Reading Time: 3 minutes

רזה או שמנה: למה שתקתי כשהמנתח "החמיא" לי על הגוף שלי?

רזה או שמנה, או כל מה שבאמצע: רובנו מקבלות את ההרגשה שאנחנו לא בסדר. מאיפה מגיעה התחושה הזו, מי מרוויח מזה ואיך זה משפיע על הקול, הנוכחות והמרחב של נשים בעולם?
Reading Time: 3 minutes

מאת: אילה דקל

לפני חודש עברתי ניתוח. רק עכשיו כשאני מרגישה טוב יותר אני יכולה לחזור לרגעים שמיד אחרי הניתוח ולומר מה הפריע לי. כשהכירורג הגיע הוא התחיל "זה היה ניתוח מאד מיוחד ורציתי לשאול אותך, את אולי ספורטאית?" הסתכלתי עליו עם סימן שאלה גדול מרוח על הפנים אבל הוא המשיך. "פשוט מעולם לא ניתחתי בטן כזו רזה, היה ממש תענוג לראות את כל האיברים הפנימיים ללא שומן, את ממש קטנה".

אני מודה שלא ידעתי מה לומר. אני ויונתן החלפנו מבטים מבודחים. ורק אז הוא עבר לדבר על מה שחשוב באמת ולהסביר לי מה היה בניתוח. אבל המילים שלו עוד מהדהדות בי חודש אחרי. האם גם לגבר הוא היה מדבר כך? ומה היה אומר לאישה שמנה? ולמה בכלל הוא מדבר איתי על מבנה הגוף שלי לפני שהוא מספר לי על מהלך הניתוח?

אני מודה, חששתי לכתוב את המילים האלה. אני הרי רזה, ואולי יתחילו לומר, הוא רק נתן לך מחמאה, או תשמחי שאת רזה ואיזה רופא חמוד. אבל אני מבקשת להסתובב בעולם כאישה בלי שיבדקו כל הזמן איך אני נראית ואם אני רזה או שמנה. בטח לא אחרי ניתוח.

מי מרוויח באמת מהדיאטה שלי? (רמז: זו לא אני)

מה בכלל עומד מאחורי הדיון על המראה החיצוני הנשי שאלתי את עצמי. פעם הרי העדיפו נשים שמנות, אולי פשוט כי סיכויי ההישרדות שלהן היו גבוהים יותר. להיות שמנה בעולם הקדום הייתה עדות לכך שיש מספיק אוכל, שהאישה עשירה יותר ולא רעבה ללחם. בהמשך, חנטו את הנשים במחוכים כדי להתאים את גופן לדימוי החברתי המתבקש, להכניס אותם לשמלות שיהיו דומות לבובות בחלון ראווה.

¿Cómo es una mujer hermosa?

¿Cómo es una mujer hermosa?Esa definición ha cambiado mucho a lo largo de los siglos. http://cnn.it/2DaMiSF

Posted by CNN en Español on Friday, March 9, 2018

היום אין צורך בחלונות ראווה, דימוי הגוף נמצא בכל מקום. מספיק לפתוח את גוגל ומיד קופץ לי דיון על הסוודר שלבשה קייט מידלטון וכמה היא היתה רזה אחרי הלידה, או על כוכבת ריאלטי שירדה 20 קילו. הדרישה לרזון נוכחת בכל מקום. ואולי יש בדרישה הזו לרזון רצון להקטין אותנו, להמעיט את מקומנו, שלא נתפוס כל כך הרבה מרחב כנשים. דווקא היום, כשנשים נמצאות בכל מקום, משטור הגוף הופך לדורסני עוד יותר ומאיים למחוק את מי שלא תקפיד עליו.

בנוסף לכך, גם כשאת רזה יש עלייך ביקורת, שאת רזה יותר מידי, שאת לא אוכלת. נראה שאי אפשר לנצח במרוץ הזה. יש לי הרגשה שלא משנה אם אני רזה או שמנה, המראה החיצוני שלנו תמיד עומד למשפט ציבורי.

