העיר תל אביב-יפו קורסת, תרתי משמע. מלבד קריסה נפשית ורוחנית של תושבות ותושבי העיר בעקבות מלחמות שלא נגמרות, בתקופה האחרונה גם העיר עצמה קורסת: קריסות של מבנים, מרפסות, חלקי בניינים. אלו כבר לא אירועים חריגים אלא דפוס מפחיד המתגבש מול עיננו.
רגע לפני ליל הסדר קרסו ארבע הקומות העליונות בבניין מגורים בשכונת פלורנטין בדרום העיר. כמה חודשים קודם לכן קרסה מרפסת ברחוב הרצל ופצעה קשה גבר כבן 70. מקרים נוספים התרחשו ברחוב הירקון וברחוב דיזנגוף, שם רק בנס לא היו נפגעים. פעם אחר פעם אותו הנס.
לצערנו את טיבה של המילה נס זכינו להכיר ולהבין מצוין במהלך השנתיים האחרונות. המילה נס מגיעה אלינו כדי להחליף מדיניות ולהסיר אחריות ממקבלי ההחלטות.
על פי דו״ח מבקר המדינה מחודש יולי 2022, כ־20% מהמבנים בתל אביב הוכרזו בשנים האחרונות כמסוכנים ברמות שונות, ומאות מהם הוגדרו בסיכון מיידי. אלפי דירות ואלפי חיים נמצאים בתוך מבנים שייתכן שהם פצצה מתקתקת. מבקר המדינה התריע על היעדר איתור שיטתי ובקרה יזומה מצד הרשויות, וציין שמדובר בסיכון חמור. גם בעירייה מודים שאין סקר מקיף ורציף לכלל המבנים, וכי הבדיקות נעשות באופן חלקי בלבד, בעוד שהאחריות שוב נותרת אצל בעלי הנכסים ולא אצל מי שמנהלים את העיר.
תגובת עיריית תל אביב לאירוע הקריסה בפלורנטין לפני החג הייתה כי אלו בניינים פרטיים, וכי האחריות לתחזוקה ולדיור חלופי מוטלת על בעלי הנכסים. העירייה, מצידה, תסייע נקודתית בגידור, באבטחה, לעיתים בפתרון לינה קצר מאוד לחלק מהדיירים. מכאן והלאה? הסתדרו לבד.
בימים אלו כשמבנים רבים בעיר נפגעים מנפילות טילים, הפער בין הגישה הזו לבין ההתנהלות בזמן חירום בטחוני בולט במיוחד. כאשר בניין נפגע מטיל המדינה והעירייה מתייצבות ומייד מסייעות בפינוי, בליווי ובפתרונות דיור, ויוצרות מעטפת עבור מי שנפגעו, גם אם לא מעטפת מלאה. אבל כשמדובר בקריסה “אזרחית” של מבנה, קריסה צפויה מראש, מתועדת ומוכרת, האחריות מתפזרת. פתאום זו בעיה פרטית.
נועה היא מעצבת בעלת עסק שפעל מתוך הבניין שקרס בפלורנטין לפני פסח, כעת היא נותרה להתמודד עם פגיעה קשה בפרנסה שלה. העירייה פתחה חפ״ק לטיפול באירוע, העובדים ניסו לעזור ככל יכולתם לסייע, אבל היו ברשותם מענים מוגבלים מאוד. ״הנציג היחיד מהעירייה אמר לנו: ‘אני משתתף בצערכם… זה אירוע אזרחי, ושיהיה בהצלחה’”. היא מספרת. לדבריה, מאז הקריסה “כל אחד מגלגל את האחריות הלאה”. “פינינו את עצמנו… מישהו תרם לנו מחסן של מטר על מטר שבקושי הצלחנו לדחוס אליו את הכל”, היא מספרת. “כל מה שעשיתי זה להתרוצץ בין נכסים בדרום העיר ולנסות למצוא סטודיו מחדש”. עבור נועה הנזק הכלכלי הוא עצום והביטוח לא מוכן לכסות את הנזקים. בסטודיו שלה נשארו בדים בשווי אלפי מאות שקלים, בסופו של דבר העירייה הרשתה לה להכנס לבניין לחלץ את הסחורה, אבל היא נאלצה לפנות אותה בעצמה ללא סיוע. “בדיעבד הסתבר לנו שהבניין היה בניין מסוכן. לי לא היה מושג”. היא מוסיפה, “אם את לא בעלת הדירה אין לך דרך לדעת דברים כאלה”.
