הכחשה, התקפה – והיפוך תפקידים

מאת: שני קדר, מושקא קורקוס, נועה בורשטיין חדד

"אני נוכחת לכך שמתעללים מאיימים, מתבריינים והופכים את החיים של כל מי שמנסה לבקש מהם לקחת אחריות על המעשים שלהם, או לשנות את ההנהגות המתעללת שלהם לסיוט", אמרה פעם ג'ניפר פרייד, פסיכולוגית וחוקרת מאוניברסיטת אורגון, שבמשך עשורים חקרה דינמיקות של השתקה כנגד מתלוננים ומתלוננות על אלימות מינית בתוך מוסדות. 

"ההתקפה הזו, שמטרתה להקפיא ולאיים, בדר״כ כוללת איומים בתביעות, התקפה מופגנת וסמויה כנגד האמינות של חושפי הפגיעות וכן הלאה. ההתקפה בדר״כ מתמקדת בהגחכה של האדם שמנסה לבקש מהתוקף לקחת אחריות… התוקפן מייצר את הרושם שהמתעלל הוא זה שנעשה לו עוול, בעוד שהקורבן או מי שמדווח על הפגיעה הוא הפוגען. דמות ועילה מתהפכים לגמרי… הפוגע נמצא בהגנה והאדם שמנסה לבקש לקיחת אחריות ממנו הופך למי שצריך להתגונן מפניו״.

פרייד הבחינה שאחת הדרכים של בעלי כוח בתוך קהילות לצאת נקיים מהאשמות, וחסרי כל השלכה חברתית, לקיחת אחריות או עונש, היא טקטיקה בת שלושה שלבים. 

ראשית, הכחשה (Deny): האדם המכחיש טוען שלא ביצע את המעשה המיוחס לו, לעיתים באופן גורף וחד משמעי. 

שנית,  התקפה (Attack): האדם תוקף את מי שמעלה את ההאשמות. אלו יכולות להיות התקפות מילוליות, רגשיות או אישיות – שלעיתים קרובות נועדו לערער את האמינות של הקורבן או לחשוף אותו כמי שפועל מ"מניעים נסתרים". 

לבסוף, מכת המוות של כל תלונה – היפוך תפקידי הקורבן והתוקף (Reverse Victim and Offender): האדם המואשם מנסה להציג עצמו כקורבן. לדוגמה, הוא עלול לטעון שההאשמות הן למעשה התקפה נגדו, תוך שהוא מצייר את המתלונן כ"תוקפן" האמיתי.

עוד בשנת 1997, טבעה פרייד את ראשי התיבות של הטקטיקה הזו "דארבו – DARVO", כמונח שמבטא "ניצול של כוח, עיוורון אדפטיבי ותיאוריה של טראומת בגידה". (הכוונה בבגידה – הטראומה שחוות נפגעות טראומה מינית מבגידת החברה בהן ברגע שהן מדווחות על הפגיעה).

אבל הטור הזה בכלל לא עוסק באלימות מינית, אלא באופן בו הטקטיקה הזו משתחזרת על חיינו היום, כחברה שלמה, שחווה על בשרה את הטקטיקה הזו, מידי ממשלתה.

"עם כמה שהטבח הזה נורא, לפחות זה קרה בממשלה שמחויבת לציונות ולדגל הציוני", כך אמר ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, ב-8 בספטמבר 2024, במהלך ראיון בערוץ הכנסת, כשהוא מפנה אצבע מאשימה לממשלה הקודמת, בה הייתה חברה מפלגה ערבית. 

"התיישבות יוצרת ביטחון", טען שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ממפלגת הציונות הדתית, ב-4 בפברואר 2024 לאחר כנס "החזרה לעזה". "כשאין מתיישבים – יש טבח 7 באוקטובר". למעשה, סמוטריץ' מגלגל את האחריות עשורים אחורה, לאריאל שרון ולאירוע ההתנתקות. לו, שר האוצר ושר במשרד הביטחון, איש שלוקח חלק בממשלות כבר שנים, אין כמובן שום קשר לטבח. או חלילה, אחריות. 

