בטור אישי, מספרת הכותבת את הכרוניקה של הפקרת הנגב המערבי לחיים תמידיים תחת טרור ומלחמה. היא מספרת על הדילמות בתור תושבת האזור ומה אסור שיקרה בתום המלחמה. לאחר 5 שנים בנתיב העשרה, יורית ומשפחתה עברו רחוק יותר מעוטף עזה אך עדיין היו שם בשבעה באוקטובר בביקור משפחתי בניר יצחק.
בימים האחרונים, מערכת פוליטיקלי קוראת סוערת מדיונים על תפקידה של התקשורת בעתות כאלה. האם עלינו לדבר את הנרטיב הרצוי בעם? האם עלינו לאתגר אותו? ומה תפקידנו בשידור ועיצוב המידע המתקבל?
אני מסתכלת על אירועי השבעה באוקטובר גם דרך המשקפיים הארגנטינאים שלי. הזהות הכפולה חזרה לפעום אצלי בחוזקה רבה בתקופה האחרונה, הסיבות נעשות ברורות יותר – בהיבט האישי, המחקרי והאידיאולוגי, מה משותף ומה שונה בין ארגנטינה וישראל?
החלטות משרד החינוך על קיצוצים וצמצומים בתקציבי החינוך בגיל הרך הם יריה ברגל בדרך להתאוששות החברה הישראלית מאתגרי המלחמה. הגיל הרך הוא הפתרון למשבר, לא הבעיה. זה הזמן לפיתוח תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתוציא אותנו מהבוץ.
האם אי פעם תהית מה מקור הביטוי "לשרוף חזיות" ומה הקשר שלו לפמיניזם? כמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן לתקשורת היה תפקיד מרכזי ביצירת הדימוי שנוצר לתנועה הפמיניסטית ולאופן השגוי שבו היא נתפסת עד היום.