https://www.facebook.com/share/p/1HWtV4o9TC/
אלטרנטיבה אזרחית
“כשבניין נהרס מטיל במלחמה העירייה מתייצבת. אבל כשיש כרוניקה ידועה מראש של קריסת מבנים ישנים ומסוכנים העירייה מתנערת״, מסבירה הדר מדניק. מדניק היא חברת הנהגה בתנועה העירונית בתל אביב-יפו ׳עיר סגולה׳, תנועה שמטרתה לקדם שוויון ולחזק את התושבים והתושבות בעיר. ״שוכרים נזרקים לרחוב, ההבטחה למלון מבוטלת והם מופקרים לגורלם מול בעלי הדירות וחברות ניהול, שאולי יורידו את הצ’ק החודשי ואולי לא״. היא מספרת. ״בינתיים עיריית תל אביב מסרבת לעזור לדיירים למצוא פתרונות לינה לטווח ביניים. הבנו שאם אנחנו לא נעזור אף אחד לא יעזור. ׳בעיר סגולה׳ פתחנו טופס לחבר בין מפונים למארחים. תוך יום קיבלנו מעל 40 הצעות מדהימות מתושבים שמוכנים לארח, מול פניות של שוכרים מיואשים ואבודים״.
קריסת בניין היא אסון שאפשר למנוע. עירייה אחראית הייתה דורשת מבעלי הנכסים חיזוק מבנים. ובמקרים של פינוי, עירייה אחראית חייבת לספק מגורי ביניים ורשת ביטחון כלכלית לנפגעים.
״אלפי בניינים ישנים בתל אביב נוטים ליפול, וקריסה נוספת היא רק עניין של זמן. האם עיריית תל אביב מוכנה לזה?” שואלת מדניק.
כיום העירייה מגלגלת את האחריות כלפי מטה – אל בעלי נכסים מפוצלים, אל שוכרים חסרי כוח, אל אזרחים ואזרחיות שאין להם יכולת אמיתית להתמודד עם עלויות של חיזוק מבנים או מציאת דיור חלופי מיידי.
במיוחד בתל אביב, עיר שבה רבים ורבות מתגוררים בשכירות, הפער הזה הוא קריטי. שוכרים אינם בעלי הנכס, אבל הם מי שישלמו את המחיר הכבד: פינוי מיידי, חוסר ודאות, הוצאות בלתי צפויות. הם גם האחרונים לקבל מענה. בד בבד, המערכת עצמה פועלת באופן חלקי בלבד. בתל אביב אין חובת בדיקה תקופתית לכלל המבנים בעיר. ישנם צווים להריסה או לחיזוק למבנים מסוכנים אך האכיפה איטית ולעיתים נמשכת שנים. בינתיים ממשיכים לאייש את המבנים.
כתושבת תל אביב, קשה לקבל את הפער הזה כמובן מאליו. העיר מתגייסת כשנוח לה, אבל כשמדובר בבטיחות שוכרים ועסקים קטנים אין מי שייקח אחריות. מי שנשארים להתמודד הם אלו שיש להם הכי פחות כוח – מי שאיבדו בית, פרנסה ויציבות, וכתשובה מהעיריה מקבלים – “שיהיה בהצלחה”.
בכתבה שפורסמה בנושא באתר ווינט נמסר מעיריית תל אביב-יפו בתגובה כי מדובר בבניינים בבעלות פרטית, אשר האחריות על תחזוקתם והטיפול בדיירים חלה על בעלי הנכסים. לגבי הבניין שקרס בפלורנטין טענה העירייה כי הבניין הוגדר בשנת 2018 כמבנה מסוכן, אשר הוגשה בגינו תביעה לבית המשפט. בשנת 2020 נסגר התיק לאחר תיקון הליקויים במסגרת הצו. עוד מסרו מהעירייה כי נציגי העירייה נמצאים בקשר עם הדיירים והעמידו לרשותם חפ"ק עירוני על מנת לאפשר להם להיכנס לקחת חפצים אישיים בליווי.
ואולם קריסת המבנים ברחבי העיר היא אינה תאונה, אלא תופעה חוזרת שאפשר למנוע. בכל זאת אני מתנחמת בהתגייסות הנדיבה של התושבים והתושבות, ותנועות כמו ׳עיר סגולה, ויודעת שגם אני משתתפת במאמץ הזה. אם לא נשנה את הגישה עכשיו, הקריסה הבאה היא לא שאלה של אם, אלא מתי ומי ייפגעו.
