מה קורה כשסינדרלה מצילה את עצמה?

מאת: פז אגמי (*)

כולנו זוכרות את הסרט הקלאסי שיצרה דיסני בשנת 1950, שמגולל את סיפורה של סינדרלה. נערה שעוברת התעללות נפשית מצד אמה ואחיותיה החורגות, ושבזכות רגלה הקטנה והמושלמת זוכה להתחתן עם הנסיך.

אבל האם הכרתן את הסרט שיצא אחרי למעלה מחצי מאה? בשנת 2007, סינדרלה עברה מהפך פמיניסטי וקיבלה טוויסט בעלילה. תרתי משמע. הסרט נקרא ״טוויסט בזמן״, או ב-VOD של Yes ״אהבת אמת״ (לצערי הוא לא דובב לעברית וגם לא נמכר בארץ).

אני פה כדי לדבר על מה שהשתנה, ומה שלא, בין 1950 ל-2007.

חשבון סופי:

 כשאין פיה טובה

ב"אהבת אמת" האחות החורגת של סינדרלה, אנסטסיה, מצליחה להשיג את השרביט של הפיה הטובה ולהביאו לאימה. האם החורגת, שגרה עם בנותיה בחורבה, משתמשת בשרביט כדי להחזיר את הזמן לאחור בדיוק לרגע של מדידת הנעל של אנסטסיה, שכזכור מדדה את הסנדל לפני סינדרלה.

בזכות השרביט האם החורגת מגדילה את הנעל כדי שרגלה של אנסטסיה תתאים לסנדל, הנסיך יאמין שהיא נערת הקסם שלו, ולסינדרלה לא תהיה בכלל אפשרות לנסות ולמדוד. כדי לוודא שהתכנית תצליח, האם החורגת מנפצת את הנעל השנייה, שנמצאת אצל סינדרלה, מוחקת את הזיכרון של הנסיך והופכת את הפיה הטובה לפסל גינה. המזימה שלה עובדת: היא מונעת את החתונה של סינדרלה ושל הנסיך.

אם לאמ;לק את זה, לסינדרלה אין כוחות קסם שיעזרו לה. לא פיה טובה שתהפוך דלעת לכרכרה, לא נעל שתוכיח שהיא אהובתו של הנסיך, ואין לה גם נסיך שזוכר את האישה שכבשה את ליבו.

לסינדרלה יש את עצמה

ואיך היא מגיבה? סינדרלה קמה לתחייה. או כמו שאורלי לובין אומרת במאמרה ״אישה קוראת אישה״: ״מזל טוב סינדרלה, את נהפכת להיות מאובייקט לסובייקט״. הסרט נפתח בקריינות של סינדרלה ונסגר בקולה של סינדרלה. אין מישהו אחר שמספר את הסיפור שלה, סינדרלה מספרת אותו.

לסינדרלה יש לא רק קול, היא גם סוכנת (agent) שיש לה יכולת וכוח לכוון את חייה לפי רצונה. וכך, למשל, סינדרלה מחליטה לא להיכנע לאמה המרשעת, אלא ללכת ולהילחם על גורלה. בעזרת העכברים, החברים הטובים שלה, היא מתגנבת לטירה תחת הכותרת "לוכדת עכברים".

המטרה שלה היא להשיג את השרביט ולגרום לנסיך להיזכר בה. היא אקטיביסטית, היא פועלת, היא לא כנועה. הכוח שלה כבר לא נמדד בגודל כף הרגל שלה אלא במאבק שלה.

היא יכולה ליצור לעצמה סוף טוב?

הסרט מותח ומוצלח ברובו, אבל אי אפשר להתעלם מכך שגם פה, כתמיד, יש עדיין אלמנטים מאכזבים של מיתוס היופי. בצורה שמזכירה את ״סיפור כתוב במניפה״, בסוף המנצח היא רגל קטנה, עדינה ונשית.

כמובן שגם הסרט המודרני נגמר באווירה טובה: הנסיך נזכר בסינדרלה ובזכותו מגיע הסוף הטוב של סינדרלה. זה החלק שקצת צובט בלב, כי היה צריך בגבר ש"יסדר את הכול".

אבל למי אכפת כרגע גודל הרגל: הסרט המודרני גם מאפשר לסינדרלה לנקוט בצעד אחרון ודורסני במאבק שלה מול האם החורגת, שמגרשת אותה מחדש (ואני משתדלת כמה שיותר להימנע מספויילרים משמעותיים כאן).

סינדרלה זכורה לכולנו ככנועה ומלכותית, ומתמודדת עם תסמינים פוסט טראומטיים לאחר ההתעללות הנפשית שספגה. כאן היא הופכת לאקטיבית. היא נלחמת באמה החורגת והמתעללת, שלכאורה הייתה אמורה לאהוב אותה.

הטוויסט הזה מראה שגם אם את נסיכה שכפופה לחוקי הפטריארכיה זה לא אומר שאין לך כוח בתוכך. את כן יכולה להתמרד למול חוקי החברה. כשאנו מביטות בגרסא כזו של סינדרלה לוחמת, כשאנו נזכרות בנסיכת הדיסני המורדת "מולאן", אנו יכולות לקוות לתיקוני עלילה בסרטי נסיכות בעתיד.

אני, בכל אופן, אשב שם באולם הקולנוע כדי לראות את זה. ועד אז, אשאיר אתכן עם טעימה מעתיד אפשרי, בצורת שיר מעוד סרט של דיסני, ״צקיטה גירלס״, שבו הפזמון מדבר על הסרט סינדרלה ואלו המילים:

I don't want to be like Cinderella
Sittin' in a dark cold dusty cellar
Waitin' for somebody to come and set me free
I don't want to be like someone waiting
For a handsome prince to come and save me
Oh I will survive
Unless somebody's on my side

Don't want to be no no no one else
I'd rather rescue myself

(*) פז אגמי היא סטודנטית לתואר ראשון בנשים ומגדר ותקשורת באוניברסיטת תל אביב. היא מתמחה במערכת של פוליטיקלי קוראת וכתבה עבודת רפרט על סינדרלה במסגרת לימודיה.

אהבת את מה שקראת? נמשיך עם "בחזרה לדיסני" גם בשבוע הבא, עם סיפור אגדה חדש. ועד אז, לכתבות הקודמות בפרויקט לחצו כאן 

תמונה בראש הכתבה: StockSnap מאתר Pixabay, איור "הפמיניסטית הרדיקלית": נעה כ"ץ, לוגו "בחזרה לדיסני": גילי רומן, קומיקס: ADAMTOTS