Reading Time: 4 minutes

מסתמן: עצירות במתקן כליאה עברו כריתות רחם ללא הסכמתן

דיווחים ראשוניים על כריתות רחם והליכים כירורגים אחרים שנעשו ללא הסכמה בנשים במתקני כליאה בארצות הברית. ברקע: היסטוריה אמריקאית של עיקור כפוי במאה האחרונה, בקרב אוכלוסיות מוחלשות - ילדות אמנה, נכות, סובלות ממחלות נפש, וכהות עור
Reading Time: 4 minutes

לפני שבועיים, ב14 בספטמבר, הגישה דון ווטון, אחות לשעבר במרכז הכליאה אירווין של רשות ההגירה האמריקאית (ICE), תלונה בעזרת ארגון זכויות האדם "פרוייקט דרום" (project south) על עשרות כריתות רחם שבוצעו על ידי רופא במרכז על העצורות, חלקן ללא הסכמתן וידיעתן.

ווטון דיווחה כי ד"ר מהנדרה אמין ביצע כריתות רחם ועשרות תהליכים כירורגיים ללא הבנתן והסכמתן של מטופלות דוברות ספרדית במתקן הכליאה. "בערך כל מי שהגיעה לגניקולוג הספציפי הזה עברה כריתת רחם" אומרת ווטון, "לא ייתכן כי הרחם של כולן כל כך גרוע". עוד היא כותבת בתלונתה כי במתקן הכליאה ישנה הזנחה רפואית כללית, כולל העדר פרוטוקולים מסודרים לנושא נגיף הקורונה, והעדר בדיקות בקרב העצירות.

מרכזי הכליאה של רשות ההגירה האמריקאית, כדוגמת אירווין, הינם מתקנים בהם מוחזקים עצירים ועצירות שנכנסו באופן לא חוקי לגבולות ארצות הברית. חלקן מחכות לגירוש ואחרות הגישו בקשה למקלט מדיני וממתינות להחלטה בעניינן. נכון ל2018, כמעט ארבע מאות אלף עצירים הוחזקו במתקנים אלו.

מרכז הכליאה אירווין, בו מתבצעות כריתות רחם
מרכז הכליאה אירווין

בעוד שעד כה לא אומתו טענותיה של ווטון כי מדובר ב"עשרות מקרים", בימים שלאחר חשיפת התלונה נחשפו מספר עצירות במתקן הכליאה, והעידו כי אמין ביצע בהן תהליכים שונים ללא הסכמתן. בין הטענות:

  1. הרופא ביצע הליכים כירורגיים במטופלות מבלי להסביר להן מה הוא עומד לבצע ומהי משמעות ההליך
  2. נמנע מעצירות להתייעץ עם משפחתן טרם ביצוע הליכים רפואיים
  3. עצירות שנתנו את אישורן להליך רפואי מסוים התעוררו לאחריו וגילו כי בוצע בהן הליך אחר ובלתי הפיך

התעוררה מניתוח וגילתה שהרופא הסיר את החצוצרה שלה ללא הסכמתה, ואולי לא תוכל להרות בעתיד

דוגמא לעצורה שכזו היא פאולין בינאם, שבגיל 29, לאחר שנתיים במתקן הכליאה, הגיעה לד"ר אמין עם מחזור לא סדיר, וחשש שהתנאים הירודים במתקן החלו להשפיעה על בריאותה. ד"ר אמין המליץ על ביצוע גרידה  להסרת ציסטה מהשחלה שלה, הליך לו הסכימה בינאם. כשהתעוררה, ד"ר אמין אמר לה שבזמן הגרידה התגלתה נפיחות באחת החצוצרות שלה ולכן הוא הסיר אותה, ללא ידיעתה והסכמתה, ועל כן ייתכן ולא תוכל להרות באופן טבעי בעתיד.

בידיעה שהתפרסה בסוכנות הידיעות איי-פי (AP) נכתב כי רופאים עימם שוחחו מסרו כי ככל הנראה לא היה צורך להסיר את החצוצרה של בינאם, ועל כל פנים זהו הליך שמחייב את ידיעתה והסכמתה של המטופלת. עוד הם אמרו, כי בתהליך של גרידה כלל לא אמורה להיחשף החצוצרה ועל כן משונה טענתו של אמין כי הבחין בנפיחות בחצוצרה במהלך ביצוע ההליך המוסכם. כעת, בינאם עומדת בפני גירוש מארה"ב חזרה לקמרון, מדינה אותה עזבה בגיל שנתיים. לטענת עורכי דינה, הסיבה לגירוש המזורז הינה חשיפת תלונתה. רשויות ההגירה האמריקאיות מכחישות.

