Reading Time: 3 minutes

בידוד ללא בדידות: הדרך הפמיניסטית להתמודד עם הקורונה

עפרה גזית כותבת על קהילת הצדק החברתי ברחובות, שהתארגנה במהירות להושטת עזרה בעיר עם תחילת משבר הקורונה, מתוך מחויבות שאף אחת ואחד לא יישארו לבד. היא מסבירה למה דרך הפעולה הזאת היא מודל פמיניסטי
Reading Time: 3 minutes

מאת: עפרה גזית

פמיניזם הוא צדק חברתי. זאת אולי נשמעת כמו עמדה די בסיסית ופשטנית לאחוז בה, אבל מיד אסביר למה הכוונה ולמה יש במשוואה הזאת פוטנציאלי לשינוי עמוק.

מובילים ומובילות את הקהילה בשגרה

כבר חמש שנים וחצי שאני חברה בקהילת הצדק החברתי-רחובות ושותפה בהובלתה. קהילת הצדק החברתי שצמחה באופן ספונטני מתוך המחאה החברתית ב2011, מורכבת מנשים ואנשים מכל קשת הגילים, המגזרים, המגדרים והעמדות הפוליטיות בעיר רחובות.

עם פירוק מאהל המחאה (שהיה הרביעי בגודלו בארץ), אי אז לפני כמעט תשע שנים, התאספה חבורה של כמה עשרות אנשים ונשים שונים ומגוונות שהרגישו שהן לא מיצו: שבעצם צדק חברתי אי אפשר למצות בקיץ אחד באוהל, שהשתנה משהו יסודי באיך שהם והן הבינו את המציאות, את המדיניות החברתית-כלכלית ואת הפוליטיקה.

צדק חברתי שהתחיל ממחאת האוהלים והגיע עד משבר הקורונה

אז איך עושות צדק חברתי? ולמה לא פשטני להגיד שצדק חברתי הוא פמיניזם? כאן רציתי לתת דוגמה עדכנית שקשורה, איך לא, לימי הקורונה.

יום חמישי, שלושה ימים לפני שהוציאו אותי לחל"ת, נפגשתי עם חברתי ושותפתי הגדולה שירי, ממייסדות קהילת הצדק החברתי (שאפילו לא יודעת על עצמה שהיא פמיניסטית), יחד עם שני שותפים נוספים. שוחחנו על הדרכים להיות אחראיים וערבות לאנשים ולחוויית המציאות שלהם בבידוד וללא מפגש.

ניסינו להתעכב רגע על ניתוח המציאות. זיהינו שבטווח זמן מאוד קצר אנשים עצמאיים לחלוטין הפכו לאנשים בקבוצת סיכון, שמפחדים לצאת מהבית. חשבנו שככל שהבידוד החברתי יימשך זמן רב יותר, כך עוד ועוד אנשים יהפכו חסרי אונים, חרדים, מוחלשים.

"בידוד ללא בדידות" והתגייסות של קהילות

וכך, הגינו יחד את המיזם "בידוד ללא בדידות": רשת התנדבות עירונית שתאפשר מיפוי צרכים ומתן מענה אנושי, מהיר וקהילתי בתאי השטח הקטנים ביותר האפשריים.

כתבנו הצעה גולמית, שיתפנו אותה עם כל החברים מובילי הקהילות בעיר ויצאנו לדרך בתמיכתם, ברכתן ושותפותם. הפעולה התבססה במהירות. והיום, שלושה וחצי שבועות מאז שיצאנו לדרך, אנחנו מיזם ההתנדבות הגדול בעיר עם 29 רכזות ורכזי שכונות שפועלות בכל שכונות העיר.

במסגרת הפעילות, כארבע מאות מתנדבות ומתנדבים "מאמצים" את שכניהם ודואגים למענה לצרכיהם. החל בלהרים טלפון אחת ליומיים-שלושה לשאול מה נשמע ואם צריך משהו, דרך להוציא את הפח או לעשות קניות וכלה בלחבר לשירותי הרווחה לקבלת סלי מזון במקרה הצורך.

לכל אורך הדרך אנחנו שוברות את הראש סביב השאלה איך המיזם הזה ייצור סולידאריות ולא יהיה פעולה של צדקה או "מירוק המצפון". השאלה היא כיצד לכל אדם יכול להיות תפקיד בחיזוק הזולת ובאחריות על המרקם הקהילתי, בין אם היא יוצאת מהבית ובין אם לאו, בין אם מצבו הכלכלי עדיין עומד בגזירות ובין אם לאו.

צדק חברתי הבנו, אז מה פה פמיניזם?

אם נשים בצד את עצם העובדה שאחוז גדול ממובילות המיזם הן נשים (בעיקר משום שלא מספיק להיוולד עם פות כדי לייצר תרבות פמיניסטית), נוכל להעמיק הנושא המעניין באמת: היחס למבני הכוח בחברה והחתירה לפירוקם.

