאס לא יכלו.

חוסר איזון בכוח שנועד לתקן עוולות היסטוריות, רומזת הסדרה, הוא למעשה תנועת מטוטלת נכונה, הוא לא חוסר איזון בכלל.

ועדיין, אם זה המסר הפוליטי של הסדרה, יש בו לא מעט בעיות

זה נכון שאנג׳לה קשורה לאנשים שסביבה, להיסטוריה שלה, למשפחה שלה, ולכן אולי תהיה טובה יותר בתפקיד. אבל אולי גם לא. ההיסטוריה שלה והמיקום החברתי שלה אולי היו שונים מאלו של ד״ר מנהטן אבל מרגע שהיא תהפוך לכל יכולה, ההיסטוריה שלה תשתנה ואיתה המיקום החברתי שלה.

אז מה הלאה? האם עליה להעביר את הכוח שלה בכל רגע למי שסובל מעוול היסטורי? איך תדע מתי להעביר את הכוח? איך תימנע ממנו מלהגיע לידיים לא נכונות? ומה בנוגע למסר המקורי של הסדרה, לא המסר שאומר שכוח משחית, אלא שהבעיה היא בכל אותם אנשים שנותרים ללא כוח, שממשיכים לחיות כצופים.

המסקנה של הסדרה מעניינת אבל קשה לי שלא לחשוב שמסקנה הרבה יותר מעניינת הייתה יכולה לעלות אם במקום להעניק את הכוח לאנג׳לה, לאדם יחיד, הסדרה הייתה מעניקה את הכוח של ד״ר מנהטן לקבוצה של אנשים. אולי אפילו לכל האנשים. אולי בסופה של הסדרה היה נוצר עולם בו רק ביחד אנשים יכולים לזכות בכוח שכזה? מסר כזה היה יכול לפתח את האמירה של הרומאן הגראפי והיא שאף אדם לא אמור להחזיק לבד בכוח עצום על פני יתר חבריו כי רק יחד אפשר לייצר שינוי לטובה.

יש חשיבות ומשמעות לכך שכוח אדיר מוענק לגיבורת על שחורה ועדיין, אני מדמיינת בראשי את קהילת גיבורות העל שהחמצנו וליבי קצת נחמץ. אבל אולי, אם נקבל עונה שנייה לסדרה, נזכה לגלות איזה מין עולם אנג׳לה אבאר יכולה ליצור. הוא בטוח יהיה מעניין וייתכן שממנו יוכלו לצאת עוד המון גיבורות וגיבורי על.