את מי משרתת הפרדה מגדרית?

בשנים האחרונות הפכה הפרדה מגדרית למאבק מרכזי של פוליטיקאים חרדים וחרד"לים. בסיבוב הנוכחי אלו הם מפלגת "הציונות הדתית" ומפלגת" יהדות התורה" שדורשים מהממשלה כבר בהסכמים הקואליציוניים, לעגן בחקיקה הפרדה בין גברים ונשים באירועי תרבות, בלימודים גבוהים ובשירותים ציבוריים. זהו, לטענתם, צורך ורצון של הציבור אותו הם מייצגים.

רבנים ופוליטיקאים חרדים מדברים על הפרדה מגדרית כאילו הייתה אבן יסוד בחיים חרדים מאז ומעולם, אך למעשה הדרישה להפרדה והדרה הלכה וגברה עם השנים. בשנת 1986 ראינו לראשונה קו אוטובוס בו נשים חויבו לשבת מאחור. מאז, הפכה הפרדה מגדרית באוטובוסים מתגברת לנפוצה יותר ויותר. בשנת 2010 יצרו קבוצה של חרדים, לראשונה ברחובות שכונת מאה שערים, הפרדה בין גברים ונשים. בהמשך, ראינו הפרדה כזו גם בשכונות ובערים נוספות. הדרישה של "יהדות התורה" ומפלגת "הציונות הדתית" לעגן בחקיקה את ההפרדה בין גברים לנשים, היא כבר צעד אחד גדול קדימה. לכן, יצאנו לשוחח עם נשים מהמגזר החרדי ועם מומחיות במשפט ובחברה כדי להבין את מי משרתת הפרדה מגדרית? האם זהו אכן מענה לצרכיהן ורצונותיהן של נשים חרדיות או שמא רק של המנהיגים הגברים שלהן? ומהן ההשפעות של הפרדה כזו על כולנו בחברה הישראלית?

עוד מקום המדינה ועד היום, נשים חרדיות הן הקבוצה היחידה בישראל ממנה נשלל ייצוג בפוליטיקה הישראלית. בשם הדת והמסורת, מונעות המפלגות החרדיות מנשות הקהילה החרדית להיבחר למשרות פוליטיות. כל ממשלות ישראל לדורותיה, מימין ומשמאל, איפשרו לעוול הזה להמשיך ולהתקיים, תוך אדישות והתעלמות מהנושא. אך לאדישות הזו ישנן השלכות קשות. סוגיות המעסיקות נשים חרדיות נדחקות לשוליים והן לא מקבלות מענה לצרכיהן הבסיסיים ביותר – מטיפול באלימות מינית או משפחתית, בעיות בריאות נשיות ועד לענייני יום יום כמו נגישות גינות ציבוריות או צהרונים.

לא מפתיע אם כך שמעמדן של הנשים החרדיות נשחק והדרישה להדיר אותן מהמרחב הציבורי גוברת.

בעקבות הצורך הבוער לייצוג, הקימה אסתי שושן את ארגון ׳נבחרות׳ בשנת 2015. הארגון עוסק בהעלאת מודעות לזכויות נשים חרדיות בחברה החרדית ומחוצה לה ומכשיר נשים חרדיות למנהיגות ולפעילות אקטיביסטית חברתית ופוליטית.

"הראשונות שסובלות מהדרת נשים הן נשים חרדיות", אומרת לנו ציפי לביא, יושבת ראש התא החרדי במפלגת "יש עתיד" ופעילה בארגון "נבחרות". "לנשים בחברה החרדית אין דרך לבטא את הצרכים שלהן. אין לנו נציגות פוליטית ואין מי שתקדם את הצרכים שלנו. הצורך מאוד גדול ואין מענה. לדוגמא – יש רק שני מקלטים לנשים חרדיות הסובלות מאלימות, ואין לי איך לתאר לך כמה הצורך גדול. אני מקבלת פניות מנשים על בסיס שבועי, אבל פשוט אין מקום בשבילן! זה לא הגיוני!  פניתי ליהדות התורה וביקשתי שיכללו בקשה לתקציבים למעון חדש בהסכמים הקואליציונים, אבל הם לא עושים את זה! זה לא מעניין אותם". לביא הצטרפה למפלגת יש עתיד כחלק מיוזמה של המפלגה לסייע לנשים חרדיות בייצוג פוליטי. אך למרות התמיכה של יש עתיד, ובפרט חברת הכנסת מירב בן ארי, היא סבורה כי קיים צורך בחברות כנסת חרדיות שייצגו את עצמן בכנסת בקולן שלהן. "כמה שאת יותר שמרנית והסביבה שלך יותר שמרנית, את הראשונה שסובלת ולכן, אנחנו – נשים חרדיות, אנחנו הראשונות שצריך להגן עליהן", היא מוסיפה. "אין לנו נשים חרדיות בכנסת שיגנו עלינו ואין לנו את הידע על ההשלכות של הדרה. מאד קשה לחזור מהדרה – זה מדרון חלקלק".

