טריפ רע

"בזמן סשן טיפול בדיבור במשרד שלו, שבמהלכו לא היה שימוש בפסיכדלים – גרוסברד המשיך לגעת בי בדרכים שהרגישו לי מיניות, אפילו אחרי שהתלוננתי: אמרתי שאני רוצה שיחבקו אותי אבל ידעתי באיזו תנוחה, והוא לפתע משך אותי להיות מעליו, פני מול פניו בחיבוק, והרגליים שלי כרוכים סביב המותניים שלו, ישובים איבר מין מול איבר מין על חיקו. המגע הזה לא הרגיש נכון (ובהחלט לא הרגיש ״מזין״) אז אמרתי לו – ״זה מרגיש מיני״. הוא פטר זאת באמירה נחרצת – ״לא, זה לא״ והמשיך. במבט לאחור אני תוהה האם הוא ״טיפח״ אותי לקראת מגע יותר אינטימי. 

אחרי שלקחתי פסיכדלים פעמיים נוספות לאחר המקרה הזה, נהיה לי ברור שהבעיות הרגשיות שלי לא הולכות להפתר במהלך טיפול שכולל התמסטלות ותחושה של גילוי של איזה שהוא ידע נסתר, וביקורים אצל המטפל שלך שמתכרבל איתך ואומר שהוא אוהב אותך. לגרוסברד, כך נדמה, לא היה שום דבר להציע.  אני הדרדרתי, ובסופו של דבר הגעתי למצב שלא יכל להסתתר עוד בתוך המצבים הרוחניים שהותוו על ידי המסעות הפסיכדליים שלי. המצוקה שלי המשיכה עם פחות התערבויות ופחות תחושה שאני מיוחד. הם זרקו אותי הצידה. הנסיונות שלי לקבל עזרה קיבלו בתגובה האשמה – הוא היה מגלגל את עיניו ואומר שיש לי ״אגו משוגע״… גרוסברד אמר לי שהנפילה החדה שלי למטה היא בעצם כשלון אישי שלי. כדי להתגבר על המשבר שלי, אני צריך רק להכנע, להתמסר – ולתת בפסיכדליה וגם בו אמון שאינו תלוי בדבר. הוא שלח אותי למטפל אחר, שהיה חסיד ותלמיד שלו, שרצה שאני אקח סמים אפילו יותר חזקים.״

את התיאור הקשה הזה כתב בספטמבר 2021 וויל הול, פסיכותרפיסט מוכר ומטפל משפחתי וזוגי, אשר הגיע גם לישראל ב-2018 במסגרת כנס של קהילת ״הפחתה אחראית״, קבוצה אנטי-פסיכיאטרית העוסקת במתן מידע וכלים למבקשים להפחית או לרדת מתרופות פסיכיאטריות. במאמר שפרסם באתר מדיום, הוא  מפרט סיפור של התעללות ועבירות אתיות של שנים לצד הכחשה ואיומים משפטיים מצד המטפל שלו, אהרון גרוסברד, פסיכולוג ישראלי לשעבר ובת זוגו, פרנסואה בורזאט – מהמייסדים של ה-Center for Concious Medicine, ולשעבר מורים בכירים במוסד משפיע ״California institute of intergral studies״ (CIIS). השיטה שלהם היא אחת המובילות בעולם וייצרה מעין ״סטנדרט״ לפיו עובדים מאות אם לא אלפי מטפלים בעולם.

העדות של הול הובילה לתחקיר באתר Inverse שחשף שבע עדויות נוספות אשר מתארות מגע אינטימי בין מלווים במסע הפסיכדלי ולקוחותיהם. על פי התחקיר, גרוסברד ובורזאט ניהלו במשך 30 שנים האחרונות קבוצה סודית שדבר קיומה עובר מפה-לאוזן, שמהווה מעין בית ספר למלווי מסעות פסיכדלים. הקבוצה הזו היא קהילה סגורה, שתלמידיה הרבים, הפזורים בעולם, מהווים חלק גדול מקבוצה מחתרתית של מלווים ומטפלים בעזרת חומרים משני תודעה, חלק ממנה פועל גם בישראל. בנוסף, קיימים מחקרים חוקיים בשלבים שונים של אישור, חלקם כבר נפוצים לשימוש, כמו הקטמין בו משתמשים פסיכיאטרים זה מספר שנים לטיפול בדכאון עמיד.

