מאת: טל גרמיזה
אירלנד, אי האזמרגד. ביקור קצר באי הירוק הזה יספיק לכם כדי להבין מדוע יש מקומות בעולם שהרבה יותר קל להאמין בהם בקסם. ההרים, העצים, השלכת, האגמים… ומיתולוגיה אירית, חלק מתוך מהמיתולוגיה הקלטית העניפה של האיים הבריטיים,שתשמש מקרה בוחן טוב לעניינו. חברות וחברים, בואו נדבר על פיות.
לפני שאתם מביעים משאלה, כדאי שתעצרו רגע ותחשבו פעמיים. לחלק גדול מן האנשים, המילה 'פיה' תעורר אסוציאציה של ילדה קטנה בגובה אצבע, עם כנפיים שקופות, שמלה קצרה והילת אור. טינקרבל. האיקון. או האיקונה. אנשים אחרים יכולים לנדוד במחשבות לפיה הטובה של סינדרלה, שבנפנוף שרביט קליל תסדר לכם שמלה של דולצ'ה וגבאנה וג'יפ משוכלל, ותוכלו ליהנות מהם כל עוד תהיו ילדות טובות ותהיו בבית עד חצות, כמובן. אבל, מי שבאמת מכירה או מכיר את המיתולוגיה הקלטית העניפה, בטח את הענף האירי שלה, יתכווצו לתוך עצמם בכל פעם שמישהו יזכיר את טינקרבל בהקשר של פיות ויציע להם להביע משאלה.
נתחיל במאקרו. בכל תרבות עתיקה, וודאי כזו שמחוברת לטבע, למועדים החקלאיים או לעונות השנה, בין אם באיי בריטניה, במצרים, ביוון, בכנען, בהודו או במסופוטמיה, קיימים סיפורים אודות יצורים שהם מעבר להבנתנו. יצורים שקשורים למקומות- לאגמים, לעצים, לאבנים, או קשורים ליסודות הטבע – מים, אוויר, אדמה, אש,לעתים אף עץ או מתכת. התרבויות הקדומות הללו לא חשבו ולו לרגע שהקיום האנושי הוא הדבר היחיד שמתחולל על פני האדמה, מתחת לה או במימדים המקבילים לה. כולם ידעו לספר על תרבויות שונות של יצורים דמויי אדם בחלקם, עם אגדות משלהם ומנהגים שלהם ויכולת לנדוד בין עולמות ומימדים. המפגשים שלהם עם בני האדם, עם האנושיים, חשפו חלק קטן מעולמם שחלחל ומצא את דרכו לאמונות עתיקות של בני עמים קדומים. הם נקראו בשמות שונים במקומות שונים, אך הם תמיד היו נוכחים.
באירלנד, הם מוכרים כעמי הפיות. שוכני התלים. הפיי. פיה, או פיות, אפילו רק מצורת ההגייה, נקשרת אוטומטית לנשים. אך הפיי (שמם הקדום באנגלית ואולי אף בגאלית) לא היו בהכרח נשים. הם היו נשים, גברים, ילדים ומבוגרים, בעלי חצרות מלוכה משלהם, שושלות, גיבורים, וקסם. הרבה מאוד קסם. קחו לדוגמא את הטואטה דה-דנאן. דמויי אנוש שאכלסו פעם את פני השטח לצד בני האדם ואף קיימו איתם חיים משותפים. אבל, קרבות של מנהיגים אנושיים שתמיד רצו יותר דחקו את הטואטה דה דנאן, יצורים עתיקים ומלאי קסם, לחיים מתחת לאדמה, בבטן האדמה, במקום בטוח ומגונן אך מתחת לרגלי האדם. עד היום גבעות בודדות באירלנד ידועות כ'תילי פיות', דלתות נסתרות לעולמם של הטואטה-דה דנאן. אנשי הטואטה דה-דנאן, כדרכם של יצורים שקשורים לטבע, ממשיכים עד היום לשקף באגדות שונות מחזוריות שקורית בטבע כמו עונות השנה; כך, למשל, באגדה על נסיך אציל ואמיץ שהולך לאיבוד, ולאחר תלאות מרובות הופך לפרפר יפהפה שעף לתוך גופה של מלכה צעירה ונולד ממנה מחדש כגיבור האבוד. נחת.
אך היחסים המורכבים עם בני האנוש הפכו את העולם המיתולוגי העשיר למסתורי מדי כנראה, ולכזה שישרת אינטרסים של מגוון מהפיכות דתיות שירתמו אותו לצרכיהן. די בסיפור אחד או שניים על אנשים שנכנסו בטעות לתוך מעגלי פיות (מעגלי אבנים ופטריות שנחשבו מקודשים לפיות ושערי כניסה לעולמן) והגיחו בחזרה לעולם מבוגרים בעשרות שנים או כאלו שנאלצו לרקוד עם הפיות כל הלילה עד שתש כוחם, שיגרמו לך לרצות למצוא תרופה לסוגיה.
