עשור לאחר שהתכנסה ועדת כרמי והגישה המלצות לשיפור ייצוגן של נשים באקדמיה, אנחנו בודקות מה קורה בשטח. והפעם: האם קל יותר לשלב אימהות וקריירה באקדמיה בשנת 2020? היכן נחשפו ההטיות המגדריות במערכת ואיפה הן עדיין חבויות?

אחד מהיעדים שהציבה ועדת כרמי נועד להקל על שילוב חיי משפחה ואקדמיה עבור חוקרות שהינן אימהות. זאת מתוך הבנה כי ההבניה החברתית בישראל עודנה רואה באשה את האחראית העיקרית לטיפול בילדים ובמשק הבית, ובפועל גם נשים בעלות קריירה והשתכרות דומה לשל בן זוגן הן אלו שנושאות בתפקיד זה בתא המשפחתי. הצעדים העיקריים שעליהם המליצה הועדה בהקשר זה הינם מימון חופשת לידה למלגאיות ועידוד נשים לצאת להשתלמות בתר דוקטורט בחו"ל על ידי מלגות נדיבות התומכות בהעתקת התא המשפחתי לחו"ל.

אין ספק שמדובר בצעדים משמעותיים עבור נשים שמעוניינות בקריירה אקדמית. גם כותבת שורות אלו נהנתה מחופשת לידה מלאה בזמן הדוקטורט שלה, ולולא היה הדבר אפשרי, לא בטוח כלל כי הייתה נשארת באקדמיה. זה ללא ספק שיקול עיקרי שעומד בפני נשים אשר נמצאות בצומת ההחלטה האם לצאת לעבוד בתעשייה או להמשיך בקריירה אקדמית. בעידן בו שני בני הזוג עובדים ומפתחים קריירה אישית, חופשת לידה בתשלום הינה הכרח קיומי.

57% מהדוקטורנטיות הן ההורה הנוכח, ורק 5% מהדוקטורנטים

עם זאת, נראה כי המימון אינו נותן מענה לכלל האתגרים הקשורים באמהות באקדמיה, ושילוב חיי המשפחה עודנו אתגר מרכזי. במחקר הסוקר את הקשיים בפניהן ניצבות תלמידות דוקטורט בפיסיקה שנערך במכון וייצמן על ידי ד"ר מיטל ערן יונה ופרופ' יוסף ניר והתפרסם השנה, עולה כי האתגרים הניצבים בפני נשים בהקשר של אמהות, הריון ולידה הינם מורכבים ובעלי רבדים רבים.

כותבת ד"ר ערן-יונה:

"ממצאי המחקר שערכנו המתפרסמים כאן מלמדים על קשיים נוספים מסוגים שונים שחוות הסטודנטיות, שאנו קוראים להם ״המשוכות השקופות״:
סטודנטיות שהן אמהות, נושאות בנטל נוסף ביחס לעמיתיהן הגברים, של עבודת הטיפול בילדים ובבית.
סטודנטיות סובלות יותר מבעיות בריאות (כנראה בהקשר של הריון ולידה)
סטודנטיות סובלות הרבה יותר מסטודנטים מאפליה על בסיס מגדר והורות !
ואחת מכל 5 !! סטודנטיות הוטרדה מינית במהלך לימודיה, 21% מהנשים לעומת 2% מהגברים."

מהנתונים שהוצגו במחקר משתקף כי בעוד 57% מהחוקרות בשלב הדוקטורט הינן ההורה הנוכחת שאחראית למרבית הטיפול בילדים בבית, רק 5% אחוז מהחוקרים הגברים נושאים בתפקיד זה. למעשה, 28% אחוז מהגברים דיווחו כי בן\בת זוגם היא שנושאת בתפקיד הנ"ל, כאשר 0% מהנשים דיווחו על מצב שכזה. מהנתונים האלו משתקפת תמונה ברורה – בעוד אצל גברים קריירת המחקר האקדמי הינה העיסוק העיקרי, מרבית הנשים משלבות לצדה את מטלות הטיפול בבית ובילדים.