העליה של השימוש בפסיכדלים הולכת יד ביד עם סימני שאלה העולים באשר ליעילות ולאתיקה של הטיפול הפסיכיאטרי המסורתי: הקשר בין הקהילה האנטי-פסיכיאטרית והקהילה הפסיכדלית הוא הדוק. את מה שמצטייר כממסדי, ארכאי, קפיטליסטי – תרופות שמיועדות לשליטה על התודעה וציות חברתי, מחליפה תרבות עשירה ותוססת שהתקיימה לאורך המאה העשרים בשוליים של המחקר הרפואי, וקיבצה סביבה אישים מתחומי המדע, התרבות, הפסיכולוגיה ומדעי החברה. בעשור האחרון המחקר הפסיכדלי זוכה לעדנה מחודשת, בין היתר עם פרסום של ספרו של מייקל פולן ״איך לשנות את דעתך״ שהפך לרב מכר בינלאומי. הגישה החדשה במערב לחוויות פסיכדליות ממשיגה את השימוש במשני התודעה כ״רפואה״. בעזרת גישה זו בה הם זכו לשם חדש ״מדיסינות״ – חומרים שנועדו לפתוח את הגוף והתודעה ולשחרר אותם ממוגבלויות, דפוסים ואף טראומות. כך קיבלו החומרים הפסיכדלים את הקונטקסט התראפויטי, ואומצו על ידי פסיכותרפיסטים בעלי שם.

בכתבתו חושף הול את ״החוליה החלשה״ בסיפור ריפוי הירואי וכמעט נטול סכנות שמנסים מקדמי הטיפול הפסיכדלי למכור לעולם בעשורים האחרונים. החוליה החלשה הזו היא העובדה שאת החומרים הללו, בכל זאת, נותנים בני אדם לבני אדם אחרים.  הוא כותב: ״להתעללות בטיפול פסיכדלי – כולל מטפלים ורופאים ששוכבים עם מהטופלים שלהם – יש היסטוריה שמגיעה לימים המוקדמים של שימוש ב LSD, אבל על ההיסטוריה הזו לא תלמדו מקריאה בספרו של מייקל פולן, או ממקדמי השימוש בפסיכדלים״. לצד ההצלחות החשובות והמוכחות בשיפור רדיקלי במצבים שעד כה היו כמעט חשוכי מרפא, כמו דכאון, פוסט טראומה, והפרעות חרדה, הסיפור של הול מזכיר לנו שזה לא רק החומר שעושה את ההבדל ואופן השימוש בו – אלא גם ובעיקר מי מספק את החומר, מלווה את המסע, ומה טיב מערכת היחסים איתו.

הול, אשר מגדיר עצמו היום כ״שורד תיוג פסיכיאטרי כסכיזופרן״, מספר על הסיטואציה בה פגש את גרוסברד, בסוף שנות ה-90, אחרי ילדות קשה, התעללות והזנחה בהמהלכה חווה חזיונות שונים, כאדם החי חיים בודדים של ניתוק ממשפחתו וזהות מינית לא ברורה. לדבריו, הוא לא חיפש טיפול פסיכדלי, אבל קיבל המלצה מחבר. הוא מתאר כיצד סיפר לו גרוסברד שהחומרים הם ״בטוחים לגמרי״, למרות שכיום ידוע על הסיכונים של שימוש בפסיכדלים לאנשים שיש להם היסטוריה של חווית מציאות לא-יציבה. הול כותב שהמסעות הראשונים היו משמעותיים עבורו והיוו מרחב של ריפוי. לפיו, הוא מלא הודיה עליהם, אבל הוא מוסיף: ״לקח לי הרבה זמן להבין שהמרחבים האלה היו בתוכי כי הייתי מוכן לחוות אותם. הם לא ניתנו לי מבחוץ על ידי גרוסברד וברוזאט״

