מאת: גאיה דן
פאטימה בת ה-22, תושבת כפר Qol-e Adam בדרום אפגניסטן, הייתה בחודש השביעי להריונה ביולי האחרון, אז נאלצה, כמו רבים כמותה, לברוח מביתה לאחר שנקלעה לצומת דרכים של קרבות בין כוחות הטאליבן לכוחות הביטחון הפדרליים.
כבר אז היו בערים ובכפרים שמועות מפה לאוזן לגבי רצונם של חברי הטאליבן בילדות ונשים צעירות כדי לשעבדן לשפחות מין. פאטימה מספרת שהם שמעו על כך שהורגים את הגברים של המשפחה ולאחר מכן אונסים את הילדות והנשים ומחתנים אותן בכפייה. היא ומשפחתה רצו לברוח מהזוועה.
פחדם התברר כנכון. כאשר הטאליבן הגיע לכפר שבו התגוררה עם בני משפחתה. הם בחרו ילדה מאחת המשפחות למימוש רצונם. היא קפצה מגג ביתה וסיימה את חייה, כדי לחסוך מעצמה את עוצמת האכזריות שיש לאנושות להציע.
מדינה בה היו 14 נשים שופטות
מאז ומתמיד מעמד האישה באפגניסטן היה לא יציב והושפע מהגיוון הדמוגרפי והאתני במדינה, מושפע מכל הפיכה ממשלתית או מנהיג דתי-מדיני שעלה לגדולה.
בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת אפגניסטן קיבלה עצמאות מהבריטים והחל במדינה תהליך מודרניזציה. הנורמות החברתיות החדשות, שלא איחרו להגיע, שינו את רוב תחומי החיים של נשות אפגניסטן: ניתנה להן הזכות להשיג השכלה, הן לא חויבו חוקתית להתכסות ברעלה, בוטל האיסור על לבוש הנחשב מערבי, ובשנת 1923 ניתנה לנשים הזכות לבחירה חופשית בענייני נישואין. מדובר בשינוי אדיר במדינה שבה אז נשים חותנו ישירות אחרי קבלת הווסת הראשונה, חוק שהטליבאן נהג וצפוי לשמר.
לאחר מכן הנשים האפגניות צמחו ופרחו עד כדי כך שבשנות הארבעים והחמישים הן החלו לעסוק יותר ויותר במקצועות מדעיים כמו רפואה והוראה, שעד אז אוישו אך ורק בידי גברים. עד אמצע שנות השישים היה ניתן לראות גדילה מהירה במספר הנשים שהחזיקו בתואר אקדמי והחלו להופיע נשים ראשונות בשירות הציבורי. בשנת 1965 מונו שתי הסנאטוריות הראשונות באפגניסטן, ומ-1966 עד 1971 מונו 14 שופטות אפגניות, לראשונה בהיסטוריה של המדינה.
כשבית הספר שלך נסגר ביום אחד
ואז הגיעו שנות השבעים המכאיבות. בזמן שהמלך התכוון להמשיך בצעדי מודרניזציה ותכנן לקדם רפורמות נוספות בתחום השוויון המגדרי, כבר מ-1973 צצו קבוצות פונדמנטליסטיות שפעלו נגד הרפורמות והקדמה במדינה.
ב1979, הסובייטים פלשו לאפגניסטן והעלו את המפלגה הקומוניסטית לשלטון, שם נשארה עד 1992. למרות שנקטו ביד ברזל כנגד אויבים פוליטיים פוטנציאליים, הקומוניסטים המשיכו, לכאורה, במסורות של המנהיגים הקודמים וקידמו זכויות נשים ברוח המגמות המערביות.
אבל על השלטון הסובייטי קראו תיגר כוחות המוג'האדין שצברו תאוצה בחלוף השנים, הבולט בהם היה הטאליבן, ולחימה מקומית החלה. נשות אפגניסטן היו ראשונות להיפגע. חופש התנועה שלהן צומצם מיד, והנשים המשכילות ברחו למחנות פליטים במדינות שכנות או למדינות המערב. כל זכות לחינוך נשללה מהנשים כהרף עין, והעוני בכל קצוות המדינה החמיר. אלימות מינית כנגד נשים התפשטה כאש בשדה קוצים, בעת ששלטון החוק במדינה התפורר.
