"מכיוון שכולנו הולכות למות עוד מעט, ואת העולם לא נשנה עד אז, לפחות נעבוד על עניין התודעה. הצעירות כבר ידעו איך להמשיך אחר כך."
עם הטקסט הזה קראנו לנשים לבוא לעשות עיתון בקבוצה "יומון פמיניסטי", ב 2.2.2013.
.
ברביעי בערב היתה אצלי חברת ילדות, מהתקופה שקדמה לכל ההתעסקות הפמיניסטית, בטי נקרא לה. היא אמרה שיצא לנו טוב עם העיתון, אבל שלפעמים זה מרגיש כאילו מחפשות בכוח מה רע. הצעתי לה להגיב על תכנים שמרגישים ככה, והיא אמרה שלא מעניין אותה דיונים בפייסבוק. שאת הדעות שלה היא שומרת לחברות קרובות. כשניסיתי להבין למה, הסתבר שזו לא הסיבה היחידה. שפרט לזה, היא לא בטוחה שיש לה את המילים להסביר את מה שהיא מרגישה, ושלא תמיד יש לה עמדה מאוד ברורה, אלא יותר מחשבות.
.
התשובות שהיו לי לא שכנעו אותה.
.
אמרתי שמה שכיף כשעושות פמיניזם זה שאין היררכיה בין חשיבה לבין תחושות, או שלפחות מנסות לבטל אותה. בעוד העולם בחוץ שם דגש גדול על מילים (בראיון עם לינוי בר גפן היא סיפרה שהיכולת שלה לטעון באה מהבית, שההורים שלה נתנו מקום לדעות שלה רק אם הצליחה לגבות אותן בטיעונים מנומקים ומנוסחים היטב), העולם הפמיניסטי נותן המון מרחב לתחושות ולאינטואיציות. שהרבה פעמים "מרגיש לי ש…" מאתגר הרבה יותר מאשר נימוקים לוגיים.
.
בטי הנהנה, אבל היה ברור שזה רק כדי לחתום את השיחה הזו, ולהמשיך הלאה.
.
הבוקר נזכרתי שכולנו הולכות למות עוד מעט, ושעם זה יצאנו לדרך. שנלחמות ממש קשה כדי להכניס מספר מרשים של נשים לכנסת ולרשויות העירוניות, להשוות את השכר של נשים וגברים במקומות עבודה, להלחם בפיטורים על בסיס הריון או הורות, לבטל את האפליה בקבלה לעבודה עם שאלות כמו "את מתכננת להביא ילדים?", להביא אנסים לדין גם אם עברו המון שנים עד שמישהי החליטה להתלונן, לאפשר לנשים להיות מאוד מיניות בלבוש שלהן או מאוד לא מיניות, לאפשר לנשים לבחור אם להינשא, אם ללדת, אם לשכב עם נשים או עם גברים או עם אף אחד.ת או עם גם וגם וגם… ושמעל המאבקים האלה מרחף איום אחד גדול – לכל אחת יש תאריך שבו תצטרך להשאיר את העולם כמו שהוא, ולתת אמון במי שבאות אחריה, שימשיכו אותו במקומה.
.
תהיתי אם זה היה משכנע את בטי. אם הידיעה שהחיים ממש קצרים עבודת גם על אחרות. כי אז לא ממש חשוב אם המילים שלך ברורות, אם יש לך נימוקים מצוינים, או אם תגבשי דעה או תשני דעה תוך כדי דיון. כשהזמן קצר כל כך, פשוט עושות את מה שנראה נכון ומגניב ומעניין ומספק ברגע זה. ואם טועות אז מה? ואם מתפדחות כי לא חשבנו על כל האופציות מראש, או אם חסר לנו ידע, אז מה? החיים קצרים מכדי לשמור את המילים ואת המחשבות שלנו לעצמנו.
.
למען מי שמחליטות להרפות מהחששות, או שלא להרפות אבל בכל זאת לכתוב, מפזרת כאן רעיונות של "איך אפשר להיות פעילות בעיתון". אלו בסך הכל הצעות, הכל בר בדיקה ודיון, אם יש לכן עוד רעיונות, בואו נבדוק אותם גם.
.
איך יכולה לקחת חלק בעיתון?
.
1. להדביק בפוליטיקלי קוראת תכנים מהעיתונות הרגילה.
יש ברשת עשרות אתרים עם חדשות, אם את משוטטת בהם ומוצאת תכנים שמעניינים אותך, וסבורה שיעניינו אחרות, פשוט תדביקי ב"פוליטיקלי קוראת". כל עוד אין לך הרשאות לניהול העמוד, יראו את הקישור שלך בקטן, בצד, תחת הכותרת " Recent Posts by Others". אולי מקישור שהדבקת תהיה מי שתרצה לייצר תוכן תגובה משלה.
.
2. להדביק בפוליטיקלי קוראת תכנים מפייסבוק.
רבות מאתנו התעייפו מהעיתונות הרגילה, וצורכות חדשות בפייסבוק. כנסת פתוחה, וצדק חברתי – חדר המצב הן רק שתיים מהמון דפים וקבוצות מהן אנחנו שואבות מידע. אם את נתקלת בתכנים שמעניינים אותך, נשמח אם תדביקי ב"פוליטיקלי קוראת".
.
3. להדביק בפוליטיקלי קוראת תכנים מהעיתונות הרגילה, או מפייסבוק, ולתת להם את הפרשנות שלך.