התיאור הזה מעלה את הצורך בענווה ומודעות יתרה של המטפל בתוך הטיפול הפסיכדלי. האדם שלוקח את החומר משנה התודעה וחווה חוויות משנות חיים, עלול לבלבל את המטפל שלו כמי שגורם לריפוי עם החומר שלקח. אם למטפל אין את הצניעות ובעיקר, את האחריות האתית לייצר עבור המטופל את הגבול הזה, להחזיר אליו את הכוח שניטל ממנו, זמנית ומבחירתו שלו, על מנת שיעבור את המסע המטלטל הזה בתוך התודעה שלו – כוח הסוגסטיה של מטפלים הופך תחת השפעת הפסיכדלים לעצום ואף מסוכן. בהעדר מדריכים מסודרים לאתיקה בטיפול פסיכדלי, מלווי ה״מסעות״ מהווים מקור לרוב המידע עבור המטופל. בתוך המצב הזה, התהודה של פגיעה כזו שעלולה להתרחש בכל מפגש טיפולי אחר שאינו כולל שינוי במצב התודעה – היא גדולה פי כמה.

בכתבתו חושף הול את ״החוליה החלשה״ בסיפור ריפוי הירואי וכמעט נטול סכנות שמנסים מקדמי הטיפול הפסיכדלי למכור לעולם בעשורים האחרונים. החוליה החלשה הזו היא העובדה שאת החומרים הללו, בכל זאת, נותנים בני אדם לבני אדם אחרים.

במאמרו בעיתון ״הארץ״ של הסופר והחוקר ד״ר עידו הרטוגוזון על הסכנות בשימוש בפסיכדלים, הוא מציין בין היתר את חשיבותם של הסט והסטינג כמשפיעים על הסכנה בכך שהאדם תחת השפעה יחווה ״טריפ רע״. בנוסף, על פי דו״ח איגוד מרכזי הסיוע לשנת 2021, כמעט 3% מסך כל הפגיעות המיניות מתרחשות על ידי מטפל ועוד כמעט אחוז אחד על ידי סמכות דתית או רוחנית. קשה לשער עד כמה נפוצות הפגיעות תחת החומרים הללו עקב קושי מובן בדיווח. כך או אחרת, השיח על הסיכון לפגיעות מהסוג הזה נעדר כמעט לחלוטין מהשיחה על טיפול בפסיכדלים.

״השילוב של מרכיבי הסט והסטינג (הכוונה שבאים איתה לסשן והסביבה שנמצאים בה תוך כדי השימוש בחומרים – ש.ק)  הוא מאוד מאוד דומיננטי בקביעת אופי החוויה שאת תחווי כשאת צורכת את החומרים האלה״, אומרת ד״ר גליה תנאי, בעלת תואר שני ודוקטורט בפסיכולוגיה קלינית וחוקרת מצבי תודעה, בין היתר באמצעות חומרים פסיכדלים. ״כשאנחנו נכנסות לסטינג סמכותני ונותנות למישהו לקחת עלינו כוח, אנחנו חייבות להרהר לעומק על הסכנה המאוד ספציפית שיש כשאני נמצאת תחת ההשאה הזו, (בלעז סוגסטיה – כוח ההשפעה המופעל באופן לא מודע – ש.ק). ההשפעה של הסוגסטיה והכניסה למצב התודעה החלופי, שנוצר כבר מעצם הכניסה לסיטואציה של טיפול – ביחד עם החומרים שאנחנו מכניסות לתוך זה, היא של הגברת הסכנה פי מאות מונים. כלומר, הכוח של החומרים הללו חורג בהרבה ממה שאנחנו מכירות מעולם הטיפול המיינסטרימי ברמות שחוויה יחידה יכולה להוביל למיסוס של עכבות ושינוי התנהגותי שאנחנו כמעט ולא רואים בתחומים האלה.