מכשול נוסף שעומד בפני נשים חרדיות הוא הקושי להשמיע את קולן בפומבי. בעבר, נאסר על נשים לדבר ברדיו החרדי, עד שבשנת 2015 עתר ארגון "קולך" – פורום נשים דתיות אורתודוקסי פמיניסטי, לבג״צ נגד איסור השמעת נשים בתחנת הרדיו החרדית ׳קול ברמה׳ וסלל את הדרך לנשים לשדר ברדיו. אך גם לאחר ביטול האיסור, הן עדיין מנועות מלהביע בתקשורת החרדית דעות פמיניסטיות או שאינן מתיישרות עם המקובל.

אך למרות המכשולים, מוצאות נשים חרדיות דרכים אלטרנטיביות להעביר ביניהן מידע. הן משתפות אינפורמציה דרך קבוצות וואטסאפ סגורות, מיילים, ודרכים יצירתיות נוספות. ״בנבחרות הקמנו קהילה בשם ׳אחותנו את׳״ מספרת אפרת ג'הסי, אקטיביסטית פוליטית וחברתית, חברת ארגון ׳נבחרות׳. ״אנחנו מעלות שם סוגיות חברתיות של הקהילה החרדית, כדי להעלות מודעות ויוזמות לשינוי. אנחנו מעבירות הרצאות, יש לנו פודקאסט ודפים ברשתות החברתית. התקשורת החרדית חסומה בפנינו אבל אנחנו מוצאות דרכים אלטרנטיביות".

בין שאר פעולותיו, ארגון ׳נבחרות׳ עוסק גם בהסברה בנושא מניעת אלימות במשפחה וטיפול בה. "אנחנו עושות הרבה קמפיינים נגד אלימות במשפחה", מספרת ג'הסי. "במגזר שלנו יש הרבה בושה והסתרה של זה ובתקשורת החרדית פשוט מסרבים לפרסם, אפילו אחרי שעמדנו בכל המגבלות שהם דרשו. אז פשוט הדפסנו פליירים וחילקנו בתיבות דואר בשכונות חרדיות. עבודה של מתנדבות".

"מאוד קשה לדבר בכלי התקשורת החרדיים על בעיות של נשים", מוסיפה ציפי לביא. "לדוגמא, פגיעות מיניות ואלימות במשפחה או אפילו מחלה כמו אנדומטריוזיס, הם נושאים שאסור לדבר עליהם. איך תדברי על מחזור בלי להגיד מחזור? איך תגידי שיש מקלט לנשים כאשר אסור לדבר על מה שקורה בין בני זוג?".

אירועים בהפרדה מגדרית מתקיימים בחברה החרדית באופן פרטי בדרך קבע, אך לאחרונה התגברה הדרישה לאירועים מופרדים גם במימון ציבורי ובשטחים ציבוריים. בשנת 2019 עתרה "שדולת הנשים" לבג״צ נגד קיום הופעה לקהל החרדי בהפרדה מגדרית במימון עיריית עפולה. בית המשפט קיבל את עמדת "שדולת הנשים" וקבע כי הפרדה מעין זו מהווה פגיעה בערך השוויון וכן מהווה אפליית נשים ובכך אסר על הפרדה מגדרית בחסות המדינה. כעת מבקשים חברי הכנסת החרדים לעגן אותה בחוק, מכיוון שזהו, לטענתם, רצונו של הציבור החרדי.

ציפי לביא חולקת על ההנחה הזו ״אין כזה דבר רצון של נשים חרדיות", היא אומרת. "אנחנו חברה הטרוגנית. יש מי שרוצה הפרדה ויש מי שלא. יש לנו ריבוי דעות וצרכים. נשים חרדיות קיבלו חינוך שהפרדה היא מה ששומרת על החברה שלנו. זה לגיטימי לחשוב ככה, אבל זה לא אומר שצריך להפריד את המרחב הציבורי".

"הפרדה מגדרית יוצרת הפרדה בין משפחות", אומרת אתי, בוגרת תוכנית המנהיגות של "נבחרות". "אין לי אפשרות לחגוג יחד עם בן זוגי ובניי באירועים. אבל הכי נורא זה שבנים מעל גיל חמש צריכים להיות בצד של הגברים. הרבה פעמים הם יהיו שם ללא השגחה או ליווי של קרוב משפחה. זו סכנה בשבילם. יש מי שיודעים לזהות את הבנים בפגיעים הללו ולנו, האימהות, אין דרך לגונן עליהם שם בצד של הגברים. אנחנו מאוד מורגלות בהפרדה ולכן לא מערערות עליה, אבל יש איתה הרבה בעיות".