נעמי וולף כותבת שמיתוס היופי מתפקד בעיקר ככלי לדיכוי נשים. לטענתה, כל הנשים (גם רזות!) חוות את אי התאמתן למודל. את עודפיו ואת חוסריו של גופן הממשי והן מפנימות את אי ההתאמה הזו כנחיתות וכהצדקה לדחיקתן לשוליים. וגם, מוסיפה וולף, כשאנחנו עסוקות כל כך באיך שאנחנו נראות, אנחנו מתעלות משאבים ומאמצים לעמוד בסטנדרטים של אידיאל היופי. וזאת כמובן על חשבון הפניית האנרגיות שלנו למקומות אחרים וחשובים בהרבה.

תהיי יפה ותשתקי: גרסת הבמאי  

בין להרגיש שאנחנו נכשלות ולא יפות מספיק, ובין השקעת המשאבים בניסיון להתאים עצמנו לאידיאל היופי, אנחנו מעזות פחות להביא את עצמנו לידי ביטוי. לשים את עצמנו במרכז הבמה כשכל הזרקורים מופנים אלינו.

אם נחזור, לדוגמא, לשיחה שלי עם הרופא לאחר הניתוח,  בחודש האחרון עברו לי בראש המון מחשבות ומילים שהייתי צריכה לומר שם, ברגע הזה. הייתי יכולה לשאול את הרופא מיליון שאלות ואני לא אישה ששותקת בדרך כלל. אבל ברגע שהוא דיבר על הגוף שלי משהו בי השתתק. וזה לא משנה שהוא היה נחמד או ניסה להחמיא, פתאום הייתי מאד ערה לכך שהוא ראה אותי ערומה בניתוח.

כשהוא דיבר על הגוף שלי, שהיה חשוף בפניו בניתוח, ולא בצורה רפואית אלא בצורה גברית חברתית: זהו. לא הצלחתי להוציא הגה מפי. דיכוי הגוף מתבטא גם בדיכוי הקול, בדיכוי היכולת לקחת מקום במשרד של רופא או מורה, או בוס. זה דיכוי היכולת לתפוס מקום במרחב, ובדיכוי היכולת להשקיע את המשאבים שלנו בלומר "האמירות שלך הן תוצר של מערכת דכאנית, ואני לא נותנת לזה יד יותר". התגובה של רובנו היא לשתוק במצבים כאלו. יש לשתיקה הזו הרבה גורמים, אותו "מיתוס היופי", כפי שוולף הגדירה אותו, הוא אחד מהאחראים לה.

רזה או שמנה, "לא מספיקה" או "יותר מדי": לאן יילך הנוער?

אני מלמדת מגדר במכינה קדם צבאית של בינ"ה התנועה ליהדות חברתית. כל שנה בשיעור הראשון אני מבקשת מהתלמידים והתלמידות לומר את תכונותיה של האישה האידיאלית כפי שלדעתם החברה רוצה שיהיו, לתאר בפשטות את מה שהם שומעים מהעולם.

וכל שנה מחדש עולה הביטוי – "לא יותר מידי". שתהיה חכמה, אבל לא מידי. דומיננטית, אבל לא יותר מידי. שתרוויח כסף, אבל כמובן, לא יותר מידי. "לא יותר מידי" זה משפט המפתח.

תצמצמו את עצמכם אומר לנו אידאל היופי. תשאירו לנו כגברים מקום למלא את החלל שאתן מפנות. ואני מבקשת לומר הפוך. תהיו אתן עצמכן, תקשיבו למה שטוב לכן ולגוף שלכן ותביאו את עצמכן לידי ביטוי. והלוואי שבפעם הבאה שמישהו ידבר אלי רק דרך הגוף שלי אני אהיה פחות מטושטשת מההרדמה ואצליח לענות לו בהתאם.