לדוגמא, ב-MDMA, חומר שמוריד עכבות בצורה מאוד חזקה ומייצר חוויה של אינטימיות עמוקה וחיבור עוצמתי עם האדם שנמצא איתך – האיכות הזו היא גם מה שחושף את המטופל לסכנה, תחת השימוש הסמכותני של התרפיה הפסיכדלית שמייצרת עבורנו סוג של קשר שלא בהכרח תואם את הקשר המציאותי שיש לנו עם המטפל. הוא לא בהכרח תואם את רמת האמון או הבדיקה שלנו מראש, של מה שאנחנו רוצים או לא רוצים להגיד, לתת, להיות, לגעת. תחת ההשפעה של MDMA אנחנו יכולים ללכת רחוק יותר משהתכוונו. זה יכול להיות דבר מצוין ותרפויטי ובאותה נשימה זה יכול להיות דבר שמפרק הגנות חשובות בצורה מיידית ונותן לאדם שמולנו המון כוח לנצל אותנו – לא רק מינית, אלא גם בלייצר קשר או אינטימיות שאנחנו לא מעוניינים בה או מסכימים לה, מעצם זה שאנחנו נמצאים במצב כל כך חשוף, כל כך חסר עכבות, שיכול להביא אותנו למצבים גולמיים בצורה מיידית בלי שום השתהות או תהליך".

נפגעים ונפגעות של פגיעות מיניות בתוך מרחבים שבהם יש שימוש במשני תודעה, נדרשות לעבור דרך שכבות רבות של התנגדות להכרה בפגיעה. מעבר להאשמה עצמית, שהיא לצערנו מנת חלקה של כמעט כל מי שמותקפת, מוטרדת או נאנסת, נוספת שכבה של חווית התקיפה בתוך סביבה טיפולית שמגבירה את הנטיה להפנמת האשמה – היות ובמרחב הטיפולי, הגם שהוא אקראי וזמני, עלולים להיווצר יחסים המדמים יחסי טיפול ילדיים ורגרסייבים. בנוסף, השכבה השלישית קשורה לתפיסה החברתית של העיסוק במשני התודעה שאינו חוקי ומוסדר, שגוזרת על הזירה הטיפולית הזו להישאר במחתרת, בכל מובן.

הול, ונפגעים אחרים שפנו אליו, הביעו חששות לגבי ההשפעה הבעייתית של גרוסבארד וברוזאט – במיוחד על אלו שאותם הכשירו והפכו להיות מלווים או מטפלים. כך כותבת קייטי מקברייד ב Inverse. על פי המקורות של מקברייד, הסיפור מכה גלים מעבר לפגיעה הישירה בהול ובאחרים – תוך שתיקה קהילתית שמאפשרת להתעללות להמשך. עם זאת, מעדכנת מקברייד, בעקבות האומץ של הנפגעים והנפגעות לחשוף את הפגיעות, גם קולות אחרים נשמעים בתוך הקהילה הפרו-פסיכדלית. קולות שמבקשים לייצר סביבה בטוחה יותר ליוצאים וליוצאות למסע בתוך התודעה. רק הזמן יגיד אם יצליחו לייצר תשתיות לחשיפת פגיעות בתוך הקהילה הזו.

בישראל, שמהווה כר פורה לקהילות אלטרנטיביות ויוזמות קהילתיות, הטיפול הפסיכדלי מקבל תשומת לב מיוחדת. מחקר שמתקיים בבאר יעקב זה מספר שנים, חוקר את השפעת החומר MDMA בריפוי הפרעת דחק פוסט טראומוטית, וממתין כעת לאישור של ה-FDA.

שניים מהאנשים שמובילים את המחקר הזה, ד״ר עידו סימיון וד״ר קרן צרפתי, ממקימי מכון האקומי ישראל, הזכירו את גרוסברד וברוזאט כמוריהם באתר התוכנית לפסיכותרפיה פסיכדלית אשר בהדרכתם. כמה ימים לאחר פרסום הכתבה של הול, האזכור לשמם ירד מהאתר.

הקשר בין סימיון וצרפתי לגרוסבארד ובורוזאט לא מסתיים פה. מקורות ל״פוליטיקלי קוראת״  מוסרים על שנים רבות של קשרי עבודה חמים ואישיים בין הזוגות, עד כדי כך, שאת עבודת הדוקטורט שלה  מ-2015 מקדישה צרפתי, בין היתר, לגרוסברד, וכותבת: ״תודה לאהרון גרוסברד, שלימד אותי על טבע החיים, ואיך להיות כל מי שאני״