באותה תקופה, נשות אפגניסטן היו קורבנות של גברים מכל הקשת הפוליטית. שנים לאחר נפילת שלטון ברית המועצות באפגניסטן התברר שהסובייטים נהגו לחטוף ולאנוס נשים אפגניות בזמן חיפושים אחר לוחמי המליציות האפגניים. נשים אלו גורשו ממשפחותיהן, שהכחישו כל קשר אליהן.
לאחר 4 שנות לחימה, ב-1996, הטליבאן, שהוקם בתחילת שנות התשעים בהשראת הארגונים הפונדמנטליסטיים של שנות השבעים, כבש את עיר הבירה קאבול וכך ביסס את ניצחונו במלחמת האזרחים האפגנית.
בין הפעולות הראשונות שמנהיגי הטליבאן עשו היה לסגור לצמיתות את כל בתי הספר לבנות ולא להתיר לנשים ללמוד או לעבוד. נאסר על נשים לצאת מביתן ללא ליווי של גבר מקרבת משפחה ראשונה לצידן, ובוטלו כל הרפורמות הקשורות ללבוש מערבי. על נשים הוטלה החובה לכסות את עצמן בבורקה. הן נחטפו, נכלאו ועונו על ביצוע פשעים כגון בגידה או זנות. הצלפות פומביות על לבוש "לא צנוע" היו מהעונשים ה"פופולרים" ביותר.
הכול יחסי: החלום האמריקאי ושברו
לאחר אירועי האחד עשר בספטמבר 2001, האמריקאים נכנסו לאפגניסטן ונשארו שם בזמן שהטאליבן הודח מהשלטון ועבר לנהל מלחמת גרילה נגד השלטון החדש.
כניסת האמריקאים בישרה טובות לאפגניות ומוערך שמאז ועד ימינו קמו קרוב ל- 800 ארגוני נשים (רובם מחתרתיים) באפגניסטן. בתי ספר לבנות נפתחו שוב, נשים חזרו בהדרגתיות לעבודות בתחום הציבורי, הועלו הצעות חוק הקשורות לצמצום אלימות נגד נשים, ולרפורמות ביחסי המשפחה שנועדו להטיב עם נשים. חלקן אף הפכו לחוקים. בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה, שהתקיימו בשנת 2004, ארבעים אחוזים מהבוחרים היו נשים.
למרות הנקודה האופטימית יחסית בה אנו נמצאות בסקירת ההיסטוריה של נשות אפגניסטן, חשוב להזכיר שהכל יחסי. הטאליבן המשיך ברצח נשים, ספציפית נשים קרייריסטיות: עיתונאיות, מורות, פוליטיקאיות, שוטרות ועוד. ב-2015 בקרב על קונדוז בצפון אפגניסטן, דווח על מעשי אונס המוניים בנשים בידי כוחות הטאליבן.
כמו כן, ב- 2012 דווח על 240 מקרים של רציחות נשים בשם כבוד המשפחה ו160 תלונות על אונס, אך משוער שהמספרים גבוהים הרבה יותר. גם בזמן השלטון המונרכי, שהיטיב איתן, לא היה ניתן להעריך את כמות הנשים שנפגעו/נפגעות מינית באפגניסטן. גם מאז נפילת הטאליבן הדבר אינו אפשרי.
נשים באפגניסטן לרוב מעדיפות לא לדווח לרשויות על אונס מחשש שמשפחתן תצא נגדן, תדחף אותן להתחתן עם מי שאנס אותן, או תרצח אותן בשם כבוד המשפחה. בגלל חוקי ה"זינה" שקובעים שבגידה חמורה יותר מבחינה מוסרית מאינוס, אם אישה מדווחת על אינוס היא עלולה להיחשב כבוגדת, עבירה שעונשה מוות. כך יוצא שאישה נענשת יותר מהאנס שלה.