אכן, אחד הטיעונים המרכזיים בעד המשך לתארים גבוהים ששומעות בקרב נשים המתלבטות בסוף התואר הראשון לאן להמשיך, הינו הגמישות שמציעה האקדמיה והאפשרות לשלב לצד המחקר את גידול הילדים. בתחומי המדעים המדוייקים וההנדסה (STEM) למשל, נשים שממשיכות לתארים גבוהים יוותרו על פי רוב על משכורות גבוהות בתעשייה, אך יגלמו כנגד זה את הגמישות בשעות והעדר הצורך להיעזר בשירותים בתשלום לצורכי איסוף הילדים מהמסגרות, ניקיון, בישול וכדומה. בזוגות בהן האשה הינה אקדמאית, היא תהיה לפי רוב זו שתשאר עם הילד החולה בבית או בחופשים, מתוך רצון "לחסוך" את העלות של יום חופש של בן\בת הזוג מהעבודה.

עם זאת, ניכר כי הסתכלות זו היא צרה: התמונה המתבהרת בשנים האחרונות הינה כי נשים משלמות מחיר בהתקדמות הקריירה שלהן על כל יום "טיפול בילדים" שכזה. כדאי אם כך, לגלם את ה"שכר העתידי" שמפסידה אשה כזו, אשר הדוקטורט שלה מתארך ואיתו היציאה לשוק העבודה במשכורת משודרגת או הקידום למשרת סגל בכיר מכניסה, אל מול השכר הנוכחי של בן\בת הזוג.

שיקלול אובדן המשכורת העתידית של האשה יכול להביא למסקנות שונות ולא צפויות- ייתכן כי יותר משתלם שבן הזוג יקח את ימי החופש המדוברים או אף להביא עזרה בתשלום. זאת מבלי לדבר כמובן על הרווחה הנפשית של האשה והעובדה כי עבודה מחקרית אקדמאית לרוב אינה כזו שניתן לבצע למקוטעין ב"חלונות זמן קצרים" שמתאפשרים פה ושם, אלא דורשת רצף של ריכוז, שקט, והעמקה.

בזמן שהטיות מגדריות נחבאות מהעין, נשים נידונות להפסיד

לבסוף, בעוד שהצעדים שננקטו עוזרים לנטרל הטיות מערכתיות וגלויות, נותרו בעיניהם אתגרים הקשורים בהטיות סמויות (implicit bias). נשים עדיין הינן מיעוט בסביבה האקדמית הבכירה, וככאלו, ניצבות בפניהן שלל הטיות מגדריות סמויות כגון: העדפת הדומה, סטראוטיפים מגדריים, שיוך תכונות למגדר ועוד.

ביטויים להטיות סמויות משתקפים בעשור האחרון בשלל מחקרים, כגון מחקר צרפתי-אמריקאי שמצא כי מרצות-נשים מקבלות באופן עקבי דירוג יכולות הוראה נמוך יותר מהסטודנטים, על אף שהישגי התלמידים בקורסים שלהם טובים יותר בממוצע בהשוואה למקביליהן הגברים. דוגמא נוספת היא מחקר עדכני שהתפרסם החודש בצרפת וחשף כי באוניברסיטה שהעבירה את תהליך הקבלה לשורותיה לעיוור-מגדרית, כלומר כזה שבו לא מצויין מין או מגדר המועמד\ת בטופס ההרשמה, עלה באותה השנה אחוז הנשים שהתקבלו ב18%!

שני המחקרים האלו חושפים בבירור את קיומן של הטיות מגדריות סמויות כנגד נשים. לאוניברסיטה הנחשבת יותר קל לקבל נשים לשורותיה אם היא אינה יודעת שהן נשים, וסטודנטים מעריכים פחות את המרצות הנשים שלהן, גם כאשר באופן אובייקטיבי הן הצליחו במשימתן יותר טוב מהגברים.

עם זאת, התמודדות עם הטיות מגדריות סמויות הינו מורכב יותר מניטרול גורמים מפלים מערכתיים מאחר והוא ראשית דורש הכרה בקיומן של הטיות כאלו, גם על ידי המערכת וגם על ידי האינדיבידואלים הלוקחים בה חלק, הצפתן אל פני השטח, ואז מציאת מנגנון יעיל שעוקף את קיום ההטיה בקרב הגורם האנושי הרלוונטי.

