הצעת החוק למניעת כפייה מינית: מה היא באמת אומרת

חשוב לי לכתוב על הצעת החוק החדשה של מרב מיכאלי, זהבה גלאון ומיכל רוזין, שמטרתה לעשות מהפכה בהגדרת עבירת האונס. הצעת החוק היא מאוד חיובית בעיני, ומצאתי את עצמי מגיבה להרבה פוסטים שהפיצו מידע שגוי ולפיהם הצעת החוק מאפשרת להרשיע באונס "בכל פעם שהאישה מתחרטת לאחר מעשה", או שהיא מצריכה גברים להחתים נשים על הסכמתן לפני כל פעם שעושים סקס, או שהם צריכים לקרוא מחשבות כדי להימנע מאונס, או שמטרתה של ההצעה להוציא לפועל את המזימה של "הפמיניסטיות" (שנרשמה בפרוטוקולים של זקנות הפמיניסטיות, כמובן) להגדיר כל סקס כאונס  או דברים מעין אלו, שכלל אינם עולים מלשון החוק המוצע ואף אינם מהווים פרשנות משפטית אפשרית שלו.

מכיוון שהפוסטים שיצאו נגד הצעת החוק הראו חוסר בקיאות מובהק גם בהגדרה הנוכחית של עבירת האינוס וגם במה בדיוק כתוב בהצעת החוק הנוכחית, נראה לי חשוב לשים כאן את הדברים כדברם וכלשונם.

כרגע, עבירת האונס מוגדרת כך, בסעיף 345 לחוק העונשין:

345. אינוס [תיקון: תשמ"ח, תש"ן, תש"ס(5), תשס"א(6)] (א) הבועל אישה –

(1) שלא בהסכמתה החופשית;

(2) בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;

(3) כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבעה עשרה שנים, אף בהסכמתה; או

(4) תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;

(5) תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית;

הרי הוא אונס ודינו – מאסר שש עשרה שנים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס – מאסר עשרים שנים אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה:

(1) בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן (א)(1),(2), (4) או (5);

(2) באיום בנשק חם או קר;

(3) תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;

(4) תוך התעללות באישה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;

(5) בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

(ג) בסימן זה –
"בועל" – המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה;

החוק הנוכחי נכתב מנקודת מבט לפיה גברים מעוניינים בסקס בזמן שנשים מסכימות או לא מסכימות לסקס. הצורך להוכיח חוסר הסכמה הופך למעשה את הנפגעות לנאשמות שנחקרות על מעשיהן, במקום להתמקד במעשי הנאשמים ובנסיבות המקרה עצמו. כמו כן, השימוש במונח "בעילה" הוא ארכאי ופוגעני. אין ולא צריך להיות קשר בין בעלות לבין החדרה של איבר מין. בנוסף, עבירת האונס לפי החוק הנוכחי היא עבירה שמבוצעת בנשים בלבד. גם גברים נאנסים לא מעט (ברוב המוחלט והמובהק של המקרים ע"י גברים אחרים), אך העבירה מוגדרת כ"מעשה סדום".

הצעת החוק מנוסחת כדי להתגבר על הבעיות בחוק הנוכחי. במקום שיהיה צורך להוכיח חוסר הסכמה ובעילה, יהיה צריך להוכיח אינוס שהוא כפייה מינית. בניגוד למה שנכתב פה ושם, הצעת החוק לא מחליפה אונס בכפייה מינית, אלא מגדירה אונס שהוא כפייה מינית כך:

3. (א)    כפייה מינית היא אחד מאלה:

(1)        שימוש בעל אופי מיני בגופה של אישה [לרבות איש, כפי שמוגדר בסעיף 1 להצעת החוק ת.ד.] או בנוכחותה בנסיבות שיש בהן איום, סחיטה, דרישת שוחד, שימוש בכוח, הונאה יסודית או ניצול לרעה של סמכות, מרות, אמון, תלות או פגיעות;

(2)        אינוס, שהוא כפייה מינית כאמור בפסקה (1), הכוללת חדירה פיזית בעלת אופי מיני; לעניין זה, "חדירה פיזית בעלת אופי מיני" – כל מידה של החדרת איבר מין זכרי, איבר גוף אחר או חפץ אל תוך איבר מין נקבי, או אל פי הטבעת, או כל מידה של החדרת איבר מין זכרי לפיה של אישה;

בנוסף, כפייה מינית לפי הצעת החוק היא גם הטרדה מינית, כאשר לכל אחד מסוגי הכפייה המינית: שימוש בעל אופי מיני, אינוס, או הטרדה מינית מיוחסת חומרה וענישה שונה. בנוסף מגדירה הצעת החוק התנהגות מינית נצלנית עם אשה מתחת לגיל שש-עשרה.

