Reading Time: 3 minutes

מולאן: המדריך לנינג'ת המשא ומתן המתחילה

עולם הלחימה ותחום המשא ומתן נחשבים עדיין באופן סטיגמתי לגבריים, ובשניהם הגיע הזמן לפנות מקום לגישה שמעריכה את כישוריהן הטבעיים של נשים בתחום. איך זה יכול להראות? מולאן מדגימה
Reading Time: 3 minutes

מאת: יסמין גרא

לפני שבוע יצאה לאקרנים הגרסה החיה לסרט מולאן של דיסני. לאורך השנים הואשמה דיסני בהפקת סרטים בעלי אופי שוביניסטי, ודוגמאות לכך מופיעות גם בגרסתה המצוירת של דיסני לסיפורה של מולאן, על אף היותה של גיבורת הסרט אישה. ועדיין, משדר הסרט כמה מסרים חשובים לגבי הצלחתן של נשים בעולם הגברי, ומשמעויותיהם חשובים לדרך בה אנחנו מסתכלות גם על תחום המו"מ.

כמדריכת משא ומתן לנשים, האתגר המרכזי שלי הוא לעודד נשים להבין שכבר יש להן את הכלים שהן צריכות כדי להצליח, ושעדיף להן להשתמש ביכולות האותנטיות שלהן מאשר לחקות שיטות גבריות או להישאר לחלוטין מחוץ למשחק, כפי שמצופה מאיתנו ברוב התחומים ה"גבריים". האתגרים והמציאויות מולם אנחנו ניצבות הם שונים, ולכן הגיוני שכך יהיו גם הכלים בהם נשתמש. 

אם המסר הראשון הוא שאנחנו יכולות להרוויח מהבאת הכישורים הטבעיים לנו לעולם המו"מ, חשוב להבין שגם אחרים מרוויחים מכניסתנו למגרש המשחקים הזה. הדינמיקות שאנחנו מביאות איתנו תורמות באופן מוכח לתוצאות טובות יותר במשאים ומתנים, והמפתח להצלחה הוא באותנטיות.

איך אפשר לנצח? להילחם כמו אישה

אם מביטים אחורה בהיסטוריה של אומנויות הלחימה, נראה שלנשים וכישוריהן שמור מקום מיוחד. הקונואיצ'י, או נינג'ות נשים שאומנו ברזי הנינג'יטסו, שימשו כשכירות חרב, מרגלות ושליחות, כשאימונן שם דגש דווקא על יכולותיהן הנשיות: היכולת לתקשר ולאסוף מידע חשוב בקשב רב, להסתנן בקלילות ובזריזות למעוזי אויב, ולרכוש את אמונם של הסובבים אותן. אין כל דיבור על חיקוי שיטותיהם של הנינג'ות הגברים- הן טובות מספיק.

גם בסרט של דיסני שזור הרעיון שהדרך להצלחה עוברת בהבנת ערכן של יכולותנו האותנטיות: פא מולאן, אישה אחת בעולם גברי, מנסה בהתחלה לעמוד באתגרים שניצבים מולה על ידי חיקוי התנהגותם של הגברים סביבה. דחיפות ותקיעות גרפסים לא מועילות לה בהשגת מטרותיה, בדיוק כמו שהניסיון שלה לעמוד בתכתיבי החברה לגבי מהותה של נשיות נידונו לכישלון. 

מעמדת נחיתות של אאוטסיידרית, ובהמשך הסרט אף של מנודה לחלוטין בשל היותה אישה, מפענחת מולאן כיצד לעמוד באתגרים הקשים ביותר. 

לחימתה של מולאן היא לא לחימה של כוחנות וגזל, אלא של הגנה, סולידריות וחמלה. פעם אחר פעם, היא בוחרת להשתמשת בכישוריה האותנטיים- בחוכמה, בתושייה ובהתעקשות על עקרונותיה. היא מסרבת לקבל מרות גברית ותכתיבים חברתיים חסרי הגיון, על אף הלחץ הגדול המופעל עליה והמחירים שעליה לשלם. כך היא מטפסת על העמוד הגבוה באימוני הקרב, כך היא מצילה את כל סין.

מולאן לומדת לראות את כישוריה הטבעיים כנכסים ולא כמגבלות

בעולם של גברים, דווקא נשים מצטיינות בשולחן המשא ומתן

הסיבה שחשוב לי להדריך נשים בשיטה ששמה את המציאות שאנחנו חוות במרכז, היא קודם כל שאותה מציאות מורכבת מאתגרים שונים והזדמנויות אחרות מאלו המוכרים לגברים. אנחנו חוות אפליה וזוכות לתגובות שונות מאשר מקבילנו הגברים, אך גם מנעד היכולות שלנו שונה, ולפעמים אפילו מותאם יותר לתחום חברתי ותקשורתי כמו משא ומתן. 

