צאו לי מהסטטוס

מאת: אירית רוזנבלום

מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מצטרפת בגאווה או אולי גם בבושה, לשתי מדינות בלבד בעולם — אוגנדה ואינדונזיה. שלושתן חולקות אפיון משותף מטריד: בספח תעודת הזהות של כל אזרח ואזרחית מופיע המצב האישי שלהם: רווק, נשוי, גרוש, אלמן, או 'בן זוג בברית זוגיות'. מדובר בפרט אינטימי שלא רק שאינו רלוונטי לרוב הסיטואציות שבהן נדרשים להציג תעודת זהות, אלא גם חושף את חיינו הפרטיים בפני כל פקיד, קופאית, מאבטח או פקח. השאלה המתבקשת היא, מדוע מדינה שמתיימרת להגן על כבוד האדם וחירותו, בוחרת לחשוף את המידע הרגיש הזה לכל דורש?

הרי בדרכון, שהוא מסמך מזהה שווה ערך לתעודת הזהות, אין כל אזכור למצב האישי. אין בכך צורך.  זהותנו לא נקבעת אם התחתנו או לא, אז למה דווקא מול מוסדות המדינה אנחנו חשופים יותר? אם המדינה באמת מגנה על כבוד האדם וחירותו, מתבקש שתכבד גם את הזכות שלנו לפרטיות. התג של המצב המשפחתי שלכם לא משקף אתכם, אלא את התיוג שהמדינה בחרה להטיל עליכם.

החשיפה הזו אינה רק עניין של אי נוחות רגעית. היא חודרת עמוק יותר אל תוך חיי המשפחה ואל הפרטיות האישית. האם המעסיק הפוטנציאלי צריך לדעת אם אתם רווקים או נשואים? האם בעל הדירה צריך לדעת את הסטטוס המשפחתי שלכם לפני שישכיר לכם נכס? במקרים רבים המידע הזה עלול לשמש בסיס לאפליה סמויה או גלויה, להשפיע על החלטות כלכליות, חברתיות ואף אישיות. הוא יוצר תחושה מתמדת של חוסר פרטיות ושל שיפוט חיצוני ומערער את תחושת הביטחון האישי והמשפחתי.

"אבל זה מידע חשוב!" אומרים מתנגדים. השאלה היא, למי בדיוק הוא חשוב? לכל מי שמבקש לדעת אם מגיעות לו זכויות מסוימות? לשם כך קיים מרשם אוכלוסין מסודר ומאובטח. המדינה לא חייבת לחשוף זאת לכל גורם זר או מזדמן. המידע האישי הזה, המאוחסן במאגרי משרד הפנים, נגיש לגורמים מוסמכים בלבד, ורק לצורך מתן שירותים או זכויות ספציפיות. אין כל סיבה הגיונית לחשוף אותו לציבור הרחב באמצעות מסמך הזיהוי הבסיסי ביותר של כל אזרח ואזרחית.

בואו לא נתבלבל. המדינה לא מבקשת זאת לטובתנו, אלא כדי להפעיל כלפינו מערך רגולטורי. אתה רווק? את רווקה? לא מגיע לך. אתה נשוי או את נשואה? תשלמו יותר. גרושים? הסבירו. הספח הפך ממסמך זיהוי למסמך שיפוטי, המאפשר למדינה ולגורמים שונים להפעיל עלינו לחץ, לבחון את אורח חיינו, ואף להטיל עלינו סנקציות או להפלות על בסיס סטטוס אישי. זהו כלי שליטה, לא כלי שירות.

ומה לגבי פרטיות? במאה ה-21 פרטיות היא כבר לא מותרות אלא זכות יסוד. אם אני מחליטה בפני מי לחשוף את העדפותיי הפוליטיות, המיניות או הבריאותיות, למה המדינה חושבת שיש לה זכות לחשוף את המעמד האישי שלי בכל סופרמרקט, סניף דואר או משרד? הזכות לפרטיות כוללת את הזכות לשלוט במידע האישי שלנו, ובמיוחד במידע רגיש כמו מצב משפחתי. חשיפה כזו פוגעת באוטונומיה של הפרט ובזכותו לחיות חיים ללא התערבות ושיפוט מתמידים.