בתלונה המקורית של ווטון, היא לא ציינה את שמו של ד"ר אמין. אבל ימים ספורים לאחר מכן שמו נחשף בידי עורכי הדין של עצורה אחרת במתקן, שהגישה נגדו כבר ב-2018 תלונה בגין הזנחה רפואית. זו גם אינה הפעם הראשונה בה אמין עומד במרכזה של חקירה במסגרת תפקידו כרופא. הוא נחקר בעבר על ידי משרד המשפטים האמריקאי בעקבות תלונות על פברוק סיבות שווא להצדקת טיפול רפואי. אמין ורופא נוסף שילמו כחצי מיליון דולר במסגרת פשרה בתביעה אזרחית בנושא.

"אנשים צריכים ללמוד את נושא העיקור הכפוי ככלי של עליונות לבנה בארצות הברית"

מרשות ההגירה האמריקאית נמסר בתגובה לתלונה של ווטון: "רשות ההגירה לוקחת את כל ההאשמות ברצינות רבה וממתינה להחלטת משרד המפקח הראשי בנוגע לקיום חקירה ותוצאותיה. משזה נאמר, באופן כללי יש להתייחס בחשדנות לכל האשמה אנונימית, נטולת הוכחות ונתונים מבוססים." עם זאת, פורסם לאחרונה כי עבודתו של אמין עם מתקן הכליאה הופסקה.

על אף התגובה המפקפקת של רשות ההגירה, קמה בארצות הברית מחאה ציבורית רחבה בעקבות ההאשמות הקשות. את המחאה מובילים ארגוני זכויות אדם שונים כגון פרוייקט דרום אשר הגיש את התלונה המקורית בשם ווטון, ו"מאוחדות נחלום" (united we dream) שאמרו בתגובה למקרה כי "אנשים צריכים ללמוד את נושא העיקור הכפוי ככלי של עליונות לבנה בארה"ב".

המחאה לא איחרה גם להגיע לבית הנבחרות האמריקאי. חברת הקונגרס פרמילה ג'ייפל מסרה כי דיברה עם עורכות דין של 17 עצורות נוספות שמסרו כי בוצעו בהן הליכים גניקולוגיים, לרבות כריתות רחם, ללא הסכמתן. בעקבות הדיווחים דרשה ננסי פלוסי, יושבת ראש בית הנבחרים האמריקאי, יחד עם עוד 170 חברי קונגרס, לפתוח בחקירה על הנושא.

גם חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שהרבתה להתבטא בעבר כנגד מתקני הכליאה של רשות ההגירה ואף קראה להם "מחנות ריכוז", גינתה את האירועים בסדרת ציוצים בטוויטר, ביניהם כתבה "האמת הקשה היא שארצות הברית הפעילה מדיניות של הפרה מאסיבית של זכויות אדם כנגד מהגרים".

מאז חשיפת התלונה של ווטון התקשורת האמריקאית מסקרת בהרחבה את הנושא. בין השאר, קם פרוייקט מימון המונות להבטחת הגנתה של ווטון, אם חד הורית לחמישה שחוששת מנקמה בעקבות דיווחיה, וגייס כבר מעל מאה אלף דולר.

אם יש לך פוסט טראומה ועור כהה "טובת הציבור" גוברת על זכותך להתרבות

עיקורים כפויים מוכרים כרצח-עם על ידי החוק הבין-לאומי כאשר הם מתמקדים בקבוצה אתנית, גזעית או דתית ספציפית. לארצות הברית יש היסטוריה מפוקפקת של עיקורים כפויים, שנמשכה עד לפני עשורים בודדים: מאז תחילת המאה ה-20 התבצעו בארה"ב אלפי עיקורים כפויים, רובם במסגרת "ועדות השבחת גנים" (ועדות אאוגניקה) שהיו קיימות בשלושים ושלוש מדינות.

הועדה של מדינת אורגון, למשל, פעלה תחת חוק שאושר ב1917 וכותרתו "מניעת התרבותם של מעמדות מסוימים באורגון". היא אישרה וביצעה יותר מ2600 עיקורים כפויים בין השנים 1917-1981. ב1967 שמה שונה ל"ועדה להגנה חברתית", אך גם תחת שם זה היא המשיכה לבצע עיקורים כפויים. בשנות השבעים היא אישרה עיקורים כפויים של בני ובנות נוער רבים במוסדות ובתי אומנה.

