בשבעים השנים האחרונות הייתה המלכה אליזבת השניה חלק מהמציאות שלנו. גם המבוגרות שביננו נולדו לעולם בו אליזבת השניה היא מלכת אנגליה וטבעי הדבר שאנחנו חושבות עליה כקשישה. רק לפני כשנה ראינו אותה: אישה זקנה, קטנה ואפילו שברירית, יושבת לבדה בהלווית בעלה, בכנסיית סנט ג'ורג׳ בארמון וינדזור. כיון שזאת הייתה תקופת קורונה ואלו היו ההנחיות, גם המלכה לא היתה מעל החוק ונתנה דוגמה אישית של הקפדה על ריחוק חברתי כנדרש. תמונה זאת מאפיינת באופן מדויק את המלכה אליזבת: אפילו ברגעים הקשים מכל היא לא וויתרה והמשיכה לתת דוגמה אישית ולדרוש מעצמה את מה שנדרש מנתיניה.
זאת הייתה המלכה בזקנתה, וזאת גם הייתה התנהגותה לאורך כל הדרך. כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתה הנסיכה אליזבת רק בת 13, שנה לאחר מכן היא כבר הופיעה עם אחותה הקטנה מרגרט בתכנית הרדיו הפופולרית "שעת הילדים". בנאום קצר, פשוט ואנושי היא עודדה את ילדי הממלכה.
אליזבת סיפרה למאזינים שהיא ואחותה, כמוהם, תמיד מקשיבות ל"שעת הילדים". בכך היא הדגישה את המכנה המשותף שיש לה ולילדים אליהם היא מדברת ברדיו. "רבים מכם נאלצו לעזוב את הבית ואת ההורים", אמרה הנסיכה. "אחותי מרגרט ואני מזדהות איתכם. אנחנו יודעות מנסיון כיצד אתם מרגישים בגלל הפרידה מהיקרים לכם מכל. אנחנו מבינות את המשמעות של למצוא את דרכך בסביבה חדשה ובו זמנית אנחנו מודות למארחים ברחבי המדינה ומעבר לים שקיבלו אתכם לבתיהם". אליזבת נסכה בילדים אומץ והביעה תקווה, בשמה ובשם אחותה, שאחרי שיושג הניצחון הילדים המאזינים היום לתוכניות יהיו אלו שיבנו עולם טוב יותר מזה הקיים.
נסיכה, מכונאית ונהגת
כשכשמלאו לאליזבת 18, היא דרשה מהוריה לאפשר לה להתגייס לצבא כמו כולם. לקח לה שנה לשכנע את אביה, המלך ג׳ורג׳ השישי ואת אימה, המלכה האם אליזבת, שהתנגדו לצעד החלוצי הזה – כי כמו שהם חזרו ואמרו, מעולם לא התגייסה לצבא אישה מבית המלוכה.
בגיל 19 היא התגייסה לצבא הבריטי, עברה הכשרה מתאימה ושירתה כמכונאית וכנהגת וכך תרמה למאמץ המלחמתי כמו שאר הנשים הבריטיות שמילאו בחלקן את תפקידי הגברים בחזית ובחלקן, החזיקו את הכלכלה הבריטית ומנעו ממנה לקרוס.
בסיום המלחמה, בהיותה בת 21, התחייבה הנסיכה אליזבת להקדיש את חייה: "באם יהיו קצרים או ארוכים, לשרת את עמי ומשפחת האימפריה". באותה תקופה היתה כבר בריטניה על סף פירוק האימפריה, ועל המלכה אליזבת תוטל בקרוב המשימה המורכבת, לסייע בפירוק הקולוניות מחד ולהמשיך ולחזק את חבר העמים הבריטי מאידך. נראה שאליזבת התייחסה ברצינות גמורה לתקווה אותה הביעה בתכנית הרדיו "שעת הילדים", ופעלה בנחישות כדי לבנות עולם טוב יותר.
המלכה אליזבת השניה
בשנת 1952, בהיותה בת 25, נפטר אביה של אליזבת, המלך ג׳ורג׳ השישי ואליזבת הפכה למלכת בריטניה. בתחילת כהונתה כמלכה, בריטניה עדיין לא התאוששה ממלחמת העולם השניה וסבלה ממחסור חמור שהוביל למשטר צנע. לאחר תקופה קשה מנשוא בזמן מלחמת העולם השניה היה צורך לשקם את הכלכלה ולבנות את המדינה מחדש, לא רק כצורת ביטוי – אלא באופן מילולי. בסוף שנות הארבעים, ההרס מהפצצות האויב היה עצום, גם בלונדון עצמה. בתים רבים הפכו לחורבות במקרה הטוב ולעיתים קרובות לתילי אבנים – עד כדי כך שבמרכז העיר, נותרו על תילן רק שבעים כנסיות מתוך 700 שעמדו שם לפני המלחמה.