כלומר, פמיניזם (רדיקאלי).

שתי נשים מדברות כחלק מהמורשת החברתית של דיאלוג לאחר מחאת האוהלים
מעגל שיח באסיפה הישראלית

"בידוד ללא בדידות", כמו המיזמים הקהילתיים שאנחנו מובילות ושותפות בהם בשגרה (כדוגמת האסיפה הישראלית), הוא התארגנות אזרחית, קהילתית, וולונטארית שמחברת בין קהילות שונות ואנשים שונים. מדי יום הפעילות מציעה התנסויות מגוונות בחלופות ממשיות להיררכיה ולקודים אנכיים של קבלת החלטות, כלומר בתכתיבים מלמעלה למטה.

הפעולה כולה חותרת לביסוס תרבות של דיאלוג, הסכמה ואחריות משותפת כחלופה למודל הפטריארכלי המוכר והלא אהוב שמטיף להיררכיה, סמכות והאצלת סמכויות.

שותפות במקום היררכיה ולהרוס את בית האדון

אנשים ונשים מכל חלקי החברה מוזמנים לקחת חלק ובעצם השתתפותן והתמקמותם, מעצבות ומעצבים את המבנה, את הכלים ואת אופני הפעולה שמשתנים בתדירות גבוהה, כתגובה רלוונטית למציאות שמשתנה בתדירות גבוהה.

גם בתוך אגפי העירייה נמצאות ונמצאים שותפים לעשייה והקודים הייחודיים של הפעולה המשותפת שלנו בתקופה המאתגרת הזו מורגשים, מחלחלים ומפעפעים.

ההוגה הפמיניסטית השחורה אודרי לורד אמרה ב-1979: "כלי האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון". הדרך לצדק חברתי עוברת דרך חתירה תחת מבני החברה הפטריארכליים ויצירת חלופות – אז צדק חברתי הוא פמיניזם. ובעיני, אחת הדרכים המהפכניות לעשות אותו היא בהתארגנויות קהילתיות דמוקרטיות ודיאלוגיות.

עוד על "בידוד ללא בדידות" באתר הייעודי של רשת התמיכה והפעולה

התמונות בכתבה: באדיבות ארכיון קהילת הצדק החברתי. בתמונה העליונה: מובילים את הקהילה בימי קורונה

לכתבות נוספות על נשים בימי קורונה לחצו כאן

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    עמית

    זה מאפיין חזק מאוד של השמאל הרדיקלי , שימוש ביכולות הרטוריות שקיימות אצלו כחלק מהיות בנים/נות למיעוט פריבילגי משכיל ומתוחכם ,ולנסות להכפיף כל עשייה חברתית טובה ורצויה למען חזון שעטוף בהרבה מילים יפות אך הוא פועל בעוז ליצירת מציאות אפוקליפטית כפי שרואים אותה בסרטי מדע בידיוני , של אנושות מנוכרת , חסרת מסגרות מגינות ותורמות לרווחתנו כמו משפחיה מסורתית ,מדינה, דת , הם מתיימרים להיות עם כוונות טובות אך לא מוכנים ללמוד לקח מכך שהרס התרבות המסורתית לא הביא חליפין הולמים , מרגע שנגמרת האידאולוגיה המהפכניות (זה לוקח 2-3 דורות ראה קיבוצים או קומוניזם) נוצר כאוס , חברה מנוכרת ,חיים ריקניים עם התפתחות צריכה שלהרבה חומרים משני תודעה. אישית אני פועל לפעמים עם "הקהילה לצדק חברתי" עוד מזמן "המהפכה החברתית " כי במישור המעשי המידי הם מבצעים דברים ראויים , אך לחלוטין שולל את החזון הרדיקלי שהוא אסוני בעייני לחברה כמו "מדינת ישראל היהודית דמוקרטית " כפי הכתוב קודם כל יהודית ואחרי זה דמוקרטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

מסתמן: עצירות במתקן כליאה עברו כריתות רחם ללא הסכמתן

Reading Time: 4 minutes דיווחים ראשוניים על כריתות רחם והליכים כירורגים אחרים שנעשו ללא הסכמה בנשים במתקני כליאה בארצות הברית. ברקע: היסטוריה אמריקאית של עיקור כפוי במאה האחרונה, בקרב אוכלוסיות מוחלשות – ילדות אמנה, נכות, סובלות ממחלות נפש, וכהות עור

חטאתי לפנייך ואני לוקח אחריות

Reading Time: 5 minutes התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים

הייתי שם

Reading Time: 50 minutes במה פתוחה לעדויות על אלימות כלפי נשים, כחלק מפרויקט #הייתי_שם בעמוד הפייסבוק של פוליטיקלי קוראת. העדויות הללו מציגות תמונה רחבה ומעמיקה של אלימות כלפי נשים בישראל ושל המדינה, החברה והתרבות שתומכות בה.