ההכרה בהטיות סמויות הינה קשה. בעוד שבסביבה הקרובה בדרך כלל היחסים של קולגות גברים ונשים יהיו ידידותיים וחברותיים, ההטייה פעילה בעיקר כשמדובר בנשים המרוחקות יותר ממקבל ההחלטות, ולא בעלות הכרות קרובה. לכן קשה יותר להבחין בה, בעיקר כשהיא לרוב אינה מתבטאת ברמה האישית כלפי הנשים הקרובות אל החוקר ביום יום. כלומר, לא מדובר בדגל אדום מתנופף שקל לזהות, אלא הטיה שחיה בתת המודע של האדם, ולרוב מתבטאת כ"תחושת בטן" או אינטואיציה.

ציפי קופר, אשר בחנה את ייצוג הנשים באקדמיה הישראלית וקיומה של אפליה סמויה כנגדן במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, כותבת בסיכום המחקר:

"לאחר ניתוח התוצאות והשוואה ביניהן מצאנו שקיים פער בין הצהרות ועמדות גלויות  (של חברי הסגל, הערת הכותבת) לבין הטיות סמויות ולא מודעות, שהופיע לכל אורך המחקר באופנים שונים ובעוצמות שונות".

עובדות קשה יותר, מדברות, מצוטטות, מרוויחות ומיוצגות פחות  

 במחקרה, קיימה קופר ראיונות עם שלל חברות סגל בכיר במוסדות השונים, ובעוד כמעט אף אחת לא העידה על אפליה גלויה, כמעט כולן תיארו ביטויים של אפליה סמויה והטיות מגדריות שונות שנתקלו בהן.

בין הדוגמאות שהובאו במחקר: נשים נדרשו להציג רמת פרודוקטיביות והישגים גבוהה יותר משל מקביליהם הגברים שבאותה הדרגה על מנת לזכות בקידום, חוקרים גברים נוטים שלא לצטט מאמרים של נשים ולא לשתף פעולה עימן במחקרים ונשים מוזמנות פחות לכנסים כדוברות. שלל ההטיות הנ"ל מתבטאות, כמובן, גם בשכרן של הנשים באקדמיה: לנשים שהתקבלו למשרה אקדמית הוצעה משכורת התחלתית נמוכה יותר ממקביליהן הגברים.

השיח בנושא הטיות מגדריות סמויות מדגיש את חשיבות ההיבט של ייצוג הולם בועדות המוסדיות, כפי שכבר בועדת כרמי השכילו לציין. היעדר הגיוון והפרספקטיבה הנשית במוקדי קבלת ההחלטות גוזר החלטות מוטות, גם אם הדבר לא נעשה מתוך יד מכוונת. נושא זה אף עלה לכותרות לאחרונה בעקבות החלטת ועדת האיתור באוניברסיטת תל אביב להמליץ על המועמד על פני המועמדת לתפקיד הרקטור ברוב דחוס של ארבע מול שלוש, זאת לאחר 20 שנה רצופות בהם נבחרו רק גברים לתפקיד רקטור אוניברסיטת תל אביב. למעשה, בתפקיד זה כיהנה רק אשה אחת מאז קום האוניברסיטה.

הפער הצמוד בין המועמד למועמדת מרמזים כי מידת ההתאמה של השניים לתפקיד לפי מדדים אובייקטיבים הינה דומה. מדוע אם כך לא להעדיף את המועמדת המגוונת והמאזנת יותר, ולהמשיך במסורת של מינוי גברים לתפקיד? בעוד שתוכניות שונות להוגנות מגדרית בתארים הנמוכים נפוצות ברחבי הקמפוס, נראה כי אוניברסיטת תל אביב החמיצה הזדמנות אמיתית להחיל את הייצוג ההולם בדרגים הגבוהים והמשמעותיים יותר.

באקדמיה כמו בשאר התחומים, הדרתן של נשים ממוקדי קבלת ההחלטות משמרת מצב קיים. במקרה שלנו, מנציחה תפיסות מיושנות כגון "תחומים נשיים" ו"תפקידים נשיים" אליהן מתאימות נשים יותר, צימצום למעגלים חברתיים של גברים בלבד (משמעותי במיוחד בועדות מינויים בהן הכרות אישית היא פרמטר חשוב), רתיעה מאקטיביזם פמינסטי כרדיקלי, אמון מופחת בתוצאות מחקריות של נשים ועוד תפיסות הממקמות את הנשים האקדמאיות הרחק מאור הזרקורים המחקרי והתפקידים הבכירים.

בטור הבא בסדרה, נבדוק כיצד מגיפת הקורונה השפיעה על נשים באקדמיה בצורה ייחודית

לקריאת כל הטורים בפרויקט "חוזרות לועדת כרמי" לחצו כאן

גרפיקה: גילי רומן תרשים: מבוסס על הנתונים מתוך הדו"ח הדוקטורט בפיסיקה כמרוץ מכשולים והמשוכות השקופות עבור נשים, מיטל עירן יונה ויוסי ניר, מכון ויצמן למדע, תמונה בגוף הכתבה: StockSnap מאתר Pixabay

תגובות

3 תגובות

  1. לגבי ימי מחלת ילד:

    ע"פ החוק היבש בן זוגה של מלגאית לא זכאי לימי מחלת ילד, מכיוון שהאם "לא עובדת".

    אמנם גם בת זוגו של מלגאי אינה זכאית לימי מחלת ילד, אבל בנושא זה גברים נבדקים ע"י מקומות העבודה בצורה מעמיקה בהרבה מנשים.

  2. אני מבנות המזל. יש לי בעל שותף מלא, יצאנו לדוקטורט, ונשארנו לפוסט דוקטורט, בשבילי, בלי להניד עפעף (ואחר כך גם שבתון). 'קיבלתי כל מה שרציתי', כאילו הכל סבבה. אבל אם חושבים במושגים של הכותבת, אני יכולה לומר שהיה קשה, קשה, קשה. כי בסופו של דבר האחריות היתה עלי. גם לבית ולילדים, שזה כמו שאומרים הברור מאליו, אבל מכיוון שגם הדוקטורט, הפוסט, הנסיעות וכל ההתארגנויות היו בשבילי – אני כמעט היחידה שנשאתי בעול ה'רילוקיישן', שוב ושוב ושוב. אה, ומכיוון שאני הייתי זו שיצרה את הרציפות הזו, היו תקופות לא מבוטלות שאני גם הייתי המפרנסת היחידה (כי הוא כל פעם היה צריך למצוא עבודה מחדש. אביר, אבל על חשבוני…) וכשהגיע הרגע לחשב תוצאות – לספור מאמרים, לשקלל הישגים – הרגשתי שלא הספקתי כלום. היום אני מרצה במכללה, שזה נפלא ונהדר אבל לעד ארגיש שהחמצתי את הליגה של הגדולים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ועדת כרמי: חוזרת אחרי עשור באנר טור ראשון
בשנת 2011 התכנסה לראשונה ועדה רשמית על מנת לבחון את מצבן של נשים באקדמיה, והממצאים הברורים הראו שהמצב לא טוב. עשור לאחר ועדת כרמי, אנחנו חוזרות לבדוק האם הדברים השתפרו. טור ראשון בסדרה
טור שישי: אקטיביזם פמיניסטי באקדמיה
השבוע סקרנו את מצב הנשים באקדמיה מאז ועדת כרמי ב2011. נדמה שמצבן של חוקרות השתפר בעשור האחרון אך לא בסדר הגודל הרצוי לנו. אבל לא הכל עגום. היום נבחן את האקטיביזם הפמיניסטי באקדמיה
חוזרות לועדת כרמי: טור שלישי בנושא מגיפת הקורונה ונשים באקדמיה
לפני עשור הוגשו המלצות ועדת כרמי לשיפור מצבן של נשים באקדמיה. עם פתיחת שנת הלימודים האקדמאית, אנחנו בודקות מה השתנה. והיום: כיצד מגיפת הקורונה השפיעה על נשים באקדמיה? טור שלישי בסדרה

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.