דווקא בתקופה הזאת, זמן כה קצר לאחר המלחמה בה הנשים ניהלו את המדינה כשהגברים היו בחזית, ניתן היה לחשוב שנשות בריטניה, כולל האמהות, יקחו חלק בתוכנית ההבראה. אך לא כך היה. הגברים שחזרו מהמלחמה ציפו לשוב מיידית למשרותיהם והנשים נשלחו אחר כבוד בחזרה הביתה. מעונות היום נסגרו והנשים מצאו את עצמן שוב, במשבצת עקרות הבית. באותה עת, 75% מהנשים הנשואות לא עבדו והממשלה עודדה אותן, בעזרת מענקים, להישאר בבית ללדת ילדים, כיוון שבזמן המלחמה אחוז הילודה ירד באופן מדאיג.
שנות החמישים בבריטניה נחשבות לשנים קשות לנשים ולפמיניזם. זאת היתה תקופת רגרסיה מאכזבת בה הנשים נוכחו לדעת כי תרומתן בזמן המלחמה לא הביאה לשום שינוי במצבן ומעמדן. ואפילו להפך. במציאות הזאת נראה שרק נשים בודדות, וביניהן המלכה הצעירה עבדו מחוץ לבית. חלקן עשו זאת מחוסר ברירה, ולמתי מעט הייתה קריירה.
למלכה כמובן היתה עבודה מאתגרת והיא נעזרה בצי של עובדות ועובדים שאיפשרו לה להקדיש את חייה לשירות העם. נשים אחרות, בעיקר בשירות הציבורי, לא נישאו כיוון שבאותה עת היה קיים האיסור על נישואין במהלך השירות, איסור שהוסר רק בשנת 1946. כך נשים לא נשואות, בשירות הציבורי, שירתו את המלכה שהיתה אישה נשואה, אם ואישה עובדת ועל התיקים שאותם נשאו כל בוקר למשרד היה חרוט סמל המלוכה: E II R אליזבת רגינה, כלומר הוד מלכותה אליזבת השניה.
אוהבים את המלכה
דיסוננסים כאלו היו נפוצים לא רק בשנות החמישים, אלא שהם חלק מהמציאות שלנו כנשים. כחוקרת התקופה לא מצאתי שום עדות לחוסר נחת מצד נשים על כך שהמלכה אליזבת, אשה ואם, יכולה להיות אם עובדת בעוד שהממשלה מעודדת את שאר הנשים במדינה להישאר בבית ולעשות ילדים. אפילו להפך: ניכר היה שנשות בריטניה היו גאות בפעילות של המלכה אליזבת בזמן המלחמה, והיו מרוצות בכך שנטלה חלק כל כך חשוב בבניית המדינה לאחריה.
אנחנו, הישראלים, נוטים לזלזל בתפקיד המלוכה ובבית המלוכה, מוסד ארכאי וסימלי שקיים רק במקומות בודדים בעולם, במיוחד בעולם המערבי. אולם מחוץ לישראל ישנה הסכמה כללית, מעבר לחשיבות הסמלית, על תרומתה של המלכה אליזבת. למרות היותה א-פוליטית, היא דאגה לא רק לשלומם של נתיניה, אלא גם להתנהלות המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ. המלכה הקפידה להיפגש פעם בשבוע עם ראש הממשלה המכהן, היא היתה מעורבת לחלוטין בעניינים הפוליטיים ובמשך השנים הצליחה לתרום לקידום נושאים שונים בנושאי חוץ ופנים ולתרום מנסיונה הרב, מתבונתה ומשיקול הדעת שלה. המלכה אליזבת השניה מילאה את התחייבותה להקדיש את כל חייה לשירות עמה, וימים ספורים לפני מותה היא עוד מינתה את ראשת הממשלה החדשה השמרנית ליז טראס.
בקיץ 1976 נסענו בן זוגי ואני פעם ראשונה לבריטניה. חברה בריטית שהכרנו, הזמינה אותנו לארוחת ערב בבית הוריה בלונדון. ישבנו ושוחחנו, ובן זוגי העיר איזו הערה מבדחת על המלכה. המארחת, אמה של חברתנו שהיתה בערך בת גילה של המלכה, אמרה לו: ״אנחנו אוהבים את המלכה״. היא אמרה זאת ברצינות ובכנות נוגעת ללב. עד לרגע זה לא ידעתי עד כמה המלכה משמעותית בחיי עמה, ובחיי אנשים רגילים. במשך השנים למדתי להבין שהמלכה היא מן סוג של אמא אידאלית, או אולי סוג של מצפן, שתמיד נמצאת שם ושאפשר לסמוך עליה שתעשה את הדבר הנכון. השבוע בריטים רבים מרגישים יתומים.
תמונת הכותרת מתוך: Imperial War Museum, TR 2835
