איגוד עובדים בפגישת עבודה

מתאגדים.ות במוסדות

בחודשיים האחרונים, עובדי ועובדות מוסדות חינוך ותרבות בתל אביב, הפכו את חייהם בשביל להקים איגוד עובדים. בדרך, נתקלו בשלל מכשולים - דווקא מארגוני עובדים אחרים
Reading Time: 2 minutes

מאת: עלמה גיסיס

בחודשיים האחרונים, מאז רגע היציאה לחל"ת, קבוצה של בעיקר נשים, ואני ביניהן, הפכנו את חיינו בשביל להקים לנו ולשאר עובדות ועובדי חברת מוסדות חינוך ותרבות בתל-אביב יפו (חברה שמתפעלת בשביל עיריית ת"א מגוון מרכזי תרבות קהילה ורווחה בעיר), איגוד עובדים.

לא סתם מדובר בקבוצה שהיא בעיקר נשית: התחומים בהן אנו עוסקות הם תחומים שנחשבים נשיים: הוראה, הדרכה, טיפול, רכזות (תואר בזוי בעיני שמטרתו היחידה היא לעשות אבחנה, בידול והפחתה מהעבודה עצמה שהיא, בפשטות, ניהול) ועוד… ולא שאין גברים רבים שעובדים איתנו ולצידנו, אבל קשה להתעלם מכמה שהתחומים האלו נחשבים עדיין נשיים.

רבות מאיתנו חיות בתחושה של עובדות סוג ב'; אנחנו עובדות לצד ועם עובדי עירייה, שלהם זכויות ותנאים טובים בהרבה, כשהראשון שבהם הוא ביטחון תעסוקתי. וזה לא שעינינו צרה עליהם: הם עמיתים וחברים לעבודה. גם את המנהלים עובדי העירייה שלנו רובנו אוהבות ומעריכות,  אבל כל זה לא סותר את עצם ההעסקה הפוגענית של להיות, בעצם, עובדות קבלן.

אני נזכרת במורה למוסיקה שעובדת איתי, מלמדת במסירות שבוע מלא כבר 31 שנים דורות ומשפחות, מארגנת קונצרטים בזמנה הפרטי ושומרת על קשר תמידי ויומיומי לא רק עם עשרות התלמידים שלה אלא גם עם מאות התלמידים שלמדו אצלה בעבר. היא סיפרה לי בכאב שלפני הרבה שנים העזה לבקש העלאה בשכר והתשובה שקיבלה היא שאין אפשרות כזו, אבל היא תקבל נקודות השתלמות במשכורת. מעולם לא הציעו לה או שלחו אותה להשתלמות. לא רק שזו עזות מצח של מעסיק, זו פגיעה מעמדית ועלבון. מדריכה אחרת סיפרה שקיבלה עכשיו מסמך תנאי לחזרה לעבודה ובו הורדת שעות ואחוז ניכר מהשכר, זאת אחרי שהיא מלמדת בשלושה מרכזים שונים של מוסדות כבר שבע שנים, לימדה בהתנדבות את התלמידות שלה בתקופת החל"ת ושמרה על קשר רציף עם ההורים.

זה לא מובן מאליו לקום בוקר אחד ולהחליט להרים את הראש ולדרוש זכויות. הפחד מחוסר הביטחון התעסוקתי משרת את השיתוק והקבלה המוחלטת של כל הרעה או הרעבה בתנאים. וגם, יש משהו מאוד נשי בלקבל כל גזירה: רובנו למדנו מהסביבה מגיל אפס, בדרכים שונות, שלא מגיע לנו. אם זה בחלוקה מגדרית לתחומים נשיים וגבריים כבר בילדות, ביחס שבנים מקבלים לעומת בנות ועוד…

לומר "זה מגיע לי" או "זה לא מגיע לי" לא בא בטבעיות לרבות מאיתנו. בשבילי זו היתה דרך להילחם בדיכוי חיצוני ובעקבותיו פנימי שהכרתי כל חיי, שהגיעה אחרי שנים של עבודה מודעת, ולדבר על הזכויות וההכרה שלי בצורה גלויה וחשופה אולי בפעם הראשונה.

לצערי, ברגע שיצאנו עם ההתאגדות פומבית, גופים שונים פתחו במלחמה נגדנו. אני אומרת לצערי גם כי זו חוויה קשה ובעיקר כי לא בחרנו בה. רצינו להקים איגוד עובדים מתוך הערכים הנשיים, של חמלה, ראיית האחר ועזרה הדדית. לא רצינו להילחם באף אחד.

אני אסייג ואומר שאני לא חושבת שגברים הם לוחמניים ונשים הן חומלות, יש גברים מלאי חמלה ונשים תוקפניות הרי, אבל החלוקה היא חלוקה לתכונות נשיות וגבריות, כפי שהעולם שלנו מגדיר אותן: ולפתוח במלחמה היא תכונה גברית.

את הבחירה באיזה ארגון נתאגד עשינו בהצבעה דמוקרטית בינינו ובחרנו ארגון שלדעתי מייצג יותר תכונות נשיות. הארגון שלא נבחר, בחר לצאת מולנו למלחמה.

יצא לי לכתוב לא פעם על כמה שהתרבות הקפיטליסטית היא דכאנית, להקים איגוד עובדים היתה הדרך היחידה בה חשבתי שאני יכולה לפעול כאנטיתזה לזה. לא רצינו לקריב את עצמנו ולהילחם, רצינו לדאוג לזכויות שלנו.

ודבר אחרון: עבודה וקריירה הן לא ערך עליון בשבילי. אני לא רוצה למדוד בני אדם לפי היצרנות שלהם או ההצלחה. זה לא הומני, תחרות היא ערך אלים והרסני לאדם ולעולם. טיפול, דאגה וחמלה הן תכונות מוסריות ונעלות.

הקמת איגוד היא לא דרך להאדיר את האדם כיצרן. להיפך, זו הדרך לשמור על הזכויות שלו כבת ובן אנוש גם במקום עבודתו.

אנחנו ממשיכות בדבר הזה שהתחלנו ולא נעצור. בתקווה שמתישהו נוכל לעשות זאת מבלי להידרש להילחם.

למעקב והצטרפות למאבק: מתאגדים במוסדות: הקבוצה לעובדות/ים | כח לעובדים

לכתבות נוספות על נשים בעבודה לחצו כאן

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »