ככל שגדל מגוון הנשים שמכנות עצמן "פמיניסטיות", וככל שהתנועה מתרחבת, העדויות מהשטח דורשים מאיתנו לבדוק את מי הפמיניזם מייצג ואת מי הוא מדיר, אילו קולות הוא מקדם ואת אילו הוא משתיק. רעות כהן מזמינה לחשיבה.
יותר ויותר נשמעות עדויות של נשים שנאנסו לאחר שגברים סיממו אותן עם סמי אונס. אבל אנחנו עדיין נוטים להאשים אותן, ולא להכיר את הנתונים האמיתיים. למה? אולי כי זה ייאלץ אותנו להתגייס ולעצור את התופעה
בואו נתחיל לדבר על התעמרות מגדרית – יחס סקסיסטי ולא שוויוני ממנו סובלות נשים בסביבות עבודה גבריות. מקבלת החלטות של חבורת גברים על וויסקי לילי ועד להגנה על גברים פוגעים במערכת בזמן שנשים שמעזות להתנגד מפוטרות
"ספרי לי קצת על עצמך": משפט מקובל בראיונות עבודה ושאלה מכשילה למי שסבלו מפגיעה מינית. נשים עם פוסט טראומה מתקשות להחזיק בעבודה, לא מאובחנות היטב, ולא מקבלות קצבה מביטוח לאומי. סיפור של טראומה שממשיכה וממשיכה
במשך עשור מיכל דיווחה על כאבים משתקי חיים והרופאים אמרו שהכול בראש שלה. אבל אז היא גילתה שיש שם לכאב: אנדומטריוזיס. בטור אישי היא כותבת על החיים עם המחלה ועל רפואה שמטילה ספק בנשים
הבייבי-בלוז, אחיו הקטן והלא מדובר של דיכאון לאחר לידה, מוסתר היטב מאחורי תמונות האינסטגרם וצהלות השמחה שאנחנו מצופות להרים לאחר לידה, וגם משרד הבריאות מצטרף להסוואה. טור נוסף בפרויקט #אימהות_ללאפילטר
דר (שם בדוי), שהוטרדה על ידי ארז דריגס בעודה בת 17, שתקה במשך שבועות ארוכים מאז שפורסם התחקיר שלנו עליו. בינתיים היא צברה הרבה מה להגיד לכם ולו, וזה מה שהיא ביקשה מאיתנו לפרסם