אם קראת את "ברוכות הבאות", את יודעת שהעיתון הזה קם בראש ובראשונה עבור הקול שלך. שמה שמעניין זה הדעות שלך, על הכל. על מה שמעניין אותך. לכן אם תדביקי תוכן (ידיעה חדשותית, מאמר, ראיון, תמונה, סרטון יוטיוב, ציור…) ותרשמי את המחשבות שלך לגביו, זה תמיד יהיה מעניין יותר מאשר הקישור לבדו.
.
4. לכתוב תוכן מקורי, חד פעמי לבלוג של "פוליטיקלי קוראת".
העיתון קם בראש ובראשונה כעיתון חדשותי לנשים. מגזינים לנשים יש הרבה (לאישה, את, קוסמופוליטן, מקור ראשון לנשים, סלונה, אונלייף…), עיתון חדשותי לנשים יש אחד – פוליטיקלי קוראת. לכן רוב התכנים שנדביק על הקיר מדי יום, יהיו מה שאנחנו תופסות כ"חדשות". אבל לצד החדשות, יש מקום לתכנים שלא משתנים מהיום למחר, ושחשוב לנו שיישמרו לאורך זמן. שלא יעלמו מהקיר בפייסבוק מתחת לחדשות של מחר. לשם כך יצרנו את הבלוג של פוליטיקלי קוראת.
הנושאים עליהם את יכולה לכתוב הם רבים ומגוונים, החל מביקורת אמנות, קולנוע, וספרות ועד לניתוחים של תופעות חברתיות בנושאי בריאות, כלכלה, ומדיניות פנים וחוץ. נשמח לעוד המון הצעות.
.
5. לכתוב מדור לפוליטיקלי קוראת.
יש נושא שמעניין אותך במיוחד ואת רוצה לכתוב עליו מדי שבוע? בואי נגלגל את האופציה למדור שבועי בנושא. אם לא תוכלי להתחייב לתוכן מדי שבוע, בואי נחפש מי יכולה לכתוב אתך על אותו נושא ברוטציה, ואז המחויבות תהיה לפעם בשבועיים.
.
6. לקחת חלק בניהול עמוד הפייסבוק.
העיתון קם עם 14 מנהלות. מדי יום שתיים מאתנו אחראיות להעלות מספר תכנים לפוליטיקלי קוראת – לקרוא עיתונים, להסתובב בפייסבוק, להביא את מה שמעניין, ואם יש צורך, לכתוב עליו מספר מילים. אבל אנחנו נשים עובדות, והזמן שעומד לרשותנו קצר, לכן ישנם ימים בהם הרבה שעות עדכונים.
אם העבודה שלך היא מול מחשב, או שאת עובדת בבית, או שאת מובטלת, ויש לך זמן להעביר מול המחשב במהלך יום אחד בשבוע, נשמח שתצטרפי.
.
7. להרים "פרויקט מיוחד".
פרויקטים מיוחדים הם נושאים שמתעסקות בהם זמן ממושך ומקיפות אותם מזויות שונות.
דוגמאות:
* פרויקט בחירות מוניציפליות 2013: ביקשנו ממועמדות לרשויות המקומיות לספר על העשייה שלהן עבור נשים, והעלנו לבלוג של פוליטיקלי קוראת.
* פרויקט פסטיבל סרטי נשים ברחובות: נעלה המון ביקורות לסרטים של קוראות וכותבות פוליטיקלי קוראת.
לא חסרים נושאים שיהיה כיף לצלול לתוכם. אם בא לך להרים אחד כזה, העונג יהיה הדדי.
.
8. פרסום וגיוס
נדע שעשינו את שלנו, כשמנהלות העמוד לא יצטרכו לחפש תכנים או לכתוב תכנים בעצמן. כשהקולות שיישמעו בפוליטיקלי קוראת יהיו של נשים שיש להן בדיוק דקה ביום להעביר בפייסבוק, או אף לא דקה אחת, או אין להן בית או מחשב כדי להתחבר לפייסבוק, או שהן לא יודעות לכתוב, ולכן לא נשמעות בספרה הציבורית, אבל הצלחנו להגיע אליהן, ולהשמיע את הקול שלהן למרות זאת.
איך עושות את זה? אני לא יודעת. אבל יש לי תחושה שככל שיותר נשים יכירו את העיתון, הן יצליחו לחשוב על מישהי אחת בחיים שלהן, שהיו רוצות שהקול שלה יישמע, והן כבר ימצאו פתרונות.
* אז מי שיש לה כישורים גרפיים או שיווקיים – מוזמנת לסייע לנו להפיץ את העיתון, בכלים שלה
* מי שיש לה פרופיל בפייסבוק, ועמודים, וקבוצות בהן היא לוקחת חלק, יכולה להדביק בהם את הקישור לפוליטיקלי קוראת, ולהסביר בכמה מילים למה לה נחמד להעביר כאן זמן
* ומי שנתקלת במהלך היום באישה או בילדה או בקשישה שהיא מכירה, או שלא, בפייסבוק או מחוצה לו, ושכותבת או אומרת דברים שהעולם צריכה לשמוע, הציעי לה להגיע לכאן. מחכות לה מאוד.
———————————– ———————————– ———————————– ———————————– ———————————–
שם הפוסט מתוך 'מילים אחרונות – ויקיציטוט':
"סליחה אדוני, זה לא היה במכוון." ~ מארי אנטואנט. נאמר לתליין שלה לאחר שדרכה על רגלו.
———————————– ———————————– ———————————– ———————————– ———————————–
את התמונה בראש הפוסט: יצרה עדן מסלאוי.
———————————– ———————————– ———————————– ———————————– ———————————–
העלתה רעיונות של כולן על הכתב, ועוצרת את הנשימה עד ה"אני גם!" הראשון – ליאן.