רציתי לספר לכם למה אלימות מינית ואלימות כלפי נשים בכלל היא לא משהו שאפשר לשכוח ממנו בימי מלחמה,
יצאתי עכשיו לחדר מדרגות פעם ראשונה מאז שהתחילו האזעקות, ונשארתי בקומה שלי (קומה שלישית), בקומה מתחת, עמדו שאר השכנים (חוץ מעוד אחת שעמדה לידי וצחקה בטלפון), כולל השכן שלפני חצי שנה איים עליי והגשתי עליו תלונה במשטרה.
מאז התלונה הוא לא החליף איתי מילה, אבל מה לעשות הפחד נשאר. אז אני מעדיפה לעמוד בקומה שלישית או להישאר בדירה עם החתולות שלי, מאשר לעמוד איתו באותה קומה.
ואני רק אחת, המוני ילדות ונערות ונשים עם טראומות, מתמודדות בימים אלו עם חרדה בלתי פוסקת שמציפה אותן המלחמה.
זו היא אלימות כלפי נשים, היא איתנו כל השנה, גם כשיש טילים
בגלל זה אנחנו עושות פוליטיקה (פמיניזם) כל השנה ולא רק בעתות כאלה, כי אנחנו גם במלחמה כל החיים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

מיקי פורת הייתה הנערה הראשונה שהתקבלה לבית הספר לקציני ים, לאחר שכתבה מכתב למנהל בית הספר על הפליה כנגד נערות באי קבלתן לבית הספר. מגיל צעיר היא שמה לב לאי שוויון מגדרי ובזכותה נסללה הדרך לנערות בבית הספר לקציני ים. היא מתארת את החוויה להיות הראשונה ואיך הרגישה במסגרת שעד אז הייתה רק גברית
השמאל העולמי מפנה גב לשמאל הישראלי, הימין רודף ומשתיק. עם המלחמה שהחלה בטבח בדרום, חווה השמאל הישראלי רגשות קשים של ניכור וחוסר מקום. אלה הרגשות שחוויתי אני מהשמאל הישראלי. אז אנחנו חייבות לדבר

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.