את הצעת החוק המלאה ניתן לקרוא כאן: http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/20/1921.rtf

אם כן, לפי הצעת החוק החדשה אונס הוא כל כפייה מינית שכוללת חדירה לגוף של גבר או אשה (ולא רק "בעילה" ללא הסכמה, כלומר מעשה שגבר עושה לאשה). ההחלפה של המילה הסכמה בניסוח המוצע נועדה לשנות את הגישה המוטמעת בחוק הנוכחי, שבמין הגבר אקטיבי והאשה פסיבית. שגבר יוזם והאשה מסכימה או לא מסכימה. לכן גם מדובר כאן על "שימוש בגוף": אונס זה לא סקס, ולהיפך.

אין כאן עניין של קריאת מחשבות. גם לא מדובר במקרה בו מישהי, למשל, לא רצתה והסכימה בכל זאת ואז התחרטה, לפי הספקולציה שהופיעה באחד הפוסטים. לפי הצעת החוק יהיה צריך להוכיח נסיבות של אחד מאלו: איום, סחיטה, שוחד, שימוש בכוח, הונאה יסודית, ניצול לרעה של סמכות, ניצול לרעה של אמון, ניצול לרעה של תלות או ניצול לרעה של פגיעות. אם מישהי, נניח, לא רצתה ובכל זאת הסכימה, ולא היו בסיטואציה הנסיבות האלו, זה לא יחשב אונס. אמרו לי ש"ניצול לרעה של אמון" זו הגדרה מאוד כללית וזה יכול להיות כל דבר. אך  ספר החוקים מלא בביטויים שמשמעותם עלולה להיות מעורפלת, המכונים "מושגי שסתום": מה זה תום לב? מה זה האדם הסביר? מה היא תקנת הציבור? למרות שבהחלט יכולה להיות ביקורת על האופן בהם מפורשים, אין מנוס מלהשתמש במונחים שמאפשרים גמישות, כאשר הפסיקה ממלאת את המושגים האלה בתוכן בהתאם לערכים עדכניים. הפרשנות של החוק נעשית על ידי הפסיקה, והמושגים לא מפורשים כאילו החוק הוא בחלל ריק, אלא בהתאם לפרשנות מקובלת של המושגים האלה בשיטה המשפטית. בנוסף, לא רק "אמון" יהיה צריך להוכיח, אלא גם "ניצול לרעה" שלו. ניצול לרעה של אמון זה, נניח, אם מטפל אומר שחלק מהטיפול זה החדרת איבר מינו לגופה ומטופלת מאמינה לו. מטפל שנוהג כך אונס, גם אם היתה כאן "הסכמה".

הצעת החוק נייטרלית מבחינה מגדרית ואם זכויות גברים מדאיגות אתכן, דווקא הצעת החוק הזאת מאפשרת הרשעה באונס של גבר, לעומת החוק הקיים. בדברי ההסבר להצעת החוק מסבירות המחוקקות:

"…הצעת החוק הנוכחית מגדירה מחדש את הקשר בין אינוס ובין העבירות המכונות כיום "מעשה מגונה" ו"מעשה סדום". במקום שלוש העבירות הקיימות, הצעת החוק מגדירה עבירת יסוד חדשה המכונה "כפייה מינית", ומגדירה אינוס ככפייה מינית המכילה גם חדירה (בין שזו חדירה וגינלית ובין שזו חדירה לפי הטבעת או לפיו של אדם). הנסיבות שנקבעו בעבירה של כפייה מינית מבוססות גם על ההגדרה החדשה של פרופ' קתרין מקינון, המשפטנית האמריקאית המובילה בעולם בתחום זה.

כפייה מינית ואינוס מוגדרים כ"שימוש" בגופה או בנוכחותה של אישה (לרבות איש), וזאת כדי להדגיש את ההבדל המהותי העמוק בין קשר מיני רצוי לשני הצדדים לבין מעשה באמצעותו אדם אחד משתמש באדם אחר כאילו היה חפץ לשימוש מיני. התנהגות זו שונה מהותית מהתנהגות מינית הדדית של שני משתתפים המעוניינים בקשר המיני, ולכן היא אינה מכונה "מגע מיני", אלא "שימוש בעל אופי מיני".

ההצעה מבקשת לבטל את ההתמקדות במושג ההסכמה או הבחירה החופשית, שמובילות בפרקטיקה המשפטית למצבים של "אונס שני" של נשים בחקירות בבתי המשפט, ולהחליפה בבחינת נסיבות חיצוניות של המקרה. מתוך כך, מוגדרת כפייה מינית כ"שימוש בעל אופי מיני בגופה של אישה או בנוכחותה בנסיבות שיש בהן איום,  סחיטה, דרישת שוחד או שימוש בכוח או הונאה יסודית, או ניצול לרעה של סמכות, אמון, תלות או פגיעות".

הצעת החוק מוחקת מספר החוקים הישראלי ביטויים ארכאיים, מוסרניים ומשפילים (כמו "מעשה סדום" ו"מעשה מגונה"), ומחליפה אותם בשפה מדויקת ועדכנית, אשר קוראת לדברים בשמם ומבהירה את השלילה שבהתנהגויות האסורות. כך, למשל, המושג הארכאי "בעילה", המכיל קונוטציה של סחר בבני אדם, מוחלף במושגים נקיים כמו "חדירה פיזית בעלת אופי מיני"."

תמי דינס