"הֲיִי לְבַד, הֲיִי בְּיַחַד,

תָּמִיד אַתְּ עִם עַצְמֵךְ,

זִכְרִי שֶׁאֵין מָה לְהַפְסִיד:

קוֹלֵךְ הוּא מְקוֹמֵךְ"

מיה טבת דיין, מתוך "והגדת לבתך"

לכתבות נוספות על מיתוס היופי לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: flicker

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. Avatar
    שני

    אני נגד החפצה של נשים אני נגד מודל הרזון ונגד כל דבר שמעמיד נשים בעמדת נחיתות אבל זה אינו המקרה. כרופאה אני יכולה לומר לשאלתך שכן!הרופא היה אומר בדיוק אותו דבר גם לגבר שהמעי שלו היה מכוסה במעט שומן.. מדובר באיברים פנימיים!! ובמקרה הזה אין קיבה נשית וקיבה גברית ולא צריך לרתום כל חוויה בשם המאבק לשיוויון והעלאת המודעות כיוון שלעיתים זה גורע.

  2. Avatar
    מיכאל

    אני כירורג, ואני מסכים עם שני. לא קשור לאמירות סקסיסטיות של רופאים לנשים שבטח לא חסר . אבל זה לא המקרה. לא פירשת נכון את האמירה שלו.

  3. Avatar
    יעל

    שני ומיכאל רופאותים יקריםות,
    אני, בתור מי שאינה רופאה וכן רזה, ושמעה הערות לא מעטות גם ממי שאינם רופאי מעיים על הרזון שלה – מזדהה עם הכותבת, וזה מצטרף למקרים האלה. מה גם שאותו רופא לא ציין רק את המעי המכוסה במעט שומן, הוא ציין את הבטן כרזה, ואת ה-תענוג שלו, ואת הגודל של האישה כולה. לא של איבריה הפנימיים:
    "פשוט מעולם לא ניתחתי בטן כזו רזה, היה ממש תענוג לראות את כל האיברים הפנימיים ללא שומן, את ממש קטנה."

    ההערות האלה על גודל ורזון ותענוג – אלה לא מינוחים רפואיים שנוגעים לאיברים פנימיים בלבד,
    ויפה לרופאים ורופאות שיפתחו רגישות וישימו לב לא רק איך יוצא להםן להגיד ואיך זה מתקבל בבראנז'ה, אלא גם איך הדברים מתקבלים אצל מי שתחת ידיהםן, והוא/היא לא רק גוף.

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

הומלסית פוליטית: על פוליטיקה פמיניסטית קווירית

Reading Time: 5 minutes הפוליטיקה הגברית המסורתית כולאת אותנו בזהויות פוליטיות שכובשות אותנו ודורשות ויתורים. פוליטיקה פמיניסטית קווירית יכולה להרשות לנו תנועה בעמדות ובזהויות הפוליטיות שלנו, כזאת שמתאימה למציאות מורכבת ויכולה גם לקדם פוליטיקאיות ופוליטיקה של נשים

יום המאבק באלימות כלפי נשים: למה לפעול אם אפשר לדבר?

Reading Time: 3 minutes יום המאבק באלימות כלפי נשים 2020 אפשר לנו להשתתף במגוון פאנלים, כנסים, מפגנים, ולהיחשף לתכנים שיעוררו מודעות. אבל כבר שנים שהמודעות הגוברת לא ממגרת את התופעה. מה כן יכול לעזור לנו להיאבק באלימות שמופנית לנשים?

יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן: המירה את הכסף לצמיד זהב ונסעה

Reading Time: 3 minutes טוני גדלה בקהילה היהודית באלכסנדריה, חלמה להגיע לישראל, והצטרפה למחתרת הציונית. לאחר כט בנובמבר ארצות ערב פנו כנגד היהודים, והיא מצאה עצמה "מזרחית" בישראל. ביום לציון יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן, זהו סיפורה