רציתי לספר לכם למה אלימות מינית ואלימות כלפי נשים בכלל היא לא משהו שאפשר לשכוח ממנו בימי מלחמה,
יצאתי עכשיו לחדר מדרגות פעם ראשונה מאז שהתחילו האזעקות, ונשארתי בקומה שלי (קומה שלישית), בקומה מתחת, עמדו שאר השכנים (חוץ מעוד אחת שעמדה לידי וצחקה בטלפון), כולל השכן שלפני חצי שנה איים עליי והגשתי עליו תלונה במשטרה.
מאז התלונה הוא לא החליף איתי מילה, אבל מה לעשות הפחד נשאר. אז אני מעדיפה לעמוד בקומה שלישית או להישאר בדירה עם החתולות שלי, מאשר לעמוד איתו באותה קומה.
ואני רק אחת, המוני ילדות ונערות ונשים עם טראומות, מתמודדות בימים אלו עם חרדה בלתי פוסקת שמציפה אותן המלחמה.
זו היא אלימות כלפי נשים, היא איתנו כל השנה, גם כשיש טילים
בגלל זה אנחנו עושות פוליטיקה (פמיניזם) כל השנה ולא רק בעתות כאלה, כי אנחנו גם במלחמה כל החיים.
תפריט