המקורות מוסרים על היכרות בין בורוזאט וגרוסברד לתלמידי מכון ההאקומי, תלמידים שלמדו אצל סמיון וצרפתי הביאו לארץ את בורזאט לסדנאות והרצאות בעוד תלמידים בתוכנית ההאקומי למדו במקביל אצל גרוסברד. צרפתי מתארת את הקשר בראיון הזה שהעניקה לבית הספר ללימודים אינגרליים בקליפורניה בשנת 2021 כך: ״בורכתי, חלק מהמשפחה שלי עובדים עם פסיכדליה במקסיקו במשך שנים,  פרנסואז בורוזאט ואלן, הם חשפו אותי למסורת המאזטקית ולמדתי מהם המון על פסיכדליה, על החיים, ואני מאוד מודה על כך״.

סיפורים נוספים שנחשפו בעונת הפודקאסט של ניו יורק מגזין, מתארים מקרי אונס תחת משני תודעה, תקיפות והפרות אתיות של מלווים, כמו גם הסתרת מידע על תופעות קשות שהתרחשו במחקרי ה MDMA – כל זאת בחסות הסתרה וכסות של של הקהילה הפסיכדלית כולל ארגון MAPS.  כמו כן, לאחר פרסום העדויות של הול ואחרים, אותו MAPS, שהוא הארגון המרכזי שעוסק בהכשרה ומחקר בחומרים הפסיכדליים ואשר מימן בעבר את בית הספר שהקימו בורזאה וגרוסברד, התנער מקשריו איתם, ולאחר מכן רענן את הקוד האתי שלו ואת כללי ההכשרה כך שינתן דגש על המודעות של המטפלים לסוגסטיה המוגברת שלהם על המלווים כאשר הם תחת חומרים משני תודעה והרגישות לפגיעות מיניות בסטינג הזה.

ועוד ממחיקת האזכורים, הגדיל לעשות ה- Center for concience medicine שהקימו בורזאה וגרוסברד ומנוהל על ידי ביתם, נעמה גרוסברד, אשר הוריד את תמונותיהם מהאתר כלא היו.

ההשפעה של הסוגסטיה והכניסה למצב התודעה החלופי, שנוצר כבר מעצם הכניסה לסיטואציה של טיפול – ביחד עם החומרים שאנחנו מכניסות לתוך זה, היא של הגברת הסכנה פי מאות מונים. כלומר, הכוח של החומרים הללו חורג בהרבה ממה שאנחנו מכירות מעולם הטיפול המיינסטרימי. ברמות, שחוויה יחידה יכולה להוביל למיסוס של עכבות ושינוי התנהגותי שאנחנו כמעט ולא רואים בתחומים האלה.

נראה שהקהילה שמקדמת טיפול בשימוש משני תודעה מתנהלת בחשש שמא העדויות יחזירו את הטיפול, שרק זה עתה זכה לטעום את טעם החיבוק הממסדי החם – למחתרת. אך כל עוד לא ילקחו בחשבון הסכנות של מרחב שמתנהלת בו פעילות בלתי חוקית ועל כן אינו מפוקח, ושאין בנמצא גוף שניתן לפנות אליו במקרה של פגיעה – המורים, המדריכים, ואנשי המפתח בקהילה הזו צריכים לקחת אחריות ולייצר אפיקי פיקוח ורגולציה על הכח שהם נותנים בידיים של אותם מטפלים ומלווים שהם מכשירים.

הקהילה הפסיכדלית לא צברה די כוח בעולם הרפואי כדי להפוך להיות גילדה ממוסדת. היא עדיין נמצאת באיזורי טרנד ה-Wellness של בני מעמד בינוני ומעלה, שזוכה לקבלת את תשומת ליבו של העולם הרפואי, ואת תשומת ליבם של המשקיעים. במובן מסויים, היא שונה מקהילות אחרות שנחשפו בהן סיפורים קשים שעירבו דמויות מפתח בתוך הקהילה, בכך שהשבריריות שלה אל מול הרצון להתקבל כטיפול לגיטימי ומקובל לאחר שנים של הוצאה אל מחוץ לחוק, אינו מאפשר להתעלם מכל סיפור שעלול לעשות יחסי ציבור רעים לרפואה הפסיכדלית. אך על הקהילה הזו, ששואפת להוות אלטרנטיבה לפרקטיקות פוגעניות ולהפחית את המשטור של גופי אכיפה על חיינו וגופנו, להשכיל להכניס כבר עכשיו לשיח הפנימי שלה את המודעות לנושא של פגיעות מיניות ואתיות תחת משני תודעה, ולפתח מנגנונים שיעזרו לשמור על המבקשים והמבקשות לצאת למסע בצורה בטוחה. כמו כל קהילת שוליים לפניה, גם היא לא חפה מהסיכון הזה, ואולי אף חשופה אליו יותר, והסיפורים הנחשפים מראים שהשינוי, כנראה וכרגיל, לא יגיע מלמעלה.