כזו לדוגמא היתה ננסי ריי בת ה-17, אשר עתרה לבית המשפט כנגד החלטת הועדה על עיקורה הכפוי בעקבות מחלת נפש ממנה סבלה כתוצאה מהתעללות פיזית ומינית בילדותה. בית המשפט קבע כי "טובת הציבור" גוברת על זכותה של ננסי להתרבות, והשאיר את החלטת הועדה על כנה. הועדה להגנה חברתית באורגון אישרה את העיקור הכפוי האחרון שלה ב1981.

באופן לא מפתיע, "ועדות העיקור" התמקדו באוכלוסיות מוחלשות במיוחד. לדוגמא: נשים וגברים נכים, ונשים שחורות. מדינת צפון קרולניה אף הודתה במעשים אלו, התנצלה ופיצתה את הקורבנות. עם זאת, עיקורים כפויים נמשכו גם אל תוך המאה הנוכחית. ב2013 נחשף כי כמעט 150 אסירות במדינת קליפורניה עוקרו ללא הסכמתן בין השנים 2006 ל-2010.

מתקני הכליאה של רשות ההגירה האמריקאית הם מטרה קבועה למחאה מצד ארגוני זכויות אדם שונים, כגון אמנסטי ופרוייקט דרום. בין השאר הם מואשמים לאורך השנים בהפרת זכויות אדם, הזנחה רפואית ותנאים סניטריים לא ראויים ביקורות זו גברה תחת ממשל טראמפ שידוע ביחסו הנוקשה כלפי מהגרים.

לדוגמא, בדוח שפרסמו פרוייקט דרום במאי 2017 בנוגע למצב במתקני הכליאה במדינת ג'ורג'יה, צויין כי במתקן הכליאה אירווין לא נשמרים תנאי היגייניה בסיסיים. האוכל והמים שמוגשים לעצירים מזוהמים, העצירים מועסקים בעבודה תמורת שכר מחפיר של דולר ליום, ואין להם גישה לשירותי בריאות נאותים. בשנת 2020 מתו עד כה עשרים עצירים במתקני המעצר השונים, מספר שיא ביחס לשנים האחרונות, ונותר עוד רבעון שלם לשנה.

לעוד כתבות בנושאי כריתות רחם ועיקור בכפייה לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: מסרטון היוטיוב של act.tv. תמונות בגוף הכתבה: טוויטר ואינסטגרם

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

הומלסית פוליטית: מפנטזת על ג'סינדה ארדרן ישראלית

Reading Time: 4 minutes רבות אומרות כיום "בואי" ומייחלות למנהיגה. אבל קשה לדמיין מישהי שמעולם לא הייתה. כדי להימלט מהפוליטיקה היומיומית הטראומטית, לירון כהן נעה בין פנטזיה ודיסוציאציה, בין ג'סינדה ארדרן ו"בורגן", ומשרטטת את דמותה של מנהיגות נשית נכספת

קיוטיז: נטפליקס מנרמלת פדופיליה במסווה של ביקורת חברתית?

Reading Time: 4 minutes בסרט הדרמה "קיוטיז" בנטפליקס בנות 11 רוקדות בחושניות מול מאבטחים מבוגרים כדי להיכנס למועדון לילה, המצלמה דואגת להתמקד בישבן הצעיר והמתנועע. והעולם? מאשים את נטפליקס ומתעלם מתעשייה שלמה שמפקירה ילדים באופן יומיומי

השיח הנשי משנה מציאות? הגברים בישראל כבר לא בוכים בלילה

Reading Time: 3 minutes חינוך מגדרי לגבריות מסליל גברים לקשיחות וריחוק רגשי. אבל לאחרונה גברים פונים יותר לטיפול נפשי, ומדברים גם על הטלטלה שעברו כגברים וכאבות למול "אונס השלושים" באילת ומחאות הנשים ברשת. ד"ר שלי זיתוני כותבת מהשטח

בלב מרפאת הנשים בכפר עארורה

Reading Time: 9 minutes שבת בבוקר בכפר עארורה (عاروره) שבמחוז רמאללה, במרפאת הנשים הניידת של "רופאים לזכויות אדם" הופך במהרה ליום של חסד, יום שמציע אפשרות אחרת.