לא מחכות למושיע: אקטיביזם נשי באקדמיה

מהטורים שפרסמנו בפרויקט "חוזרות לועדת כרמי" מצטיירת תמונה ברורה – פערים מגדריים באקדמיה עודם קיימים. הסקירה שלנו גם כמובן אינה מכסה את כלל הפערים. נושאים חשובים ובוערים כגון הדרת נשים בדמות לימודים בהפרדה מגדרית, העדר טיפול בתלונות על הטרדה מינית, וחוסר גיוון גם בתוך קבוצת הנשים האקדמאיות הקיימות, לא כוסו ומהווים כר פורה לסדרת טורים משל עצמם. עם זאת השורה התחתונה בהירה – יש עוד תהליך שיפור ארוך לפנינו.

לצד התקדמות מדשדשת ואיטית בשינוי המערכת האקדמית, הנשים האקדמאיות עצמן לא מחכות למושיע ומביאות את השינוי עבור עצמן. אם בעבר, כמיעוט בסביבה גברית, חוקרות ניסו להשתלב מבלי לדרוך על האצבעות של הקולגות, היום נשים רבות משמיעות קול ברור כנגד אפליה מוסדית, גלויה סמויה ומיזוגניות, בפעולות שניתן לכנות אקטיביזם באקדמיה.

כך למשל הוצתה בחודש שעבר מחאה ויראלית תחת התיוג #MedBikini, בעקבות מחקר בתחום הרפואה שפרסמו שלושה חוקרים, עבר ביקורת עמיתים ואף הגיע לפרסום בג'ורנל מוביל (ומאז המחאה הוסר עם התנצלות). המחקר בדק את רמת המקצועיות של רופאים ורופאות על ידי שיטוט בחשבונותיהם ברשתות החברתיות ותיוג תוכן "לא מקצועי" שפרסמו בהם.

אחד הקריטריונים שהוגדרו על ידי החוקרים, ששלושתם גברים ואשר ביצעו את ההערכה בעצמם מבלי להקפיד על נקודת מבט מגוונת מגדרית, היה פרסום תמונות בביקיני של רופאות בחשבונותיהן. רופאות בכל רחבי העולם מחו על התיוג המיושן של ביקיני וחיים אישיים כלא מקצועי, ופרצו באקט מחאתי של פרסום תמונות ביקיני של עצמן תחת ההאשטאג #MedBikini.

https://www.instagram.com/p/CGF2vm8DtEp/?utm_source=ig_web_copy_link

לעשות שינוי חברתי באמצעות מחקרים: אקטיביזם באקדמיה

ביטויים נוספים להתעוררות זו הם כמובן קיום מחקרים בנושא אתגרים והטיות מגדריות. דוגמאות למחקרים כאלו הוצגו בטורים הקודמים, לדוגמא המחקר של ד"ר קופר בנושא אפליה סמויה באקדמיה והמחקר של ד"ר ערן יונה הסוקר קשיים של חוקרות נשים בפקולטה לפיסיקה. חוקרות אלו מתעקשות על הצפת אי השיוויון המגדרי ומגבות אותו בתוצאות מחקריות וסטטיסטיות, השפה אותה המערכת האקדמית מבינה.

ביטוי בולט להישג כזה שעלה לאחרונה לכותרות הינו מכתב שהפיץ סגן רקטור אוניברסיטת תל אביב ובו הוא מנחה הנחייה מחייבת את כלל המרצים והמרצות באוניברסיטה לנסח את הבחינות בלשון זכר-רבים (לעומת זכר יחיד), שנתפסת כצורה הניטרלית על ידי רוב האוכלוסייה. זאת לאחר שנחשף למסקנות מחקרן של ד"ר תמר קריכלי-כץ וד"ר טלי רגב שהראה כי ניסוח בלשון זכר-יחיד פוגע בהישגי סטודנטיות נשים במבחן. בעקבות ההחלטה הנ"ל, שסוקרה בהרחבה בתקשורת, הצטרפו גם מוסדות אחרים להמלצה, והגדילה לעשות אוניברסיטת חיפה שהרחיבה את ההנחייה לכלל החומרים המועברים במסגרת הקורסים, כולל מיילים, הרצאות ותרגולים, ולא רק ניסוח בחינות בלבד.