–

מי שנפגע.ה בטיפול מחומרים תחת משני תודעה או כל טיפול אחר מוזמנ.ת לפנות למרכז הסיוע לנפגעי.ות תקיפה מינית 1202(הקו לנשים) ו-1203 (הקו לגברים).

–
דיון נוסף בסיפור ובסכנות נוספות בטיפול תחת חומרים משני תודעה, בפרק עם ד״ר גליה תנאי בפודקאסט ״מה קורה בטיפול שלי?״ [להאזנה]

״כחלק מהכשרה רחבה בפסיכולוגיה ופסיכותרפיה (תואר שני ותואר דוקטור באקדמיה ועוד הכשרות רבות רלוונטיות) גם למדנו אצל אהרון גרוסבארד ופרנסוואז בורזה ועברנו איתם הכשרה ב2003. כתבנו את שמם באתר של ההכשרה מתוך הוקרת תודה ללימוד איתם. למען הגילוי הנאות, נציין גם שאהרון הוא דוד של עידו ומכאן היכרותנו.
למען הסר ספק, ההכשרה שלנו איננה קשורה לגרוסברד ובורזה והיא נועדה להכשיר אנשים לעבודה החוקית העתידית בלבד ואין לה קשר מקצועי עמם (מלבד הרצאת אורח אחת של גרוסבארד בשנת ההכשרה הקודמת מתוך מגוון הרצאות עם מרצים/ות שונים/ות)

לאחר שנחשפנו לחשדות האתים הקשים, טולטלנו והחלטנו להוריד את הכתוב כדי לא לשקף תמיכה בהתנהגות לא אתית ופוגענית.

מעבר לכל, חשוב לנו לומר כי גילוי וחשיפה של הבעיות האתיות בעולם הפסיכדלי הוא מאד חשוב ומשמעותי. הטיפול בפסיכותרפיה פסיכדלית נמצא בתחילת דרכו בעולם המערבי ואנחנו חושבים שהבנה אתית עמוקה של הטיפול הזה היא קריטית, במיוחד לאור העומק והרגישות שהוא מביא איתו.

לאור כך, ההכשרה שלנו מיועדת רק למחקרים ולטיפול החוקי העתידי ואנו מקבלים רק מטפלות/ים עם תואר שני קליני (או במהלכו). הלמידה מעמיקה לתוך לימוד אתי ובוחנת סוגיות אתיות יחודיות לתחום בטיפול בחומרים. מעבר לכך, ההכשרה מתבססת על גופי ידע שונים ומגוונים שרכשנו באקדמיה, בהכשרות מקצועיות רבות ובעולמות התרגול רוחני (בעיקר בודהיזם) ומשלבת בין פסיכותרפיה דינמית מבוססת מיינדפולנס וגוף, עקרונות מעולם הבודהיזם והשמאניזם, מבואות מעולם מדעי המוח ולמידה על תהליך הסינון וההחזקה – set and setting ועוד.

הסיפורים שנחשפו לאחרונה אודות פגיעות במטופלות/ים בעבודה יקרת ערך שנועדה להיטיב הדאיגו וציערו אותנו מאד ועל כן בחרנו להוסיף עוד העמקה ללימוד בהקשרים אלו.

אנחנו חושבים שטוב שהליך החשיפה של הבעיות האתיות מתרחש וטוב שאתן לוקחות בו חלק. מהסיבה הזו ומסיבות רבות אחרות, אנחנו ממשיכים לתמוך בחוקיות ורגולציה של התחום כך שיעבור לאור והסיכון לבעיות אתיות יצטמצם״.