היום מרבית הספרים והמחקר בתחום נכתבים על ידי גברים, ולכן המצבים המתוארים והכלים בהם משתמשים הם גבריים. עולם התוכן והמונחים בהם אנחנו משתמשים כדי לתאר משא ומתן הם גבריים, אך גם נשים שמאמצות התנהגויות גבריות בתחום פוגשות אפליה ותקרות זכוכית, ובכלליות נאמר לנו שאנחנו פשוט לא טובות במשא ומתן.

אבל ההיפך הוא הנכון. משא ומתן הוא מה שעושות כשרוצות להגיע למטרה באמצעים אחרים מאשר כח פיזי או כפייה. ודווקא נשים מכירות היטב את המציאות שבה אי אפשר להסתמך על מסת שריר ואגרסיביות כדי להשיג את מטרותינו. אנחנו יצורים חברתיים, תקשורתיים, וכשרוצות בכך אנחנו יודעות לייצר יחסי אמון ושיתוף פעולה עם אחרים. 

כמובן שלכל אישה כישורים וחוזקות משלה, ופיתוח הביטחון שלנו באותם הכישורים הוא המפתח לשימוש בהם בצורה מוצלחת. הפירות שנקצור מגישה כזו רבים יותר מאשר אם נבחר להשתמש בטריקים זולים למשא ומתן שפותחו במחשבה על מציאות גברית, או אם נרשה לעצמנו להישאר תקועות בנישה שנכפית על נשים לעיתים רבות כל כך: להיות שחקניות משנה בסיפורים של עצמן, בנות של גיבורים, נשים של לוחמים, מגישות הקפה של הנושאים ונותנים.

בסצינת הסיום בסרט המצויר, מולאן חוזרת לביתה עם חרב גבורה ועיטור הקיסר לאחר שהושיעה את מולדתה והצילה את חייו של אביה. סבתה מצקצקת בלשון על שהביאה הביתה חרב במקום גבר, אבל הנה, סוף טוב! הקפטן לי שנג מופיע בביתה ומבקש מאביה את ידה במבוכה. 

אכן אינדיקציה למציאות העגומה שעומדת מול נשים: החברה מרשה להן להתארח בתחומי העיסוק הגבריים, כל עוד לא תשכחנה למלא את תפקידן בחברה- רעיות, ובעתיד אימהות.  כמי שהתחנכה על סרטי דיסני ומתקשה להפסיק לאהוב אותם, אני בוחרת להתמקד במסר החיובי יותר- שאנחנו, כמי שאנחנו, טובות ומספיקות, ושהדרך שלנו להצלחה תיסלל על ידי השתחררות מכבלי הציפיות החברתיות שנכפות עלינו.

הכותבת היא יזמית וכלכלנית, מאמנת נשים במשא ומתן ומייסדת היוזמה Negotiatress 

לטורים נוספים על סרטי דיסני לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: אולפני דיסני

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

לה מאמי: מה שקורה בשירותי הנשים לא נשאר שם

Reading Time: 3 minutes הסרט "לה מאמי" נכנס לשירותי הנשים במועדון מקסיקני בו גברים משלמים כדי לשתות ולרקוד עם גברות יפות. סיפורן של 2 נשים וחדר שירותים אחד מאפשר הצצה לפיסה בחיי נשות מקסיקו. הסרט זמין און ליין כחלק מפסטיבל דוק-אביב

פוליטיקלי מצלמות: תומר אסייג

Reading Time: 3 minutes תומר אסייג, צלמת סטילס ויוצרת דוקו מתל אביב מצלמת את המחאה בבלפור ומטיילת בדההב של אחרי כיכר תחריר. בלוג הצילום של פוליטיקלי קוראת, פוסט שלישי בסדרה

טראמפ והפרברים: ד"ש משנות החמישים

Reading Time: 3 minutes בניסיון נואש לייצר פער בבחירות, טראמפ פונה לנשות הפרברים ישירות, באותו האופן בו פנה ניקסון לאנשי הפרברים אי אז בשנות השישים, באמצעות איום על הבית. אך האיומים שלו נכשלו במבחן הקשר לבוחר – ולמציאות. סיקור הבחירות בארצות הברית מנקודת מבט פמיניסטית