לעמוד הראשי של הפרויקט 

מאת: לימור פיינה

אמא שלי, תקווה מנשה פיינה, עלתה מעיראק כילדה.
היא נאלצה לעזוב את בית הספר היסודי בכדי לפרנס את משפחתה. בעזרת התושיה שלה משפחתה הצליחה לבסוף לעזוב את המעברה ולקנות בית קטן בעיר.
אמא שלי הייתה ועודנה אוטו דידקטית ולימדה אותי את אהבת הספר והמוסיקה.
מאמא למדתי על רחל המשוררת, על מגילת רות מתמטיקה תיכונית וארת׳ה פרנקלין. אמא שלי לעולם תצטייר בעיני כדמות חזקה ומעוררת השראה שהעבירה לי את הצמא לידע ולחשיבה שוויונית.
תודה אמא.

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.