כמו כן, למרות ההגנה המינימאלית שהכוחות האמריקאיים סיפקו לנשים בעשרים השנים האחרונות, ישנן דיווחים רבים ועדויות מכאיבות מדי על אלימות מינית שביצעו חיילים אמריקאים כלפי נשות אפגניסטן. לדוגמא, האונס האכזרי של נערה בת 14 מהעיר פארה (Farah) הנמצאת סמוך לבסיס צבאי אמריקאי. יחד עם עוד נשים ונערות היא נחטפה ונאנסה בידי חיילים אמריקאים ומתה לאחר מכן מפציעה. כנראה זה לא במקרה שב-2009 הנשיא לשעבר ברק אובמה החליט לא לאפשר עוד חקירות של פשעי המלחמה של ארה"ב באפגניסטן.
מה יהיה העתיד של נשות אפגניסטן בשנים הקרובות?
בראשית 2021 , נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הוציא לפועל את הבטחות קודמיו והוציא את כל הכוחות האמריקאים מאפגניסטן ובכך לסיים את המלחמה ארוכת השנים בין המדינות. אך בגלל היעדר פרוצדורה מסודרת של החלפת שלטון במדינה מעורערת אידיאולוגית, דתית, כלכלית וחברתית: הטאליבן ניצל זאת כהזדמנות לכבוש מחדש את המדינה ולהפיץ את תורתו, הפעם ללא הפרעות.
וכך הגענו לזמן כתיבת שורות אלה, אוגוסט 2021. השבוע התבשרנו שכוחות הטאליבן צלחו בקלות יחסית את כיבוש קאבול, בין השאר בזכות נסיגת הכוחות האמריקאים מהאזור. כך עברה לידם השליטה על רוב מדינת אפגניסטן. הנשים האפגניות נמנות בין האוכלוסיות שעומדות להרגיש על עורן ביתר שאת את השפעות המהפכה המדינית.
התחזיות כיום צופות רגרסיה בכל נושא הקשור באופן ישיר למעמד האישה באפגניסטן. בתי ספר ככל הנראה ייסגרו, נשים וילדות עד גיל 45 יחותנו בכפייה (מגמה שכבר התחילה בחודשים האחרונים), עטיית בורקה (כיסוי ראש מסורתי דתי) תהיה מעוגנת בחוק, והוצאות להורג ועונשים פומביים של נשים "פושעות" יהיו שוב חלק מהנוף האפגני.
מנגד, דוברי הטאליבן הודיעו שאינם מתכוונים לפגוע בנשים בשום צורה ושללו כלאחר יד כל האשמה על שיעבוד מיני שמתקיים בחודשים האחרונים במדינה. ההיסטוריה המאוד פעילה שלהם בדיכוי שיטתי של נשים, לא רק באפגניסטן אלא גם במדינות השכנות לה, מהווה סיבה, מוצדקת למדי, להטלת ספק כבד בהצהרותיהם.
אני לא יכולה לדמיין את המציאות של נשות אפגניסטן ואיני בטוחה שאני רוצה. אי אפשר לראות או לחזות את סוף הסיפור של הגיהנום שמתרחש לא רחוק מאיתנו. כולנו היינו רוצות לקוות לעתיד מזהיר יותר עבור נשות אפגניסטן, להאמין שנשים לא ישומשו עוד ככלי מלחמה, באפגניסטן או בכל מדינה אחרת.
אך לצערי המציאות אכזרית יותר מכפי שאת.ה או אני יכולות כנראה לשער לעצמנו. מציאות בה הזכויות הבסיסיות ביותר על גופינו, השכלתנו, ומחייתנו נלקחות מאיתנו כחלק מתעמולה או אידיאולוגיה של גברים לובשי חליפות, או במקרה הזה חובשי הטורבאן.
לקריאה נוספת על חדשות מהעולם לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: בעלים של סלון כלות מתכונן לכניסת כוחות טליבאן לעיר ומוחק את התמונות של הנשים מחלונות הראווה מחשש שישחיתו לו את העסק, Lotfullah Najafizada