"הנושא הזה מאוד מורכב", חולקת עליה ציפי לביא, שסבורה שהפרדה באירועים פרטיים טובה לנשים חרדיות. "יש נשים שלא ישירו ולא ירקדו בקהל מעורב. לא לאפשר את זה, משמעו לשלול מהן תרבות", היא אומרת. "לעומת זאת, במרחב ציבורי אין שום משמעות למגדר שלך ולמיניות שלך. במרחב הציבורי אסור לערב דת. ערבוב בין דת למדינה מוביל לכפיה. זה מדרון חלקלק. מתחיל באוטובוס וממשיך לדברים אחרים. אני גם לא רוצה שייכפו עלי לשבת בהפרדה באוטובוס. זה לא הגיוני. המרחב הציבורי הוא של כולנו ודין תל אביב כדין בני ברק. זה שיש שם אולי נשים שרוצות הפרדה, זה לא אומר שצריך לחייב גם אותי".

זירה נוספת הנדרשת לסוגיית ההפרדה המגדרית היא האקדמיה. בעבר, השתלבו חרדים וחרדיות בכיתות מעורבות באוניברסיטאות השונות. בשנים האחרונות, גוברת הדרישה להפרדה מגדרית, באמתלת הכרח לשם שילוב חרדים וחרדיות בשוק התעסוקה. על פי הטענה הזו, חרדים וחרדיות נמנעים מלימודים גבוהים בשל היותם מעורבים ורק באמצעות הפרדה הם יוכלו להשתלב בחברה הכללית.

"את לא יכולה להפריד בין כל המרחבים", מסבירה ציפי לביא. "הפרדה באקדמיה היא מחסום להשתלבות בחברה הכללית – קשה לתפקד בסביבה מעורבת כשאת רגילה לסביבה מופרדת כל החיים. אבל יש פתרונות אחרים. בסופו של דבר, הפרנסה במגזר החרדי היא ערך עליון, במיוחד אם יש לך בן זוג אברך".

"הרבה פעמים, אישה לא יכולה אפילו לגשת לבדה לקבל אישור מהרב ללימודים", טוענת לעומתה אתי. "היא צריכה שבעלה ייצג אותה ויבקש בשבילה מהרב. לרב יהיה קל יותר להסכים אם הבקשה היא ללימודים בהפרדה, לכן אני חלוקה בדעתי בנושא. המטרה שלי היא לאפשר לכמה שיותר חרדיות וחרדים לרכוש השכלה. יכול להיות שמניעת הפרדה מגדרית באקדמיה תהווה מכשול עבור נשים רבות. ייתכן שגברים יצליחו לקבל אישור מהרב ללמוד במסגרת מעורבת, אבל לנשים זה יהיה קשה יותר. רבנים חוששים שנשים שילמדו יחד עם גברים יפגעו בחיי המשפחה שלהן. אבל בעצם מה שמעניין את הנשים זה ללמוד כדי לרכוש מקצוע ולפרנס את המשפחה שלהן. נשים חרדיות מאד עסוקות בהישרדות. יכולת כלכלית היא הכרח. אנחנו רוצות ללמוד כדי שתהיה לנו עבודה טובה".

"לכאורה, הכוונה הייתה לתת לחרדיות וחרדים הזדמנות ללמוד ולהתפתח", מסבירה ד"ר כוכב אלקיים לוי, מומחית למשפט בינלאומי וראשת ׳מכון דבורה׳, הפועל לצמצום פערים חברתיים ומגדריים בראייה אסטרטגית. "בפועל, מה שקרה זה שלמקצועות כמו הנדסה ומחשבים לא נפתחו כמעט בכלל מסלולים לנשים כיוון שהמוסדות הניחו שלא יהיה לכך ביקוש. למעשה, חסמו את האפשרות הזו במקום לעודד אותה – זו דוגמא קלאסית לאופן בו ההיצע מכונן את הביקוש באופן סטריאוטיפי ומשאיר נשים חרדיות מאחור. מהצד השני, גברים שלומדים עבודה סוציאלית למשל,לא נפגשו עם אישה אחת בלימודים בכיתה אבל כמובן שנאלצו לתת מענה לנשים מטופלות בהתמחות ובעבודה. ההיגיון הפנימי פשוט קורס – אין בעיה לטפל בנשים אבל ללמוד מנשים זה בלתי אפשרי? ברור שההפרדה פגעה גם בסטודנטים/יות עצמם וביכולת שלהם לרכוש ידע אקדמי מהימן ממי שמומחים ומומחיות בתחום. זה מבלי להזכיר את הפסילה של חוקרות והאפשרות שלהן לעבוד כמרצות בגלל שהן נולדו נשים. ההפרדה הזו יוצרת מצב מגוחך ופגיעה בכלל האוכלוסייה. מעל הכל, הנקודה שחשוב לזכור היא שהמציאות עולה על כל דימיון ומה שנשמע טוב וצודק הפך למציאות עגומה של אפליה מערכתית קשה".