"יש כבר נקודת זמן שאתה לא יכול להשאיר את הרמטכ"ל בתפקיד שלו, לא יכול להשאיר את ראש השב"כ בתפקיד שלו, ולא יכול להשאיר את שר הביטחון בתפקיד שלו", אמרה ח"כ טלי גוטליב (הליכוד). אותה ואת חבריה לממשלה, כמובן, אפשר להשאיר בתפקידם. 

"הסיוע ההומניטרי הוא הסיבה המרכזית שאנחנו לא משיבים את החטופים", טען ח"כ צבי סוכות (הציונות הדתית) בפברואר 2024. סוכות, שבסוכות 2023 הקים סוכה בחווארה וכוחות צה"ל הוסטו מגזרת עזה כדי לאבטח אותו, מבטא את ההבנה העמוקה שלו בביטחון חדשות לבקרים. כמובן, מכחיש מכל וכל את אחריותו לטבח – בשל היותו חבר כנסת בממשלה ובשל היותו גורם מתסיס ומסיט כוחות, בגדה המערבית. מיותר לציין שגם כעת, כשלא נכנס סיוע הומניטרי לרצועה, חטופיםות לא שביםות הביתה.

וכמובן, השמנת שבקצפת, הדובדבן בקצה המנהרה – "כל ראשי מערכת הביטחון העריכו שחמאס מורתע", כתב ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, ב-28 באוקטובר 2023, 21 ימים לאחר הטבח. הוא הכחיש נמרצות את האחריות שלו, מנהיג המדינה, בהגנה עלינו, אזרחיה – אך בעקבות התגובה הציבורית, מחק את הציוץ שפורסם בטוויטר ("X") במהרה. אבל המהות של אותו ציוץ ממשיכה לרדוף את כולנו עד היום. 

בתוך כל זה, אולי כדי לעגן את ההכחשה מכל צדדיה, פרסמה השבוע ממשלת ישראל את הציטוט הבא: "הממשלה החליטה כי לא בשלה העת להקמת ועדת חקירה לטבח ה-7 באוקטובר". 

משפחות החטופיםות, הקרבנות של ה-7 באוקטובר שעבורם, הטבח מעולם לא נגמר, מסתובבות ביננו חפויות ראש. אם בתחילת הדרך עוד היה להן הכוח להילחם, היום ההפגנות נשמעות בקול ענות חלושה, בזמן שבממשלה דוהרים אל עבר החלטות מסכנות חיים, של הרחבת המלחמה בעזה, היכן שישנם עדיין 59 חטופיםות. 

ומה יותר פשוט מאשר לתקוף את הקורבנות? 

"אף אחד לא יהיה חכם יותר עכשיו ממי שמקבל את ההחלטות, אנחנו לא ניתן לפוליטיזציה של המאבק לפגוע במדינה", אמר ח"כ יריב לוין בהצהרה פומבית בינואר 2024. משפחות החטופים, בעיניו, עושים פוליטיזציה. והמניעים שלהן, פוליטיים. לא, נניח – אנושיים. 

"הם לא צריכים להפעיל לחץ פוליטי בזמן מלחמה", טען גם בן גביר, השר לביטחון פנים. "אין לכם מנדט על הכאב!" התפרץ בזעם ח"כ אלמוג כהן בישיבה בכנסת, והפנה את זעמו כלפי משפחות חטופים. האמירה הזו של ח"כ כהן נאמרה בדיון על חוק עונש מוות למחבלים – אליו הגיעו בני משפחות חטופים שהתחננו בדמעות שלא לדבר על עונש מוות למחבלים בזמן שיש עוד חטופיםות בשבי – שעשויים לספוג את זעמם של המחבלים שמחזיקים בהם. הדיוטן התקיים בנובמבר 2023, בטרם שוחררו מרבית החטופיםות.

