החלפת השם "קרום הבתולין" תמונה של לדעת לבחור נכון

המעבר מ"קרום הבתולין" ל"שער הנרתיק" הוא מרד בפטריארכיה

לאורך שנים השפה הרפואית תיארה תהליכי פריון, התעברות, לידה ויחסי מין בצורה שמשעתקת את יחסי הכוחות בחברה: גברים אקטיביים ונשים פאסיביות. האם הקריאה לשינוי המונח "קרום הבתולין" היא צעד ראשון בשינוי השליטה הפטריארכלית בשפה המדעית?
Reading Time: 5 minutes

מאת: ד"ר טליה מרים גולן

בתחילת ינואר 2022 פורסמו מספר כתבות על פניה שנעשתה על ידי מורה לחינוך מיני, מיכאל קרן, אל האקדמיה ללשון לשינוי המושג השגוי, "קרום הבתולין". קרן טען במכתבו אליהם כי "כל הספרות המחקרית הקיימת בנושא מעידה על כך שאין אפשרות לדעת את ניסיונה המיני של אישה על סמך מבט בקרום הבתולין שלה". למרות מה שנהוג מאד לחשוב, הוא טען, "אין ביכולתו של אדם לדעת האם אישה הינה בתולה או לא על סמך מצב קרום הבתולין וזאת מהסיבה הפשוטה שקרומי בתולין מגוונים בצורותיהם ובאופן בו הם מגיבים לחדירת עצם דרכם. בנוסף להיותו מטעה הוא גם מזיק, שכן הוא משמר תפיסה חברתית לפיה משגל (חדירת הפין לנרתיק) הוא הקו המפריד בין ילדות לבגרות, אצל נערים ונערות כאחד. זהו מצב בעייתי הגורם להם להתייחס לחוויות מיניות אחרות (נשיקות, מין אוראלי, מין אנאלי, וכו') בקלות דעת מחד ומאידך להיות במרוץ להיפטר מהתואר 'בתול.ה' ללא תלות בבשלותם הנפשית והגופנית למשגל".

ד"ר אושרית תמר ברט, רופאת נשים העוסקת ברפואת הפות והנרתיק חברה ליוזמה של קרן והציעה לקרוא  ל"קרום הבתולין" "שער הנרתיק". מדוע דווקא "שער הנרתיק"? הסיבה שנתנה הרופאה היא שזה מבטא את המיקום של אותו שריד עוברי הנמצא בפתח הנרתיק ומהווה שער כניסה אליו, ואף מבטא את האפשרויות השונות של המבנה שלו. כמו שער שיכול להיות שונה בצורתו ובקוטרו. השער קיים ללא קשר למגע בו ואין צורך להפעיל כוח או לקרוע אותו.

ההצעות לשינוי המינוח אינן משהו פעוט – הן מסמנות שינוי בתפיסות חברתיות מסורתיות שמשפיעות על תחומים רבים: פסיכולוגיה, בריאות, מדע, רפואה ומגדר. איך זה יכול להיות? השפה שלנו מייצרת מילים שמייצגות לא פעם את הכוחות השמרניים שיצרו אותה, ובמקרה של נשים – המילים מייצגות תפיסות פטריארכאליות. והסיפור של קרום הבתולין הוא דוגמה מצויינת לענין זה.

ומתברר שכינויו של הקרום הרירי המקיף את דופן הנרתיק כמו טבעת, "קרום בתולין" ,אינו הביטוי היחיד להשפעת התרבות השמרנית על השפה. בבחינה קרובה ניתן לראות שהמחזור החודשי, הפרייה, הריון ומילים נפוצות אחרות מהיומיום שלנו מוטענות כולן בפרדיגמה פטריארכאלית מובהקת.

הזרעים במירוץ של נסיכים והביצית היא "היפיפייה הנרדמת"

חוקרות שונות מהזרם הפמיניסטי ניתחו טקסטים המופיעים בספרי לימוד של סטודנטים לרפואה, בספרים לחינוך מיני, ובמסמכים רפואיים המתארים את התהליכים במערכת הרבייה הנשית. הן מצאו שהגוף הנשי תמיד מתואר במילים הקשורות לחסר או ללקות. זאת לעומת התיאורים של מערכת הרבייה הגברית המתארים עוצמה, חוזק, כיבוש.

לדוגמא, תהליך ההפריה מתואר כתהליך שבו מיליוני זרעים יוצאים למרוץ, לתחרות בה רק אחד ינצח ויצליח לחדור לתוך הביצית. זאת בשעה שהביצית עצמה, פאסיבית לא זזה ומחכה כמו "היפיפייה הנרדמת", הוורודה, הרכה, הממתינה בסבלנות לנסיך האמיץ האקטיבי הכובש אותה מידי האחרים נגד כל הסיכויים, נסיך שלמעשה מגלם אותו הזרע.

