Reading Time: 2 minutes

תיעוד זה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה

העדות לקוחה מתוך הספר- היהודייה שלהם: מותר ואסור בעדויות על השואה מאת לילך ניישטט בורנשטיין (הוצאת מופת, 2016)

אספו: אביטל אגמון ועתליה גבעתי דונל

 

קרלה רוזמרי פרנקל (רווה) נולדה 15 במאי 1927.

גרמניה, מרכז העיר העתיקה במלגו

בשנת 1933, היטלר התמנה לקנצלר גרמניה ומבקר בלמגו. קרלה הילה מריעה בתוך הקהל הנלהב. באפריל נעצר אביה ומוחזק בתחנת המשטרה המקומית כמה ימים.

בשנת 1934, הוכרז הרייך ה-3. היא עוברת לגור  עם הוריה ואחותה בבית הסבים.

בשנת 1939, במכתב רשמי מודיעה עריית למגו לבני משפחתה כי החל מהאחד  בינואר עליהם להזדהות בשמות היהודיים "ישראל" ו"שרה". לרגל יום השנה לעלייתו לשלטון, מכריז היטלר, כי אם תפרוץ מלחמה ייכחד הגזע היהודי באירופה. בספטמבר פולשת גרמניה הנאצית לפולין ופותחת במלחמה. יהודי למגו נאלצים להתרכז בארבעה בתים בעיר ובאוקטובר מוכרז בית משפחתה כבית יהודי.

בשנת 1942 מגורשת משפחתה של קרלה לגטו טריזנשטט. סבתה, שחשה כל אותן שנים גרמנייה ככל מכריה ושלא יאונה לה כל רע, הושלכה למשאית שקשישים רבים מילאו אותה. "מצאנו אותה אחרי כמה שעות, על הרצפה בין גופות. היא מלמלה 'אלוהים הישן מת'", נזכרת קרלה. "משפט שעד היום, 75 שנה מאוחר יותר, אני לא מסוגלת לשכוח"

בני המשפחה סיכמו שאם יפרידו ביניהם, ינסו לחזור ללמגו. הם אכן הופרדו, אבל נשלחו כולם לאושוויץ. הוריה ואחיה נשלחו מיד למשרפות "ואחותי עוד הייתה בחיים יום אחד", היא אומרת. "מנגלה בדק אותה כשעשה סלקציה וגילה על גופה פצע, הוא פחד מאוד ממגפות ולכן שלח אותה ישר לתאי הגזים".

קלרה שרדה את המחנה באושוויץ עד אשר בשנת 1945, יום לפני שמלאו לה 18 שנה, הגיע הצבא האמריקאי לשחרר את המחנה שבו היא מוחזקת. קרלה היא אחת מכ- 7500 אסירים שנותרו במחנה (כל מי שהיה חולה וחלש מכדי לצעוד) ולא יצאו ל"צעדת המוות".

בשנת 1985הגיע אל ביתה של קרלה מכתב מאישה בשם אנה פולמן, מורה שלימדה בלמגו על תקופת הנאצים, אותה מורה נשאלה על ידי תלמידיה מה קרה כאן בעיירה באותה תקופה. המורה שניסתה לחקור בכתבים ההיסטוריונים מצאה את שמה של קרלה ויצרה עמה קשר בבקשה שתיתן עדות. מכתב זה נתן פתח עבורה באותם שנות להתחיל במסע חקר אודות משפחתה.

בשנת 1986 פרסמה קרלה את ספרה "הישרדות: מסע הייסורים של משפחת פרנקל היהודית מלמגו".  במשך שלושה עשורים, עד מותה במאי 2017, הייתה חלק מקבוצת היסטוריונים מקומית שחקרה את תולדות היהודים במלגו.

 

 

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »