החברה האזרח.ית

מחקר חדש ביוזמת פוליטיקלי קוראת ו"שתיל - הקרן החדשה לישראל" מגלה שגם בעולם העמותות, נוכחותן של נשים מצטמצמת ככל שהתפקידים הופכים בכירים. ראיון עם עו"ד שרון אברהם-ויס לקראת הכנס שיתקיים בנושא
Reading Time: 5 minutes

תיאוריית הספירות הנפרדות עושה הבחנה ברורה בין הספירה המשפחתית לספירה הציבורית. היא אמנם נוסחה בימי יוון העתיקה, אך נדמה שהיא רלוונטית גם בימינו. הפילוסוף הבריטי ג'ון לוק הצביע במאה ה-17 על שני צרכים שנענים בידי שני המוסדות. בספירה הפרטית, כלומר המשפחתית, שולט הרגש ושולטים הצרכים הטבעיים. בספירה הציבורית, על פי לוק, שולטים השכל וההיגיון. האבחנה הזו השתרשה במהרה בחלוקת התפקידים בין נשים לבין גברים: כאשר נשים הוגבלו באופן גורף לספירה הפרטית, כביכול בשל "תכונות טבעיות נשיות" וחיבור בלעדי לרגש וגברים הוקצו לספירה הציבורית – בשל היותם "מונעים מהיגיון".

שנים רבות חלפו מאז יצאו שתי התיאוריות לאור ובכל זאת, לא קשה למצוא שאריות לתפיסה החברתית לפיה מקומם של גברים בספירה הציבורית וב"ניהול העולם" ומקומן של הנשים בבית. הדבר הזה, בצירוף השינוי החברתי-כלכלי שעברה מדינת ישראל בעשורים האחרונים, יצר סקטור חדש ולו חוקים אחרים – סקטור העמותות. שם, היה קל יותר לנשים להיטמע ואף לקחת חלק משמעותי בתפקידי ניהול. הן בשל היעדר תחרות מול גברים והן בשל עיסוק בנושאים שנתפסים כשייכים ל"ספירה המשפחתית". 

הסקטור החדש הזה הפך במרוצת השנים למקפצה חשובה עבור נשים וגברים כאחד, לספירות ציבוריות נוספות. תפקידי ניהול בעמותה מאפשרים לצבור ניסיון משמעותי באופן בו מתנהלים דברים בספירה החברתית והפוליטית. האקטיביזם החברתי, מגובה בגב ארגוני משמעותי, מנהל תקשורת קבועה עם מקבלי ההחלטות ובכך מאפשר הצצה – והרבה יותר מכך – לאופן בו דברים עובדים. בין אם מדובר על לובינג בכנסת, על שיתוף פעולה עם חברי כנסת בניסוח חוקים חברתיים (ולעיתים כתיבת הצעת החוק כולה) ובין אם מדובר בניסיון "שטח" מול פעילים ובמענה לצרכים החברתיים. 

כך או אחרת, ניסיון רב שנים בעמותות הוא פעמים רבות הפרק הראשון בעשייה ציבורית ארוכת טווח. יעידו על כך השרה לשוויון חברתי מרב כהן, שהחלה את דרכה בניהול עמותת "אמון הציבור", חבר הכנסת יולי אדלשטיין שעסק בתפקיד ניהולי בארגון "הפורום הציוני". חברת הכנסת מאי גולן שכיהנה כיושבת ראש עמותת "העיר העברית", חברת הכנסת מירב בן ארי שלפני הקריירה הפוליטית שלה, הקימה מרכזים לספורט אתגרי עבור נוער בסיכון ועוד… 

בשנה האחרונה, בשיתוף ארגון שתיל – הקרן החדשה לישראל, ערכנו מחקר מקיף הממפה ובוחן את מקומן ומעורבותן של נשים בתפקידי מפתח בתוך המגזר השלישי – בדגש על תפקידי ניהול. המחקר, שנערך על ידי גל דויטש, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, מציג תמונה מורכבת של המציאות, אך עם זאת, חד משמעית ויש לומר, די מתסכלת. ביום ראשון הקרוב יערך כנס "מובילות שינוי: נשים בתפקידי ניהול בארגוני החברה האזרחית". הכנס, שיעסוק בשאלת המגדר ושוויון ההזדמנויות של נשים במגזר החברתי, מתבסס על המספרים העולים מן המחקר, ישאל שאלות על המשמעות שמאחורי אותם מספרים. מה המשמעות של הירידה הדרסטית של ייצוג נשי בתפקידי ניהול בעמותות בגודל בינוני וגדול? מדוע נשים נשארות בתפקידי ניהול בעמותות רק כשמדובר על עמותות הנחשבות קטנות? ומה הקשר לכסף? 

לקראת הכנס ובעקבות המחקר, התיישבנו לשיחה עם עורכת הדין שרון אברהם-ויס. ילידת אילת, דור ראשון להשכלה אקדמית במשפחתה. אברהם-ויס היא משפטנית בעלת רזומה עשיר בעולמות החברה האזרחית ובקידום מהלכים חברתיים. במשך שמונה שנים תפקדה כמנכ"לית האגודה לזכויות האזרח וכיום היא מרצה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב ומנהלת נציבות השוויון והמגוון של האוניברסיטה – גוף שהוקם באחרונה על מנת לעסוק בסוגיית הגיוון בין כותלי האוניברסיטה הן בקרב הסגל האקדמי, הסגל המנהלי והן בקרב הסטודנטים. 

"שיח זכויות האדם החל כשיח אינטלקטואלי"

את השיחה בינינו פותחת עו"ד אברהם-ויס בסיפור על החלטת בג"צ מלפני חודש, בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח והקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל אביב (עוה"ד עדי ניר בנימיני ומשכית בנדל)  נגד חברת החשמל. בבג"צ נקבע שהחשמל הוא מצרך יסוד ושלילתו מאזרחים, פוגעת בזכות לקיום מינימאלי בכבוד.  עשרים שנה לקח לאגודה לזכויות האזרח להכניס את הזכויות החברתיות לתוך שיח זכויות האדם, שהחל במקור כשיח אינטלקטואלי, שיח שמנהלים ה"חזקים". בעיני זה מאוד משמעותי שהזכויות החברתיות – כמו הזכות לקיום אנושי בכבוד, הזכות לחינוך ובריאות, מקבלות מקום בשיח זכויות האדם. כי מה המשמעות של חירות בהיעדר הזכויות הללו?" 

האם ניתן לראות בעמותות גלגול אבולוציוני של "הספירה הפרטית", תחום שהמדינה ממעטת להתערב בו? מדובר בארגונים שפעמים רבות מתנגדות להנחות ולתיאוריות הכלכליות השולטות היום, לפיהן "החזק שורד" ו"מי שרוצה מצליח"

"מטבע הדברים, העמותות קטנות יותר, גמישות יותר ונעדרות הקשיחות והבירוקרטיה שקיימות בספירה הציבורית, שפעמים רבות מקשות על נשים להשתלב במוקדי קבלת החלטות. זה גם יכול להסביר את הרוב הנשי בעמותות ובארגונים אזרחיים". 

ומה בנוגע לדומיננטיות של גברים בתפקידים בכירים?

"זה מושפע משני היבטים. ההיבט המוסדי, המניח שגברים יסתדרו יותר בתפקידים בכירים וכן, בתנאי הסף שגברים עוברים בקלות פעמים רבות בשל קריירה צבאית. ההיבט השני הוא הפרסונלי – לנשים יש נטייה שלא להגיש מועמדות לתפקידים אם הן לא עונות על כל דרישות הסף. השילוב הזה יוצר מציאות בה יש פחות נשים בתפקידים בכירים. ברמה האישית, אני זוכרת שכשהגשתי מועמדות לתפקיד מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח, לא באמת האמנתי בסיכויים שלי. הגשתי בכל זאת".

אז בעצם כל העניין זה להעז?

"לא רק. זה להיות מוכנה עם ארגז כלים מתאים, לקחת חלק בנטוורק שניתן ללמוד ממנו, לעשות מחקר ולהבין את הארגון. להבין על מה ואיפה אפשר להתגמש ואיפה לא. בכלל, אני מאמינה מאוד במערכות תמיכה נשיות, ב"סיסטרהוד", או אחווה נשית. בעיקר בכל הקשור ביכולת לנהל שיח על כסף, משא ומתן וללמוד אחת מהשניה". 

עו"ד שרון אברהם-ויס | צילום: אסף פינצ'וק

"אישה בכירה אחת שמבקשת לא לקיים פגישות בערב, היא נודניקית, כשישנן מספר בכירות סביב השולחן הבקשה הופכת לצורך ארגוני". 

"המחקר נותן גיבוי לתחושות הבטן. היא מאשר סטטיסטית את הדבר הזה שאנחנו מרגישות ועם הידע הזה ניתן לבצע שינויים. למפות ולשאול – איך, מדוע ומה ניתן לעשות על מנת לשנות את המציאות. מחקרים מהסוג הזה נותנים לנו את הכלים להיאבק בהבניה החברתית, אותה אנחנו רוצות לאתגר". אומרת עו"ד אברהם-ויס על המחקר. 

מה לדעתך ניתן לעשות כדי לשנות את התמונה שעולה מן המחקר, לפיה גברים עדיין מהווים רוב בצמרת ובעמדות הכוח, גם במגזר החברתי? 

"הצעד הראשון זה לדעת ולהכיר את הנתונים – ידע זה כח. לאחר מכן, להתערב במקומות בהן יש נקודות עיוורון והטיות, כדי לתקן את תמונת המציאות. כשבונים תקציב, למשל, חשוב לקחת בחשבון גם את ההון האנושי וגם לבנות מנגנון של שכר הוגן. משמעות של שינוי כזה, היא שיותר אוכלוסיות יוכלו לקחת חלק בעשייה חברתית, לא רק נשים. 