דוגמה לכך ניתן למצוא בספר לחינוך מיני שהיה מקובל בארץ ובעולם בשנות ה 60 נכתב:

"בהיות הכל מוכן נכנס הפין המזוקף והקשיח עמוק לתוך הנרתיק של הנקבה. זמן קצר לאחר מכן מופיע האורגסמוס מלווה בירית זרע: נוזל הזרע נושא זרעונים נורה אל צואר הרחם על מנת לעבור לרחם ומשם הלאה לתוך החצוצרות".

האיבר הגברי נכנס, נושא הזרע נורה. ומה עושים אברי הרבייה של האישה? כלום.

תמונה: mohamed_hassan, pixabay

האמת מאוד רחוקה מתיאור זה. הביצית זזה מהשחלה אל החצוצרה ולא "יושבת ומחכה" ללא תנועה. בתהליך ההפרייה היא זו ש"בוחרת" איזה מהזרעונים הוא החזק ביותר ומאפשרת לו להיכנס. זאת אחרי שהנרתיק הפריש חומרים חומציים שהרגו את רוב הזרעים החלשים גנטית וכך נוצרת ברירה טבעית בין החזקים לחלשים. כלומר, הנרתיק, הרחם והביצית כולם שותפים אקטיביים וכל איבר עושה את החלק שלו באבולוציה של ברירת האחד מתוך המיליונים.

הסטריאוטיפים המקובלים שבמסגרתם הגברי הוא החזק והכובש והנקבה היא הפסיבית והנכבשת נמהלים במוסכמה לפיה תהליכים ביולוגיים המתרחשים בגופן של נשים חשובים פחות מאלה המתחוללים בקרב גברים, זאת משום חשיבותן הפחותה של נשים מול גברים.

נשים נאלצות להמשיג את גופן על ידי שפת התרבות הגברית

ולא רק תהליך ההפרייה או מערכת הרבייה הנשית מתוארים במילים הממתגות את הנשים בצד הפאסיבי, החלש. גם כל מעשה האהבה. האיבר של הגבר "חודר" אל הנרתיק של האישה או "מזיין" אותה. יחסי מין מגדרים כ"מלאים" עם התבצעה בהם "חדירה". ובשפה פחות רשמית מוגדרים יחסי מין "מלאים" כ"הזדיינות". מנין לקוחות מילים אלו? מתי אנחנו שומעים אותם? כשמחבל חדר אל בית. כשחיילים חדרו לעומק קווי האויב. כלי זין הם כלי נשק בהם השתמשו החיילים או המחבלים כדי לחדור ולכבוש.

השיח הזה, הבחירה במילים מהתחום הגברי של מלחמה וכיבוש, משפיעים על האופן שבו נשים תופסות את מערכת הרבייה שלהן. נשים נאלצות להמשיג את גופן על ידי השיח של שפת התרבות הפטריארכלית־גברית. זה משפיע על התפישה שלהן את עצמן כ"נקב" כ"חור" אליו חודר הגבר הגובר עליהן. הגיבור.

גם תיאור הווסת אינו נייטרלי אלא מוטען במשמעויות שמרניות. בכתב העת הבריטי המכובד , The British Medical Journal) ) מתוארת הווסת  כעלולה במגעה לגרום לריקבון של מיני מזונות, לנבילת פרחים ואף לאי יכולת לסדר את השיער כהלכה מאמרים מסוג זה, שמהם הדהדו תפיסות מדעיות, דתיות ועממיות, יצרו הצדקה, להשגחה ולפיקוח על נשים. בספרי מדע תוארה הווסת ככישלון, כתהליך של אובדן ושל מוות, ואילו ייצור הזרע הגברי תואר כנִסי כמעט. בעוד הטקסטים המדעיים מהללים את ייצור הזרע ההמשכי, הופכת תופעת הולדת האישה כשביציותיה בגופה לבזבזנית ולחסרת תוחלת. התיאורים מרמזים שמערכת הפריון ייצרה מוצרים שאין בהם צורך, ייצור בזבזני ולא יציב.

עוד דוגמא לפוליטיקה שסובבת את בחירת המילים שלנו, נמצאת במחקר שערכתי ובו בדקתי כמה פעמים מופיעה המילה "סכנה" על הטיותיה השונות במסמכים רפואיים בהקשר של היריון ולידה.

הריון בסיכון גבוה או נשק של רופאים מול מיילדות?

