מאת: אילת לוי
'מרגע שגילתה כי התוצאה של בדיקת ההיריון הביתית חיובית היא קפאה במקום, חשה שנשימתה נעצרת ודמעות זלגו על פניה'. במילים אלה מתחילה העיתונאית מונא חמדאן מאתר אל־דרג' לגולל את סיפורה של נור, סטודנטית לבנונית בת 20, שנאלצה לבצע הפלה לא חוקית ושאינה בטוחה. בלבנון, כמו ברוב מדינות ערב, הפסקת היריון אסורה על פי חוק.
חמדאן מציינת כי במקרים של הריונות בלתי מתוכניים עומדות בפני נערות ונשים בארצה רק שתי אפשרויות מסוכנות ויקרות: לעבור הפלה חשאית במרפאה גינקולוגית או להסתייע בתרופה המשמשת לטיפול בכיב קיבה וגורמת להפלה. היא ממקדת את מאמרה בסיפורה האישי של נור, שבחרה באפשרות השנייה, סיפור הממחיש את הקושי ואת הבדידות שחווה צעירה לבנונית הנחושה לממש את זכותה על גופה.
לאחר הגילוי המטלטל על ההיריון, מספרת חמדאן, החלה נור להעביר בראשה את התסריטים הקשים והמפחידים ביותר הצפויים לה: מצד אחד, אם הוריה יגלו את מצבה הם לא יגלו כלפיה רחמים וסביר להניח שגורלה יהיה מוות. מצד שני, גם הפלה כרוכה בסכנות רבות ועלולה להוביל למוות.
הסתרה ונטישה
למרות הכבדות שחשה, החליטה נור להתלבש ולצאת מביתה כשפניה לכאורה לעוד יום שגרתי של לימודים באוניברסיטה. למעשה היא הלכה לפגוש את בן זוגה בשלוש השנים החולפות, האחראי להריון שהחל להיווצר ברחמה. מייד כשנכנסה לביתו פרצה בבכי מר וסיפרה לו בקול חנוק את שאירע. לדבריה, עד אותו הרגע חשבה שההלם המרכזי שתחווה באותו יום הוא עצם הגילוי של ההיריון, אך מאותה נקודה הבינה שהמכה הקשה והמאכזבת יותר הייתה נטישתו. "אני בהיריון ואני חייבת לעשות הפלה", היה המשפט הראשון שהוציאה מפיה. בן זוגה נסוג מעט לאחור ואמר: "הבעיה נופלת עלייך, היית צריכה להיות זהירה יותר, תיפטרי מזה בלי לערב אותי, אני לא יכול להסתבך בבלגן הזה".
היא עזבה את ביתו והחלה לשוטט ללא מטרה או יעד מוגדר, וחשה כאב, פחד, בגידה, נטישה ובדידות. בתוך בליל הרגשות והתחושות, לא הייתה לה אפשרות למשוך את הזמן, והיא לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להתמוטט. היא נאלצה לפעול במהירות כדי להביא לסיום ההיריון, ולכן יצרה קשר עם חברה שסייעה לה לשקול פתרונות למצבה.
חמדאן מזכירה כי החוק הלבנוני אינו רק אוסר הפלות, הוא גם גוזר עונשים על נשים שבכל זאת בוחרות בכך ועל כל מי שסייע להן. היא מלינה על השמרנות החברתית והדתית שמובילה לחוסר ההכרה בבעלות של נשים על גופן ולאובססיה לתפקיד הרבייה שלהן, כלשונה. אלא שלבנוניות לא מעטות בכל זאת בוחרות לקחת את הסיכון ולנצל את האפשרויות המועטות שעומדות בפניהן.
האפשרות של ניתוח חשאי מורכבת, שכן רק רופאים מעטים מסכימים לבצע את ההליך, וזאת כמובן בתמורה לתשלום גבוה במיוחד. האפשרות של נטילת גלולה לטיפול בכיב קיבה גם כן אינה פשוטה משום שהיא מצריכה מרשם שרוב הרופאים יסרבו להנפיק. המעטים שבכל זאת יסכימו ידרשו גם כן תשלום כספי גבוהה, אך עדיין העלות נמוכה יותר מעלות ניתוח.
אשמה בלתי פוסקת
נור בחרה לבסוף באפשרות השנייה והזולה יותר. היא בחנה דרכים להשגת המרשם, איתרה עמותה המספקת שירותים הקשורים לבריאות מינית ולפוריות, ואחד מפעיליה קישר אותה לרופא שסייע לה להשיג את התרופה. זאת בתמורה למאה דולרים, סכום גבוה למדי עבור סטודנטית במדינה שנמצאת במשבר כלכלי קשה. אולם לא היה לה די זמן להרהר והיא שילמה את הדרוש.
כשהתרופה הגיעה לידיה היא חשה שתם השלב הראשון במסע המפרך שעברה, אך אז החל השלב השני, הכואב, המפחיד והמסוכן יותר של נטילתה. היא עשתה זאת בחדרה בשעה לילה, כששאר בני הבית ישנים כדי שאיש לא יבחין בכך. היא דיממה קשות עד השעה חמש בבוקר, וחשה כאב עז וחרדת מוות נוכח הסיפורים ששמעה על צעירות שמצאו כך את מותן.
כיומיים לאחר ההפלה, התחלף הכאב הפיזי במצוקה נפשית ובתחושת אשמה איומה שלא חדלה מלרדוף אותה. "הרגשתי כאילו אני פושעת רק כי לא רציתי להביא ילד לעולם". נור מוסיפה להתמודד עם מצוקות פסיכולוגיות, אולם כלפי חוץ מתנהגת כאילו לא אירע דבר, ומקפידה לשמור את האירוע בסוד משום שגילויו יהפוך אותה לחרפת המשפחה, כלשונה.
אין חדש במערב
חמדאן סבורה כי רגשות האשמה שמוסיפים ללוות את נור הן תוצאה של החינוך שנערות ונשים זוכות לו באזורנו, השולל מהן כל בחירה אישית בנושאי מיניות ורבייה. היא מוסיפה כי נשים המעיזות להפר מנהגים, מסורות ותפיסות שמרניות לגבי תפקיד המשפחה והרבייה, נענשות וסובלות מסטיגמות, והיא מוחה על כך שגברים פטורים מכל אחריות במקרה של היריון לא מתוכנן.
הביקורת של חמדאן על המציאות הקשה של צעירות בארצה הנאלצות לבצע הפלה לא חוקית ולא בטוחה מוצדקת וחשובה. אולם בהסתכלות רחבה יותר, כדאי להזכיר כי גם במדינות שונות במערב זכות האישה על גופה אינה מובטחת, והפלות אסורות בחוק. יתרה מכך, בכמה מדינות מזרח תיכוניות הפלה לעיתים מתאפשרת יותר מאשר במדינות מסוימות בארצות הברית. בלבנון, החוק אומנם שמרני וההחרגה היחידה לביצוע הפלה היא במקרה של סכנה לחיי האישה, אך במלטה עד לא מכבר, אפילו במקרה שכזה לא ניתן היה לבצע הפלה.
אילת לוי כותבת בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת
תמונה ראשית: https://thenib.com/abortion-in-lebanon/