משחזרו חלק מהחטופים בינואר האחרון, סיפרו שחוק "עונש מוות למחבלים", הסב להם סבל רב בשבי ושכל התבטאות לא אחראית של שר או חבר כנסת, הביאה לאלימות כלפיהם, מידי השובים. 

בתקרית שהתרחשה בכנסת באוגוסט 2024, דחף ח"כ ניסים ואטורי מהליכוד קרובי משפחות חטופים שפנו אליו. עוזרתו ניסתה לחטוף את הטלפון של אחד מהם. 

בפגישה רשמית עם משפחות חטופיםות במאי 2024, צחי הנגבי, ראש המטה לביטחון לאומי, לעג לבנות משפחה של חטופים. כשאחת מהן יצאה בבכי, אמר למי שנשארה בחדר את המשפט הבא: "גם את הולכת לעשות דרמה ולסגור את הדלת מאחורייך?".

האירועים הללו, כמובן, לא נשארים בכנסת. ברחוב, בני משפחות חטופיםות זוכיםות לאלימות, יריקות, קללות ואפילו אירוע דריסה במהלך הפגנות. 

החטופים והפצע

לפני הציטוטים, חשוב לשים לב למהלך הציני והבזוי הבא: הממשלה שמשלה בישראל באוקטובר 2023, שחתומה על ההפקרה הגדולה ביותר בתולדות המדינה – על שעות ללא סיוע צבאי, שעות ללא מענה מאף אחד מהמנהיגים, וחודשים ארוכים ללא כל פריצת דרך במשאים ומתנים על חיי החטופים, לקחה את המילה הזו, "הפקרה" – והפכה אותה על פניה. 

מעכשיו אל תגידו ממשלה של מפקירים, אלא אמרו "עסקה מופקרת". כי בעיני הממשלה שלנו, להשיב את החיים, בחיים, זה מעשה הפקרה אולטימטיבי. 

"יש מסע דה-לגיטימציה אישי ואכזרי נגדי", הקרבן בנימין נתניהו טען כך בנובמבר 2023, פחות מחודש לאחר הטבח שנעשה לאזרחיו תחת משמרתו. הדברים נאמרו בתגובה לביקורת מצד משפחות חטופיםות.

"אנחנו גם עוברים שואה רגשית", המשיך באותו קו ח"כ איציק זוארץ מהליכוד בחודש ינואר 2024, ארבעה חודשים לאחר הטבח, בריאיון לגלי צה"ל. "אף אחד לא חושב מה עובר עלינו, על מקבלי ההחלטות". 

הלב נשבר.

וכמובן, הטופ שבטופ – בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שמאז ה-7 באוקטובר כבר מצא את כל האשמים במחדלים ובטבח, מלבדו. בפברואר האחרון, הוציא נתניהו הודעה לפיה צה"ל הסתיר ממנו את התחקירים על ה-7 באוקטובר. זמן קצר לאחר מכן, החל מסע ההכפשה. הצבא לא היה מוכן וחשב שחמאס מורתע, יטען. השב"כ בחר שלא להעיר אותו בבוקר הטבח, יגיד. 

אל מול הציטוטים שלו, כראש ממשלה, על מדיניות ההכלה ועל היותו של "חמאס מורתע", תעבוד מכונה שלמה של הכחשה-התקפה והתקרבנות. את משפחות החטופים, המכונה הזו תהפוך לתוקפים. את ההפגנות – היא תהפוך לאירוע מאיים. "הסתה לרצח", הוא יגיד, בזמן שחטופים מתחננים על חייהם בסרטונים שמגיעים מעזה, עשרות אלפים חפים וחפות מפשע נהרגיםות. בזמן שכולנו קורסים תחת נטל המלחמה הזו ועוד ועוד ישראלים מגויסים בצו 8 לסבב רביעי שמי יודע מתי, ואיך, ישובו ממנו. 

מזה 577 ימים שמספרים לנו סיפור אחר. שלוקחים את הידע שלנו, את האמת שראינו במו עינינו, והופכים אותה על פניה – מפנים אותה נגדנו. האם נסכים להאמין?