כתבת אורחת
23 פברואר 2017 | משך הקריאה: < 1 דקה
לעמוד הראשי של הפרויקט
מאת: לימור פיינה
אמא שלי, תקווה מנשה פיינה, עלתה מעיראק כילדה.
היא נאלצה לעזוב את בית הספר היסודי בכדי לפרנס את משפחתה. בעזרת התושיה שלה משפחתה הצליחה לבסוף לעזוב את המעברה ולקנות בית קטן בעיר.
אמא שלי הייתה ועודנה אוטו דידקטית ולימדה אותי את אהבת הספר והמוסיקה.
מאמא למדתי על רחל המשוררת, על מגילת רות מתמטיקה תיכונית וארת׳ה פרנקלין. אמא שלי לעולם תצטייר בעיני כדמות חזקה ומעוררת השראה שהעבירה לי את הצמא לידע ולחשיבה שוויונית.
תודה אמא.
מומלצות עבורך
- אלימות מגדרית, בחירת העורכת, חדשות, חדשות מהארץ, חדשות מהעולם, תחקירים
אותה קטגוריה
הניה ברודבקר, יוצרת חרדית, לא הצליחה למצוא מסגרת חינוכית לבנה האוטיסט, אז היא עשתה מזה סרט. רונה כהן פגשה אותה לשיחה.
יום המודעות העשירי לחטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן מתקיים היום בסימן טראומה בינדורית והעברתה גם לדור שני ושלישי. שלי גטיה זיידל עם מחשבות בנושא
ירדן ברקאי קוראת ב"האחרות" מאת שהרה בלאו ושואלת שאלות מהותיות על אימהות, הגדרה עצמית, נשיות ואחווה נשית על רקע עלילת מתח פסיכולוגית.
אותך