בעוד שהבשורה התקבלה בתגובות פושרות בקרב קהילות פמיניסטיות, מדובר בהישג משמעותי בזירה האקדמית, בה לכל מרצה יש מנדט מוחלט על אופי הבחינה והכתיבה, ואינו מחוייב להכיל, להתייחס או לתת מענה לקשיים שעולים מקרב הסטודנטיות.

הנחיה גורפת זו שמה על השולחן את הצורך להכיר באתגרים הייחודיים לסטודנטיות נשים ולהתייחס אליהם, ולהתאים את המערכת כך שתתן להן מענה. מעבר לכך, זהו מקרה בוחן המדגים התמודדות עם הטיה סמויה. בעוד שנושא הניסוח הלא-ניטרלי עלה בעבר פעמים רבות, לרוב הוא נתקל בביטול וחוסר התייחסות מצד הגברים בדיון, שראו בנושא הניסוח המגדרי עניין טכני בלבד של תקינות השפה, ולא יכלו להזדהות עם תחושות הזרות שלשון זו גורמת לנשים. אך משהופיעו נתונים מחקריים מובהקים וביטאו את התחושות הנ"ל בצורה כמותית שלא ניתן לפטור כהגזמה, זכתה הבעיה להתייחסות ואף לפתרון.

https://www.facebook.com/politicallycorret/photos/%D7%A9%D7%97%D7%A8-%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%98%D7%AA-%D7%AA%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%9B%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%AA%D7%94-%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97%D7%95-%D7%9B/3443407775720247/

נגד הבידוד הכפוי בקרב רוב גברי: נשים מתאחדות בתוך האוניברסיטאות

לצד המחקרים, צמחו בשנים האחרונות מיזמים חברתיים והתנדבותיים מהסטודנטיות בשטח עצמן. פורומי נשים רבים קמו בשנים האחרונות ביוזמת סטודנטיות מהמוסדות השונים כגון "נשים במתמטיקה Womath " באוניברסיטת תל אביב, פורום הנשים בהנדסה בטכניון ובתל אביב, נשים במדעי המחשב במכון וייצמן, ורבים אחרים.

לא מפתיע כי מירב היוזמות הנ"ל הינן בתחומי הSTEM, מאחר ואלו תחומים שמתאפיינים במיעוט של נשים כבר בשלב התארים הראשונים. הקשר בין החוקרות השונות שאגודות אלו מאפשרות נותן מענה לאחד מהמכשולים העיקריים של נשים במערכת האקדמית – הבידוד הכפוי כמיעוט נשי בקרב רוב גברי.

התארגנויות כאלו, שהחלו כיוזמות התנדבותיות של המייסדות, פעולות של אקטיביזם באקדמיה, זוכות הרבה פעמים למימון מהמוסדות עצמם בהמשך הדרך, כחלק מהתקציב השנתי של המשרדים להוגנות מגדרית בכל מוסד, שהוקמו גם הם בעקבות ועדות כרמי וארנון.

אנו רואות אם כך, כי אקטיביזם באקדמיה מביא לתוצאות. החל מהאקטיביזם האישי של חוקרות כמו פרופ' רבקה כרמי ופרופ' דפנה ברק ארז שהתעקשו להציף את נושא ייצוג הנשים בפני הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) לפני עשור ובכך הביאו להקמת ועדת כרמי ותחילת התהליך, ועד הסטודנטיות בתארים הנמוכים שיוצרות עבור עצמן את הרשתות התומכות להן הן זקוקות כמיעוט בתחומן.