מצאתי שבנייר עמדה של האגודה למיילדות וגינקולוגיה בנושא הפסקת היריון בשליש הראשון והשני נכתב:  "חשוב להבהיר לנשים את הסיכונים הקשורים להפסקת היריון והאפשרויות השונות שעומדות לרשותן";  בנייר עמדה אחר העוסק בגלולות למניעת היריון נכתב: "חשוב על כן להבהיר לנשים את שיעור הסיכון בנטילת גלולות ולהדגיש בנוסף לסיכונים גם את היתרונות"; בחוזר מנכ"ל בנושא: מעקב קדם לידתי אחר הריון בר סיכון נכתב: "הריונות המוגדרים כברי-סיכון הינם הריונות לגביהם קיימים נתונים מוקדמים, או כאלה המתגלים במהלך ההיריון עצמו, אשר מגבירים את הסיכון לתחלואה או לתמותה של האם ו/או העובר".

אולי תאמרו שהמילה "סכנה" מייצגת דאגה לנשים ולעוברים ורצון להבטיח לידה בטוחה לכל המעורבים. אבל זו רק המעטפה המילולית שמטעה אותנו. הפוליטיקה סביב המילה סבוכה הרבה יותר .כדי להבין את השימוש הרב שנעשה במילה "סכנה" על הטיותיה במסמכים רפואיים צריך לחזור כמה אלפי שנים אחורה. במשך אלפי שנים ילדו הנשים בכל העולם בביתן בסיוע בנות משפחה ומיילדות. הרופאים לא התערבו בפעילויות אלה, ולא הורשו לגעת באיבריהן האינטימיים. לידה לא נחשבה אירוע רפואי והתרחשה כחלק מאירועי החיים בבית.

במאה העשרים עברה הלידה מן המרחב הפרטי אל המרחב הציבורי, דהיינו בית החולים. זה לא היה קל, כי היו לו מתנגדות ומתנגדים. ולכן תהליך זה לווה במאבק בין המיילדות שייצגו מסורת של מאות שנים של לידה בבית, מוגנת בידי ידע שנשים החזיקו, פיתחו והעבירו לאורך מאות שנים, ובין הרופאים המומחים בגניקולוגיה באשר לשליטה על הלידה. הרופאים נתפסו במאבק הזה כמייצגים את המדע, את הקדמה . המסר שהעבירו הוא שלידה בבית מסוכנת ולכן היא חייבת להתרחש בבית החולים בסביבה רפואית המבטיחה לידה בטוחה.

הבנת התהליכים ההיסטוריים מסבירה את השימוש המרובה בשורש ס.כ.נ שנועד  לעודד נשים ללדת בבית חולים. לו הרצון היה שונה ניתן היה להשתמש במילים "סבירות סטטיסטית" או "סבירות גבוה" או "חיסרון." דוגמה זו מראה כיצד השפה משרתת את התרבות ויוצרת מציאות.

כשלמדנו בבית הספר הרבינו לשאול "למה התכוון המשורר?" זה לא שלא הבנו  את העברית בה הוא כתב. אבל הבנו כי הבחירה שהוא עשה אם להשתמש במילה מסויימת או באחרת יש לה משמעות. כך גם בחיים. כולנו משתמשים בשפה אבל הבחירה שלנו להשתמש במילה אחת ולא באחרת חושפת את העמדה שלנו לגבי העניין וביחד עם זה גם לעיתים יוצרת את המציאות אותה אנחנו מתארים. כך הופכת השפה לכלי מאוד יעיל לשינוי של תפיסות.

לסיום, גם אני רוצה להציע שינוי: בכל בית חולים ישנה מחלקה ל"היריון בסיכון". במחלקה זו נמצאות נשים הזקוקות להשגחה אינטנסיבית ומיוחדת כי קיימים מספר גורמים כמו סכרת, היריון רב עוברים ועוד מחלות רבות ושונות של האם או העובר שעלולות לגרום לסיום ההיריון לפני הזמן הרצוי. כינוי המחלקה כמחלקת היריון בסיכון אמנם יכולה ליצור בהלה אצל הנשים ותחושה של צורך בהגנה של הרופאים או המערכת הרפואית. אבל לטעמי היא מקטינה דווקא את המערכת הרפואית שמאמינה כי בעזרת המכשור, הידע ומקצועיות של הרופאים יש להיריון סיכוי להסתיים בתוצאה הרצויה של אם ותינוק בריאים.

כדי לתאר מציאות ולא לייצר בהלה, שיוצרת מטופלת צייתנית וכנועה אני מציעה להחליף את המונח "היריון בסיכון" ל"היריון בהשגחה  מיוחדת". "היריון בהשגחה מיוחדת"  מצד אחד, יתאר את המציאות בה נדרשים השגחה וטיפול אינטנסיביים ומצד שני לא ייצר מציאות מפחידה של סכנה. מילים חיוביות ייצרו יותר בריאות ופחות פתולוגיה בדיוק ברוח הדברים בהם הפכו כל קופות החולים לקופות הבריאים.

למאמרים נוספים בנושא רפואה מגדרית לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: באדיבות עמותת "לדעת – לבחור נכון"

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך: