כיצד לטפל עוד היום בבעיות המחר?

מאת: אופירה בן שלמה

נדמה שהיו אלו חיים אחרים, אבל למעשה הבחירות בישראל היו רק לפני שנה. כולנו, ובעיקר עובדי מערכות החינוך בגיל הרך, עוד זוכרים כיצד התרגשנו לשמע בשורתם של נבחרי הציבור למהפכה באיכות החינוך לגיל הרך: יותר תקנים, יותר מעונות, יותר סבסוד. מהפכה של ממש (מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, כ"ד באייר התשפ"ג 15 במאי2023). הצהרות אלו לא היו מנותקות מהקשר. מאות ואלפי ילדים שילמו בבריאותם הפיזית והנפשית, ובמקרים חריגים במיוחד גם בחייהם, עד שעוררו קול זעקה שדרשה לשנות את פני החינוך לגיל הרך בישראל. לאחר עשורים של הזנחה והתעלמות, עבר אחר כבוד הטיפול בגיל הרך למשרד החינוך ששם לו מטרה – להיטיב את רווחתם של ילדי הגיל הרך בישראל. 

כעת משרד החינוך הודיע כי הוא עומד לקצץ ולצמצם בתקציב החינוך לגיל הרך. החלטות משרד החינוך על קיצוצים וצמצומים בתקציבי החינוך בגיל הרך הם יריה ברגל בדרך להתאוששות החברה הישראלית מאתגרי המלחמה. הגיל הרך הוא הפתרון למשבר, לא הבעיה. זה הזמן לפיתוח תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתוציא אותנו מהבוץ

זה נכון שילדים הם הבטן הרכה שלנו, אבל אפילו הכלכלנים הרציונליים ביותר אינם יכולים להתעלם מקהילה מחקרית רחבה הניצבת כחומה בצורה ומגינה על הזכות והחובה להשקעה כלכלית בגיל הרך. הערכות זהירות מדברות על החזר שבין  ארבעה ל-16 דולר על כל דולר שמושקע במערכת החינוך לגיל הרך. התשואה הזו חוזרת אלינו האזרחים ובאה לידי ביטוי בהפחתת  הצורך בשירותי חינוך מיוחד, שיפור בהישגי בגרויות ומבחנים, עלייה בהכנסה, הפחתה בפעילות עבריינית וכן הלאה. ההשפעה במעורבות בגיל הרך מורגשת בעיקר בעשירונים התחתונים. שם עיר התשואה ניכר בצמצום בשימוש בשירותי רווחה וטיפול וקידום מיומנויות להשתלבות באקדמיה ובעולם התעסוקה. 

מעבר לתופעות מבורכות אלו, להשקעה בגיל הרך השפעה אחת שישראל צריכה לאמץ בשתי ידיים והיא הגדלת פריון העבודה שלנו. פריון העבודה הממוצע בישראל נמוך יחסית למרבית המדינות המפותחות והוא הולך ונסוג במונחים יחסיים מפריון העבודה במדינות המובילות במשך עשרות שנים. הסיבה העיקרית לכך היא מערכת חינוך שאינה איכותית דיה. בכירי הכלכלנים בממשלה ובישראל יודעים שזה העקב אכילס שלנו; אם לא נשפר את איכות מערכת החינוך שלנו, נאכל אבק מהמדינות המתחרות איתנו על משקיעים והון.

לאחר אירועי 7 באוקטובר, סוגיית החוסן החברתי הישראלי צריכה להטריד את כולנו. ברור כי העומס על שירותי בריאות ורווחה יגדל לאין שיעור לאור הטראומה הקולקטיבית שחווינו. עלינו לעסוק בשאלה מה נוכל לעשות היום  כדי להתמודד בדרך הטובה ביותר עם העתיד לבוא. החלטות על צמצום תקציבי הדרכה במעונות, שמשמעותם הפשוטה היא הבטחה ושמירה על איכות הטיפול בגנים, מנוגדות כל הגיון כלכלי וחברתי לתוכנית הפעולה שאמורה לחלץ אותנו מהמשבר. עבודת המדריכה במעון, נותנת כלים, מחזקת מיומנויות ומעניקה ידע לטיפול בגיל הרך על שלל מורכבויותיו. מסגרת ללא מדריכה, במובן מסוים, היא כמו כיתה ללא מורה.

משרד החינוך מכיר את עמדות הכלכלנים בעולם. הוא יודע היטב שלקיצוץ בשעות ההדרכה יהיו השלכות על בריאות נפשית ופיזית של בני נוער ומבוגרים לשנים קדימה, בעיקר לאור האירועים הטראומתיים והמטלטלים שאנו עוברים. לאור ידיעה זו, החלטות המשרד להפחתת והקפאת תקציבים, להפסקת פעילויות וצמצום תוכניות, הן תמונות מעוררות דאגה רבה. 

לא פלא שחיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי, נאלץ להיכנס אל עובי הקורה ולהביע עמדה תקיפה בשל ההשלכות הקשות של צמצומים אלו. בשונה מהסדרי הפיקוח של משרד החינוך על שנות חינוך בגילאי חובה, עיקר האחריות על אבטחת האיכות של מסגרות לילדים עד גיל 3 מוטל על כתפי הרשויות המקומיות. רשויות חזקות כחלשות, של כל העשירונים, מהפריפריה ומהמרכז, הן האחראיות על מעטפת ההדרכה והליווי. הן אלו שנאלצות לשאת בעלויות הנלוות לצמצום או הפסקת העסקת כח אדם ואלו העומדות  מול תושביהן המייחלים לפתרון עבור ילדיהם. 

אם נרצה שהגיל הרך בישראל באמת יעבור שינוי, שהתינוקות והפעוטות שלנו יגדלו בבטחה ושעתידה הכלכלי והחברתי של ישראל יהיה בעל חוסן ועמידות,  שר החינוך ומשרדו, כגוף המתקצב והמנחה את מסגרות הגיל הרך, יצטרכו להגדיל את מידת  האחריות והמחויבות שהם נושאים בתקופה זו, להסיר לחלוטין את איומי הקיצוץ השנה ובשנים הבאות וליצור תוכנית סדורה הכוללת הגדלת תקציבים לתוכנית שמקדמות את איכות החינוך בגיל הרך, אשר יספקו מענה למטרות החברתיות והכלכליות שלפנינו.

אופירה בן שלמה היא עובדת סוציאלית, מנהלת המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך של מכללת אורנים. המכון הוקםבמטרה לקדם ולהוביל את איכות החינוך במסגרות החינוך לילדים בגילאי לידה עד שש בכלל החברה הישראלית.