אם כך, מה קרה בדרך? איך הפכו הפיי לילדות קטנות בחצאית או לסבתות שמגשימות משאלות? קרה קצת מכל דבר, כנראה. הרומאים שהגיעו לאיים הבריטיים סייעו מאוד ל'היעלמות' הכהנים הדרואידים שראו את בני האדם כמחוברים וככפופים לטבע ולא נעלים על העולם שסביבם או מעבר להבנתם, והיוו מעין כהנים דתיים ש'פירשו' והסבירו את העולם לחלק מבני השבטים הקלטים. עם היעלמותם, אבד חלק חשוב בעולם הקלטי. הנצרות הקתולית שהגיעה לאחר מכן ופלשה לתוך אירלנד הפכה חלק מחגיגות הטבע לחגיגות נוצריות, ואת הפיי הפכה ליצורים שליליים שמגיעים בלילה.
מאחר וחלק מן הפיי מלכתחילה לא נחשבו לכאלו שכפופים למרות האדם ועלולים אף לעמוד בדרכו כי היו ביניהם טובים, רעים, שובבים וכל אלו שבאמצע, מיד מצאו את עצמם יצורי המיתולוגיה המקומית בצד הלא נכון של הקסם. הדתות המונותיאיסטיות הצליחו גם לממש את המהפיכה המעצבנת מכל – נשים לא יכולות לכהן ככוהנות דת בכירות, לנהל טקסים ולדעת מה רצון ההשגחה האלוהית. באופן כללי, רצוי גם שלא תהיינה מרפאות הכפר, בעלות הידע (גם אם בשטח המציאות הייתה לא פעם אחרת). הן תלויות בגבר ובידע שלו שיאמר מה נכון להן לעשות, ובינתיים הן הופכות לצד שלישי ומוחלש שנוח להתפתות אחר יצורים מסתוריים שצצים בלילה, או, רחמנא לצלן, אף להיות היצורים היפים והמסוכנים בעצמן.
אם כך, הגיוני שפיות, מסתוריות, מפתות מחוברות לטבע ולמחזוריו, בעלות ידע קוסמי, יהיו נשים. הן נוחות להגיע מהצד האפל ונוחות להזמין לשם מי שמאמין בהן במקום בנצרות. כמובן שהכמרים הגברים לא ילכו שולל אחר כוחן, ועליהם למנוע גם מנשים טובות וצייתניות לנהות אחר החופש שהפיי מציעות. בקפיצה קטנה לבריטניה, מורגן לה פיי, לדוגמא,אותה אחת מסיפורי המלך ארתור, ספק מכשפה ספק פיה שמתגוררת באי הקסום אבלון, מסמלת בעיני רבים את נידויה של דמות המלכה האם של העולם הזה על ידי הגעתה של הכנסייה.
מהפיכה נוספת שסוחפת את אירופה במאה ה-19, ובטח את אזורי בריטניה, היא המהפיכה התעשייתית שחוברת לקפיטליזם מודרני שהולך ומתהווה מסביב. עכשיו, כשפיות הפכו לאגדות עם נושנות ומסחור של חגי טבע עתיקים כמו חג המולד (או היול) סוחף את היבשת, צריך למצוא מתנה לחגים לילדות הקטנות; ואז, נולדות להן פיות בגובה אצבע, עם חצאית וכנפיים והילת אור(שני האחרונים מייצגים יכולת תעופהשמקורה כנראה ביכולתן של פיות לנדוד בקלילות בין עולמות ומימדים, כמו אוויר); ובסיפורי פיטר פןמופיעה טינקרבל הילדה הקפריזית, שמסוגלת להכיל רק רגש אחד בכל פעם וחייה קצרים כי היא 'קטנה אז זה מספיק לה'.
כך נדחקו לשולי הדרך הטואטה דה-דנאן, הגמדים, הענקים, הבאנשי, הלוחמים הקסומים שמהלכים בין עולמות האדם לעולם הקסם (כמו הגיבור האירי האגדי פין מק'קול), מורגן לה פיי, האלפים, גבירת האגם, הלפרקונים, ממלכת טרה הקסומה והמסתורית, הפיקסים ועוד ועוד. נכון, הם היו טובים, הם היו שובבים, אך הם בעיקר היו קיימים בצורה בלתי נפרדת מהעולם ומהטבע שסבב את השבטים הקלטיים העתיקים. בעשורים האחרונים, כשנדמה שכולם מחפשים זהות עתיקה לשוב אליה ותנועות אקולוגיות מעודדות חיבור מחודש לטבע, שב ועולה גם קרנם של הפיי, אותם יצורים מסתוריים שהיו נשים(ולא רק ילדות בחצאית), גברים, מבוגרות ומבוגרים, מלכות ונסיכים.
אז אם אתם יוצאים השבוע לטייל, חפשו מעגלים של אבנים ופטריות. ואה, כן, שימו לב לא לדרוך בתוכם, כי אלו בכל זאת מעגלי פיות. ונו, שוין, שיהיה לכם שבוע של קסם בכל זאת.
עוד חומר מרתק לקריאה: 'מיתולוגיה אירית' – אירית לבנה ויהודה ליטני.
טל גרמיזה היא יוצרת כתיבה ומחול, סטודנטית לתואר שני בתכנית הבינתחומית באמנות באוניברסיטת תל אביב, אספנית פיות מדופלמת.
תמונה בכותרת: Yatheesh Gowda from Pixabay
