כותבת אורחת

אין ברירה אחרת?

מאז ה-7.10, הנפש שלי בתודעת מלחמה והישרדות. החלל הפנוי של הנפש והראש, מתמלא כולו במחשבות על המשימות של המילואים.אנחנו כבני אדם קיימים כבר אלפי שנים, ועדיין הורגים אחד את השני כאילו כלום לא השתנה מאז קין והבל, כאילו לא למדנו כלום חוץ משפת הכח והשליטה. הנפש לא מוכמה לקבל את המילים "אין פה סימטריה" ו "אין ברירה אחרת״

בשם האהבה?

המלחמה על התודעה מגיעה גם לשדה הקרב עם הנפת דגל גאווה בעזה. האם מדובר במלחמת "בני האור בבני החושך" או שהסיפור מורכב יותר?

ביום הארור ההוא בבארי

ביום שבת הייתי לבד בממד במשך 14 שעות. עד שצה"ל חילץ אותנו. במשך שעות חגג החמאס בקיבוץ שלנו באין מפריע. ולנו אין יותר על מי לסמוך.

אנחנו שמעבר לגדר

אני לא מסוגל לדמיין עתיד ברגע הזה. לא יודע איך. לא יודע מתי. רק יודע שמה שקורה, צריך להיות סימן אחרון עבורנו שהדרך הישנה, דרך האש והכוח, לא תעבוד ולא תתן בטחון. לא לנו, לא לכם.

מקום לכאבים

בימים הקשים מנשוא האלה, ספיר סלוצקר מבקשת להילחם דווקא על האנושיות. כי יש מקום לכל הכאבים – בצד הזה ובצד השני של הגדר

פגיעה במורל הלאומי

כשהמדינה במלחמה, חשוב לשים לב אילו זכויות אדם נפגעות בשם התקנות לשעת חירום. א"ו, סטודנט מת"א וחבר במאבק סוציאליסטי, כותב על שינוי המדיניות.

שלושתנו

הניה ברודבקר, יוצרת חרדית, לא הצליחה למצוא מסגרת חינוכית לבנה האוטיסט, אז היא עשתה מזה סרט. רונה כהן פגשה אותה לשיחה.

בואו נדבר (גם) על חקיקה

חה"כ ד"ר מטי צרפתי הרכבי מדברת על חשיבות נשים בפוליטיקה מקומית, וכיצד אנחנו יכולות לקדם ייצוג נשים בבחירות המוניציפליות.