בגב הספר "תתמקדי במשהו אחד" של אופיר סגרסקי היא מגדירה אותו כתשובה לכל השטויות שסיפרו לנו על העשור שבין גיל 20 ל30. ואת העשור הזה, היא מגדירה כגיל ההתבגרות החדש.
ההבטחות הללו הן הדבר הראשון שגרם לי לרצות לקרוא את הספר.
את יום הולדת 20 חגגתי בצבא, סיפרו לי, ובאמת האמנתי, שאני בפתחו של העשור הטוב ביותר בחיי. הייתה לי תמונה ברורה של כל הדברים המדהימים שבטוח עוד יקרו בו.
מבחינתי היה ברור שבעשור האחד הזה מצופה ממני, וכנראה שמרוב הנשים בישראל, לסיים שירות משמעותי, לטייל, לעבור דירות בכיף וכמובן שלתפעל אותן בעצמי, גם ברמת התחזוקה השוטפת וגם ברמת התחזוקה הכלכלית. ללמוד, להתאהב, למצוא עבודת חלומות, להנות, להצליח… ורצוי גם להתחתן ולהגיע לגיל 30 עם כלב משותף וילדה בדרך.
היום אני בת 27, הרבה דברים קרו לי, אבל אם תשאלו אותי בת ה-20, אני ממש לא במסלול ובקצב המתוכננים. ובכלל, מי ידעה שלצד התחושה שהכל אפשרי בתחילת הדרך מגיעות גם תחושות של בלבול, לחץ, כישלון?
בדיעבד, כנראה שכולן. אבל בזמן אמת, את בטוחה שאת היחידה ומחפשת כל אישור שאת נורמלית.
גיל ההתבגרות החדש, כבר אמרנו?
זה בעצם מה ששכנע אותי לקרוא את הספר, התקווה לעוד משהו שייתן לי אישור שאני נורמלית!
זה הצליח, וגם נהניתי בדרך.
הספר כולל 7 סיפורים קצרים של 6 דמויות שונות. ניצן, רשף, לילה, אבישג, תמר ויעלי. הסיפורים של יעלי פותחים וסוגרים את הספר ואפשר למצוא בהם הכי הרבה השקות לסיפור החיים האמיתי של אופיר עצמה.
בקריאה הראשונה של הספר ניסיתי להבין למי מהדמויות אני הכי דומה.
בקריאה השנייה, הבנתי שאני קצת כולן. אני קצת יעלי ואני קצת ניצן ואני קצת רשף ואני קצת לילה ואני קצת אבישג ואני קצת תמר ואני אפילו קצת דקלה, החברה של ניצן, או קצת צליל שמעצבנת את אבישג. ומנגד, אני גם קצת ההפך מכולן.
אני חושבת שזה בדיוק הקסם בספר הזה. כל סיפור בספר מתמקד בחוויה אחת שאופיינית לשנות ה-20 בחייה של אישה, כל דמות עברה סיפור אחד, חוויה אחת. אבל אנחנו בדרך כזו או אחרת עברנו את כולן. אנחנו יכולות לזהות את עצמנו גם בצרות מדירת השותפים הראשונה של יעלי וגם בשיברון הלב של ניצן. אנחנו יכולות גם קצת לשפוט אותן בלי רגשות אשם ולחשוב מה עשינו או היינו עושות אחרת מהן.
וכולנו גם מכלול של ג'ינגול בתוך אוסף חוויות וצרכים, הרי גם במציאות וגם בספר להתמקד רק בדבר אחד זה לא תמיד מתכון מוצלח או אפשרי בעשור עמוס הציפיות הזה, ואולי בכלל בחיים.
רשף לדוגמה, רוצה גם להצליח בעבודה וגם למצוא אהבה. האם ואיך היא מצליחה לעשות הכל? תצטרכו לקרוא כדי לדעת. יכול להיות שהייתן עושות בחירות שונות ממנה אבל את ההתלבטות איך להצליח לעמוד בכל המטרות, כנראה שחוויתן.
אני לא בטוחה שתסיימו את קריאת הספר הזה עם כלים פרקטיים למימוש עצמי או הימנעות ממערכת היחסים הבעייתית הבאה שלכן אבל כן תקבלו קצת נחת ואולי אפילו חומר למחשבה.
הנשים בסיפורים צעירות, קשה להן והן לעיתים מפשלות אבל הן גם מתמודדות ומתפתחות עם הסיפור. אופיר סגרסקי מצליחה לספר סיפורים אנושיים ונשיים שלרוב לא יקבלו במה מתוך זווית אישית ובמתכוון או שלא גם פמיניסטית בחדות ובהומור נוגע ללב. על אף שמדובר בחוויות ספציפיות, לעיתים "באווירה תל אביבית מדי" הסיפורים מצליחים להיות אוניברסליים במידה מסוימת ולייצג מורכבויות שמשותפות לנשים כולן.
אני מעידה את זה בתור אחת שבגיל 22 עברה מבית הוריה לבאר שבע ואחר כך לירושלים וכנראה שלא תעביר אף אחת משנותיה עד גיל 30 או אחריו במגורים בת"א.
בקיצור, אם אתן בשנות ה20 לחייכן או קרוב לשם ואתן מחפשות ספר מתוק להזדהות איתו "תתמקדי במשהו אחד" של אופיר סגרסקי כנראה צריך להיות הספר הבא שלכן. ואגב, גם אם אתן אימהות, דודות או סבתות לנשים בשנות ה-20 לחייהן, כדאי לקרוא, אולי תגלו שאתן מבינות אותן יותר אחרי הקריאה.
