"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שקידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה".
אני מודה, הדת רחוקה ממני שנות אור, ובעקבותיה גם ההלכה. כשהגעתי לראות את "מעשה באישה וחלוק" של נורית יעקבס ינון, ידעתי רק שנורית במאית תעודית מוכשרת (ועוד אכתוב עליה כשייצא סרטה "האישה מהסינמטק", ובנוסף היא דתייה, ואנחנו חברות בפורום הקולנועניות ביחד. בניגוד להרבה מחברותיי הפמיניסטיות, אני אפילו לא חברה בפדלחושיות (פמיניסטית דתייה בלי חוש הומור), שנחשבת לאחת הקבוצות היותר מעניינות בפייסבוק. ולכן, מלבד ידע בסיסי מאד, שום דבר לא הכין אותי לסרט, ולמאבק שבא איתו, לפניו, ובעקבותיו.
דמיינו אישה, לגופה חלוק כבד וארוך, נכנסת למקווה. הבלנית בודקת אותה, ואז מסתובבת ויוצאת מהחדר, אליו נכנסים שלושה גברים. שלושה רבנים, זרים, אותם האישה לא פגשה מעולם. הם לא אומרים מילה. היא יורדת במדרגות המקווה ומבצעת את הטבילה, אומרת את הברכה. הם מהנהנים, כמה דקות והסיפור נגמר.
האישה היא גיורת – מי שאינה יהודייה ורוצה להתגייר – ותהליך הטבילה מול שלושה רבנים הוא תהליך ש כל מי שרוצה להיות יהודייה על פי האורתודוקסיה (כלומר, בהנחה שאת לא יכולה פשוט להחליט שעברת דת, ואת רוצה את כל התנאים שבאים עם המעמד, ובישראל זה הרבה) חייבת לעבור.
אין צורך להכביר במילים, ברור לנו שזו סיטואציה מאד קשה, אפילו אם אנחנו רחוקות שנות אור מהדת, ואפילו אם אנחנו חרדיות. מביך זאת לא מילה מספיקה על מנת לתאר את החוויה, שחלק מהנשים חוות כהשפלה. זה קורה בכל גיל, למתגיירות בילדות ועד למתגיירות בבגרות ויותר. ילדות בנות שש שצריכות לעבור את התהליך מול גברים, בלי מושג אמיתי מה קורה שם, ונשים בנות ארבעים שעוברת את התהליך, ויש להן מושג בדיוק מה הן עוברות.
זוהי החותמת האחרונה בגיור, וכולנו יודעות מה זה אומר לא להיות יהודייה במדינת ישראל, כך שאין הרבה ברירות, וכולן חייבות לעבור את זה. נורית יעקבס ינון ונשים אחרות החליטו שהן חייבות להאבק על מנת לשנות את הפסיקה. לא ייתכן שאין אפשרות של שינוי, הן אומרות. הן לא רוצות לבטל את הטבילה, חלילה – כולן נשים דתיות מאמינות שמסכימות עם התהליך – אבל הן מעוניינות להחליף את שלושת הגברים, בנשים. כמו שאתן בוודאי מדמיינות, זה לא פשוט.
הבעייה ההילכתית לא חדשה, וכבר בשנות החמישים של המאה הקודמת הציעו רבנים (גברים כמובן) שרבנים לא יהיו נוכחים בעת הטבילה, אבל התנגדות של הרב עובדיה יוסף הובילה לביטול ההצעה. ההצעה של הרבנים לא חדשה גם היא – כתוב "ושרה מגיירת את הנשים" – ההלכה המחודשת והמתחדשת, והממסד, הם אלו שאחראים לכך שגברים ימשיכו להיות במעמד הזה, ונשים לעולם לא ייכנסו אליו.
יעקבס ינון יזמה תערוכה, בשיתוף אומניות אחרות, בה הוקרן וידאו-ארט בשם "מעשה באישה וחלוק", והוצגו ציורים בהשראת עבודת הוידאו. בנוסף, יעקובס ינון ראיינה מספר רבנים, שסיפרו בפנים גלויות וללא פחד, שהם לא חושבים שיש בעיה, זה לא מביך, האישה לא ערומה, כשנשים בחוף הן חושפות יותר, אין שום בעיה לטבול מול גברים, והם ממש לא מבינים את הבעיה. גברים מזרמים שונים בדת, מסתכלים לנשים בעיניים ואומרים – אתן מרגישות מצוין, תפסיקו לעבוד עלינו ובואו נמשיך כרגיל.
יעקבס ינון לא עצרה בתערוכה, שהתקיימה ב-2013, לפני שלוש שנים. עד היום היא ממשיכה להגיע עם הסרט ועם המאבק לכל מקום בארץ, להעלות מודעות ולעודד נשים לפעול, וגם גברים. לא כל הגברים מתנגדים, חלקם בהחלט מבינים את הבעיה, וגם בעיניהם המעמד לא ראויף אבל בעוד הגברים לא פועלים לשנות, הנשים פועלות.
המאבק הזה, שהוא לכאורה מאבק של נשים מתגיירות, נראה לא רלוונטי לרבות מאיתנו – חילוניות, אתאיסטיות, מסורתיות, דתיות. אך לנשים המתגיירות אין קול ביהדות, ובוודאי שלא במהלך תהליך הגיור. התפקיד שלנו זה לעזור להן, להשמיע את הקול שלהן ולהתנגד לתהליך שנראה כאילו אינו נוגע לנו, אך למעשה מגלם בתוכו הרבה מאד מהבעיות שכן נוגעות לנו כנשים בישראל, בה הדת והמדינה מחוברות. הסוגייה של נשים דיינות, מעמד האישה בבית הדין, מעמד האישה בכלל – כל זה נראה פה במלוא הדרו, יחד עם סוגיות של מעמד, גזע, ומגדר.
הסרט שלה, "מעשה באישה וחלוק", יוקרן ביום ראשון, 12.6, בשעה 21:55 בערוץ 1. הצפייה מומלצת במיוחד.
לקריאה נוספת כדאי מאד להיכנס לאתר:
woman.aluma-films.com