תיעוד זה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה
העדות לקוחה מתוך הספר- היהודייה שלהם: מותר ואסור בעדויות על השואה מאת לילך ניישטט בורנשטיין (הוצאת מופת, 2016)
אספו: אביטל אגמון ועתליה גבעתי דונל
קרלה רוזמרי פרנקל (רווה) נולדה 15 במאי 1927.
גרמניה, מרכז העיר העתיקה במלגו
בשנת 1933, היטלר התמנה לקנצלר גרמניה ומבקר בלמגו. קרלה הילה מריעה בתוך הקהל הנלהב. באפריל נעצר אביה ומוחזק בתחנת המשטרה המקומית כמה ימים.
בשנת 1934, הוכרז הרייך ה-3. היא עוברת לגור עם הוריה ואחותה בבית הסבים.
בשנת 1939, במכתב רשמי מודיעה עריית למגו לבני משפחתה כי החל מהאחד בינואר עליהם להזדהות בשמות היהודיים "ישראל" ו"שרה". לרגל יום השנה לעלייתו לשלטון, מכריז היטלר, כי אם תפרוץ מלחמה ייכחד הגזע היהודי באירופה. בספטמבר פולשת גרמניה הנאצית לפולין ופותחת במלחמה. יהודי למגו נאלצים להתרכז בארבעה בתים בעיר ובאוקטובר מוכרז בית משפחתה כבית יהודי.
בשנת 1942 מגורשת משפחתה של קרלה לגטו טריזנשטט. סבתה, שחשה כל אותן שנים גרמנייה ככל מכריה ושלא יאונה לה כל רע, הושלכה למשאית שקשישים רבים מילאו אותה. "מצאנו אותה אחרי כמה שעות, על הרצפה בין גופות. היא מלמלה 'אלוהים הישן מת'", נזכרת קרלה. "משפט שעד היום, 75 שנה מאוחר יותר, אני לא מסוגלת לשכוח"
בני המשפחה סיכמו שאם יפרידו ביניהם, ינסו לחזור ללמגו. הם אכן הופרדו, אבל נשלחו כולם לאושוויץ. הוריה ואחיה נשלחו מיד למשרפות "ואחותי עוד הייתה בחיים יום אחד", היא אומרת. "מנגלה בדק אותה כשעשה סלקציה וגילה על גופה פצע, הוא פחד מאוד ממגפות ולכן שלח אותה ישר לתאי הגזים".
קלרה שרדה את המחנה באושוויץ עד אשר בשנת 1945, יום לפני שמלאו לה 18 שנה, הגיע הצבא האמריקאי לשחרר את המחנה שבו היא מוחזקת. קרלה היא אחת מכ- 7500 אסירים שנותרו במחנה (כל מי שהיה חולה וחלש מכדי לצעוד) ולא יצאו ל"צעדת המוות".
בשנת 1985הגיע אל ביתה של קרלה מכתב מאישה בשם אנה פולמן, מורה שלימדה בלמגו על תקופת הנאצים, אותה מורה נשאלה על ידי תלמידיה מה קרה כאן בעיירה באותה תקופה. המורה שניסתה לחקור בכתבים ההיסטוריונים מצאה את שמה של קרלה ויצרה עמה קשר בבקשה שתיתן עדות. מכתב זה נתן פתח עבורה באותם שנות להתחיל במסע חקר אודות משפחתה.
בשנת 1986 פרסמה קרלה את ספרה "הישרדות: מסע הייסורים של משפחת פרנקל היהודית מלמגו". במשך שלושה עשורים, עד מותה במאי 2017, הייתה חלק מקבוצת היסטוריונים מקומית שחקרה את תולדות היהודים במלגו.