הגיע הזמן למחוק, פשוט למחוק. זה לא מסובך. המרשם הפנימי של משרד הפנים ימשיך להתקיים. מי שצריך יציג אישור רלוונטי, כפי שקורה במקרים רבים אחרים שבהם נדרש מידע ספציפי (למשל, אישור תושבות, אישור לימודים). אבל תעודת הזהות שלנו — המסמך הכי בסיסי שמגדיר אותנו מול החברה — לא צריכה להיות קלסתרון זוגיות. אנחנו לא 'רווקים', 'גרושות', 'נשואים' או 'אלמנים'. אנחנו בני אדם.

בעניין זה פניתי לאחרונה לשר הפנים משה ארבל. ביקשתי ממנו להסיר את המידע הבלתי הכרחי הזה מספח תעודת הזהות שלנו. כידוע, למחיקת מידע מתעודת הזהות יש תקדים, והגיע הזמן להרחיב אותו. בשנת 2002 בוטל רישום הלאום מתעודת הזהות, בהחלטת שר הפנים דאז אלי ישי, על רקע המחלוקות סביב 'מיהו יהודי'. אם הייתה אפשרות להסיר פרט כה טעון ורגיש כמו לאום, מדוע אי אפשר לבצע תיקון דומה גם לרישום המצב האישי? תיקון שמכבד את העובדה שרבים בישראל בוחרים או נאלצים לבחור במסלולי זוגיות אלטרנטיביים, או שפשוט אינם מעוניינים לחשוף את הפרט האינטימי הזה לכל אחד.

מכתב לחברה המתגרשת

יש לציין, שקרוב לחצי מיליון ישראלים לא יכולים להתחתן בישראל על פי החוק הקיים, והספח שלהם יותיר אותם כך למרות רצונם לשנות את מעמדם, כי המדינה לא מאפשרת זאת. אלה אזרחים שחיים בזוגיות יציבה ומקימים משפחות, אך המדינה מסרבת להכיר בהם כ'נשואים' מסיבות דתיות או אחרות. עבורם הסטטוס בספח אינו רק חשיפה מיותרת, אלא תזכורת יומיומית לכשל המערכתי ולחוסר ההכרה של המדינה בזוגיות שלהם ובמשפחתם.

כ-7% מהזוגות היהודיים חיים כידועים בציבור, מספר שהכפיל עצמו פי ארבעה בעשרים השנים האחרונות. זהו נתון שמשקף שינוי חברתי עמוק, שבו יותר ויותר זוגות בוחרים במודל זוגיות שאינו תלוי במוסד הנישואין הדתי. בנוסף, 5,316 זוגות ישראלים נישאו במדינת יוטה בארה"ב בשנת 2024 בלבד, בזינוק אקספוננציאלי שממחיש את כישלון המדינה לספק מענה זוגי מכובד וריבוני. זוגות אלו נאלצים להשיג את מבוקשם ואת זכויותיהם ממדינות שמעבר לים כדי שהמדינה תכיר בזוגיות שלהם, גם במחיר אשרורו של פקיד של מדינה זרה שאין לו דבר וחצי דבר איתנו כאן בישראל.

הפתרון פשוט, נגיש ונמצא בידיו של שר הפנים. לפי חוק מרשם האוכלוסין לשר הפנים הסמכות לקבוע באישור ועדת חוקה אילו פרטים יופיעו בתעודת הזהות. אין צורך לשנות חוק, אין צורך בבירוקרטיה מורכבת. צריך רק החלטה מנהלית אחת, שתעשה תיקון גדול. תיקון שיחזיר את הכבוד והפרטיות לכל אזרח ואזרחית, ויאפשר לתעודת הזהות לשמש כלי זיהוי בלבד, ולא כלי לשיפוט או לאפליה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תתקדם ותצטרף למדינות המערביות המכבדות את פרטיות אזרחיהן.

רוצות לעזור לשנות?

לחצו כאן והשתתפו בסקר קצר.

הכותבת היא מייסדת ארגון משפחה חדשה, מומחית לדיני משפחה ומחברת הספר "בגן של אלוהים"