תכנית "קו המשווה" משנה את כל חוקי המשחק

הישג משמעותי במיוחד נרשם ממש לאחרונה, כשהמועצה להשכלה גבוהה חשפה את מדד "קו המשווה"- מדד חדש להוגנות מגדרית במוסדות אקדמאיים שפותח במסגרת התוכנית הרב שנתית להוגנות מגדרית בות"ת-מל"ג ובהובלת ועדת ההיגוי להוגנות מגדרית בראשותה של פרופ' יונינה אלדר.

משמעות המדד החדש היא כי מוסדות להשכלה גבוהה אשר יגדילו את שיעור הנשים בסגל האקדמי הבכיר ואת ייצוג הנשים בוועדות ובקרב בעלי תפקידים בכירים יתומרצו בהתאם לעמידה ביעדים. מוסד מצטיין יזכה לתקציב של 750 אלף שח בשנה.

הבשורה בתוכנית החדשה לעומת יוזמות קודמות גלומה במספר מישורים: ראשית, גודל התקציב שהיא מעמידה לטובת המטרה. כמה מאות אלפי שקלים הינו תקציב משמעותי גם עבור המוסדות המובילים, דבר שמבטא את החשיבות שות"ת מייחסת לנושא.

שנית, המוסדות ישפטו בהתאם לעמידה ביעדים. כלומר, לא מספיק להכריז על יוזמות ולאייש תפקידים, צריך להדגים שיפור במדדים הכמותיים אותם מגדירה התוכנית, ביניהם: שיעור הנשים בסגל האקדמי הבכיר, שיעור הנשים בדרגות הבכירות, דרגת הקליטה הממוצעת של נשים לעומת גברים, הגשות נשים למלגות הצטיינות יוקרתיות ועוד, ובמדדים איכותניים כגון: ייצוג נשים בוועדות ובקרב בעלי תפקידים, קיום סדנאות להטמעת חשיבה מגדרית ועוד.  מוסד שלא יפגין שיפור משמעותי במדדים הנ"ל לא יזכה בתקציב.

שלישית, התוכנית שמה דגש על יוזמת המוסד וההתבוננות העצמית שלו. כל מוסד נדרש להציג יעדים שקבע לעצמו לאחר בחינת מצב השיוויון המגדרי בקמפוס, ותוכנית פעולה לצימצום אותם הפערים. כלומר, המוסדות חייבים להרתם באופן פעיל ולבצע בחינה מעמיקה של הנושא בקרבם.

לבסוף, חלה על המוסדות חובת דיווח ופירסום. כל מוסד יצטרך להעביר דיווח שנתי המפרט את מצבו בכל אחד מהמדדים שקבעה הועדה, והנתונים יתפרסמו באתר יעודי הנגיש לכלל הציבור. כך יהיו כלל הנתונים על השולחן ולא ניתן יהיה להתעלם מהם או לפטור אותם כתחושות או הגזמות.

התוכנית אם כך, סוגרת מעגל עם ועדת כרמי שניסחה את הפערים והבעיות לראשונה, ולקחה את מסקנותיה לשלב הבא- לא מספיק רק להכיר בבעיה, צריך גם להדגים שיפור מוכח במצב. ניתן לקוות אם כך שכבר בעוד שנים בודדות נתחיל לראות את השיפור המיוחל בכלל המדדים להוגנות המגדרית בהשכלה הגבוהה.

בשני הטורים הבאים והמסכמים לסדרה זו, נדבר עם שתי נשים מרכזיות בתהליך השוויון המגדרי בהשכלה הגבוהה: פרופ' רבקה כרמי, היוזמת והמובילה של ועדת כרמי, ופרופ' יונינה אלדר, ממובילות תוכנית "קו המשווה".

לטורים הנוספים בפרויקט "חוזרות לועדת כרמי" לחצו כאן 

גרפיקה: גילי רומן, תמונה בגוף הכתבה: nattanan23מאתר  Pixabay