באשר לטענה לפיה מניעת הפרדה פוגעת באורחות החיים החרדיים וכופה על נשים מאותן קהילות אורח חיים הזר להן, טוענת אפרת ג'הסי שהייתה מעדיפה שהשיח הליברלי לא ישתף פעולה עם ההדרה הזו. "יש טענה שבשם הפלורליזם צריך לאפשר לחרדים את התנאים שלהם גם במרחב הציבורי. אני אומרת לא. דווקא כמי שגדלה בחברה החרדית וראתה כיצד זה מתחיל מבקשה קטנה "לכבד" אבל לבסוף הולך ומקצין וכמעט תמיד מביא למצב של פגיעה בנשים", היא אומרת. "זו לא רק ההדרה ממוקדי קבלת ההחלטות. גם באוטובוס אנחנו אלה שנשב מאחור ואם אין מקום, נשים חרדיות תידרשנה לעמוד מאחורה ולא לבוא לקדמת באוטובוס. כציבור, אנחנו לא יכולות להכיל את זה, גם לא בשם הרב תרבותיות. לא רק החברה החילונית תיפגע מזה, אלא גם החברה החרדית ובפרט הנשים החרדיות".

חוסר ייצוג לנשים חרדיות והדרתן מן המרחב הוא לא רק עניין פנים קהילתי. חברה דמוקרטית מחויבת לשמור על זכויות כל אזרחיה ואזרחיותיה. בשנת 2019 הגישה עו"ד תמר בן-פורת עתירה לבג״צ נגד מפלגת אגודת התורה, בדרישה להסיר סעיף מתקנון המפלגה האוסר על התמודדות נשים למפלגה. אל עו״ד בן-פורת הצטרפו עשרה ארגוני נשים, בהובלת פרופ' נטע זיו ועו"ד נטע לוי מעמותת "איתך מעכי" ומכון קונקורד. הטענות המרכזיות בעתירה היו שסעיף התקנון מנוגד לזכות היסוד לשוויון ולזכות היסוד של נשים להיבחר ושיש לדחות את טענת "יהדות התורה" והמדינה שאת עיקרון השוויון יש לאזן באמצעות עיקרון הרב-תרבותיות וחופש הדת. "המפלגה, גם אם היא חרדית, היא לא ישות דתית", נכתב בעתירה. בג״צ קיבל את עמדת ארגוני הנשים ופתח את הדלת לנשים להיבחר למפלגות חרדיות.

בפועל, נציגי המפלגות החרדיות נבחרים על ידי רבנים שמסרבים לבחור נשים כך שלמרות הסרת הסעיף המפלה, עד היום לא מונו נשים למפלגות. "בהרבה מדינות בעולם קיימים חוקים האוסרים על מפלגה ללא ייצוג נשים להתמודד לשלטון", מסבירה ד"ר כוכב אלקיים לוי. "למרות זאת, אף ממשלה בישראל לא חוקקה חוקים שיבטיחו ייצוג לנשים. הציבור בישראל נותן לגיטימציה למפלגות החרדיות, לא לכבד נשים ומתייחס לכך כאל תופעה טבעית", היא אומרת. "אסור שתהיה סובלנות לכבד דרישה להדרת נשים. זה לא דמוקרטי".

בסופו של דבר, נשים בציבור החרדי עדיין נאבקות על זכויותיהן הבסיסיות, בעוד פוליטיקאים שאמורים לייצג אותן, מתעלמים מדרישותיהן לייצוג עצמי ומונעים מהן גישה למשאבים, לעיצוב מדיניות ולמוקדי קבלת ההחלטות. כך שלמען האמת, הפרדה מגדרית במרחב הציבורי היא רק קצה הקרחון, ביטוי נוסף של הדרת נשים והחלשתן. הנשים הפעילות בארגון "נבחרות" ובראשן מייסדת הארגון אסתי שושן, משלמות מחירים אישיים כבדים על היציאה שלהן כנגד המקובל בחברה החרדית, אך הן ממשיכות להתארגן ולפעול לשינוי. המאבק שלהן צריך להיות מאבק כלל חברתי, של כל מי שמבקש ומבקשת לקיים דמוקרטיה וערכי שוויון בישראל. זה אינטרס משותף לא רק של החברה החרדית, אלא של החברה כולה שכן, במקום בו מותר להדיר אישה אחת, יהיה מותר להדיר גם נשים נוספות.