בתקופתי באגודה לזכויות האזרח, רצינו לגייס עובדת יוצאת אתיופיה. בסופו של דבר, המועמדת עצמה סירבה לתפקיד שכן, לא היה ביכולתה להתפרנס בכבוד ממשכורת של עמותה. 

נכון להיום יש יותר מודעות לנושא השכר וקיימת שקיפות, אבל זה עדיין רחוק מלהיות מושלם. נוכחות נשית בתפקידים בכירים, תייצר באופן טבעי תרבות ארגונית המותאמת לחיי משפחה ובכלל, להפרדה בריאה בין החיים הפרטיים לחיי העבודה. כשיש יותר מאישה בכירה אחת שמבקשת לא לקיים פגישות בערב, זה הופך לצורך ארגוני ולא רק לדרישה של נודניקית אחת". 

מה מקומן של עמותות אל מול החיים הפוליטיים?

יש דמיון רק בין שני העולמות. זה נותן פרופיל ציבורי מסוים שמאפשר אחרי כן לעסוק בפוליטיקה. מרב מיכאלי, שרת התחבורה, אמרה לי פעם "בחירה של נשים להוביל עמותות באה על חשבון הנהגה במוקד הכח האמיתי – הפוליטיקה". באופק של רוב הנשים, עיסוק בפוליטיקה זה לא דבר ברור מאליו. אנחנו יותר הססניות, זה חלק מאותה הבניה חברתית שעליה אנחנו נאבקות". 

התנגשות זהויות 

החדשנות במחקר הנוכחי באה לידי ביטוי בעיקר בשאלות שהוא מעורר. בצורך לחשיבה ביקורתית בתוך ארגוני החברה האזרחית, שמצטיינים בחשיבה ביקורתית כלפי חוץ. הן מבחינת שוויון מגדרי והן מבחינת גיוון. המחקר מוכיח כי הנוכחות הנשית בעמדות מפתח לוקה בחסר. הוא גם מעלה את חשיבותן של שאלות מסוימות שיש לחקור ולהידרש אליהן – על התנגשות של מאבקים בתוך ארגוני החברה האזרחית. 

האם את חושבת שקיים ייצוג ראוי לאוכלוסיות שונות בתוך ארגוני החברה האזרחית? 

"מבחן המציאות מוכיח, שבשל השכר המוגבל, עמותות מושכות אליהן בעיקר עובדות ועובדים שיש להם תמיכה כלכלית או מקור הכנסה נוסף ומשום כך, גם יש בזה הדרה של אוכלוסיות מסוימות, שעם משכורת של עמותה לא יכולים לקיים את עצמם בכבוד. מבחינת נשים, היבט נוסף היא העובדה שזה מגזר גמיש מבחינת לו"ז – וזה מושך נשים כיון שמאפשר לנהל את חיי המשפחה". 

על אף האלטרואיזם של ארגוני החברה האזרחית, מאבקים מסוימים מיטיבים ובעלי תועלת לקבוצת מסוימת, דבר שלפעמים מנציח או מגדיל פערים. 

"אני לא חושבת שזה בהכרח נכון, אבל יש הבדל בין הכוונה לבין מה שקורה בפועל ויתכן שהיעדר גיוון מוביל לכך שקבוצה מסוימת מקודמת על חשבון קבוצה אחרת. דוגמא לכך הוא בג"צ אליס מילר – שסייע בסופו של דבר, בעיקר לנשים משכבות חזקות. אבל יש גם הפנמה של ביקורת כך למשל עמותת "איתך-מעכי", הוקמה על ידי עורכות הדין נטע זיו ורחל בנזימן, שייצגו את אליס מילר, דווקא משום שהבינו את חשיבות העיסוק בזכויות של אוכלוסיות מוחלשות. גם לי היתה הזכות להמנות על מייסדות הארגון הזה.  

דוגמא נוספת היא מענקי לידה – בשנות החמישים היו נשים שילדו בבית (למשל בפזורה הבדואית) , בשל תנאים ירודים אחוז תמותת היולדות היה גבוה. מענק הלידה ניתן על מנת לעודד את המשפחות להגיע ללדת בבית החולים. והוחלט לשלול את מענקי הלידה מנשים שילדו בבית. מצב זה הוביל לירידה בתמותת יולדות. בעשורים האחרונים הפכה הלידה בבית לפריבילגיה של נשים מבוססות כלכלית. משום כך, בעקבות מאבקים של ארגוני נשים, גם נשים שיולדות בבית יכולות להיות זכאיות למענק לידה. חשוב שנידרש למכנה המשותף כל הזמן, מתוך התבוננות ומודעות לנקודות העיוורון".

ביום ראשון הקרוב יערך כנס ראשון מסוגו, המאפשר מיפוי ושיח מורכב על שוויון מגדרי בארגוני החברה האזרחית. נתבונן בסטטיסטיקות שמביא עימו המחקר ונידרש אל המשמעויות העמוקות שלהן בסקטור המניע מאחורי הקלעים מדיניות מיטיבה ומשנת מציאות. להרשמה

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »