Reading Time: 2 minutes

בעילום שם: שני לבבות בגוף אחד

Reading Time: 2 minutes

לעמוד הראשי של הפרויקט 

ידוע כי ההפיכה לאם היא מאורע דרמטי, וגם אני ידעתי שהלידה תשנה לי את החיים באופן משמעותי. ראיתי חברות קרובות הופכות לאמהות ושמעתי את כל הקלישאות: עד שאין לך ילדים את לא יודעת איך זה, חכי שזו תהיה הילדה שלך וכדומה. ועדיין, ההיווכחות בכך שהקלישאות נכונות (לפחות בחלקן) היא חוויה מעט מערערת. הנה כמה דברים שלא ציפיתי להם:

שתיים במחיר אחד – אני מרצה באוניברסיטה בחודש חמישי, בישיבה, הנוכחים בחדר לא בהכרח שמים לב שאני בהריון, זה עוד לא מאוד בולט. תוך כדי ההרצאה התינוקת שיש לי בבטן זזה ואף אחד חוץ ממני לא יודע את זה. קשה להסביר כמה שהתודעה משתנה ברגע הזה, את שני אנשים בו זמנית ורק אחד מהם גלוי לעולם, האדם הקטן שבתוכך עוד לא ממש קיים לעולם אבל בהחלט קיים לך. בסנסקריט קיים הביטוי דווי הרידייה dvi hridaya מילולית: מי שהוא בעל שני לבבות, ובהשאלה: אישה בהריון.

הפיזיות האינטנסיבית בלהיות אמא טרייה – בחודשים הראשונים היא עליי כמעט כל הזמן, יונקת או ישנה במנשא. ההתרחקות הפיזית מתחילה ברגע הלידה אבל מתרחשת בעצם לאט מאוד, לאורך חודשים ארוכים. גם עם בן זוג, לא חשוב כמה מאוהבים וזוג יונים אי אפשר באמת לישון כפיות כל הלילה, היד נרדמת, צריך להסתובב, להתרווח קצת. אבל עם תינוקת בת חודשיים, אין שום מרחב אישי; המקלחות שלי מעולם לא היו קצרות כל כך. וגם אחר כך, כשהיא גדלה, החדווה שיש במגע הפיזי עם הבת שלי לא דומה לשום דבר אחר. יש הנאה עצומה בנשיקות וחיבוקים ומגע בכלל, שאינה דומה להנאה מסוגי מגע אחרים.

הגאווה – אני לא אדם שאוהב להתגאות בהישגיו, זה מביך אותי. אני די טובה בג'אגלינג, למשל, אבל מעדיפה לתרגל בבית איפה שאף אחד לא רואה (להדגיש: לא כי אני לא טובה בזה, בגלל שאני טובה בזה וזה מושך תשומת לב). אבל מאז שאני אמא אני כל הזמן רוצה להראות לעולם כמה שהיא נהדרת, חמודה, חכמה ומצחיקה (באמת, לא רק כי אני אמא שלה ☺). הדחף שמעולם לא הכרתי לשלוח תמונות, להעלות קטעי וידאו, לשתף את כולם בשיבוש הלשוני התורן, צץ פתאום בעוצמה רבה. תמיד חשבתי שזה קצת משונה להתגאות בילדים שלך, הרי הם לא באמת שלך. במובן עמוק, הילדה שלי היא לא "שלי", היא אדם בפני עצמה, משמורת שקיבלתי. אבל עכשיו אני מבינה יותר את השמחה והגאווה של אם בבתה: הרי פעם היינו שני לבבות פועמים בגוף אחד.

שני לבבות בגוף אחד

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

המושבעים האמינו לנשים

Reading Time: 3 minutes מתוך שש עדויות שנשמעו במהלך משפטו, רק שתיים נלקחו בסופו של דבר בחשבון – למרות זאת ובצל מהפכת MeToo, הורשע לבסוף הארווי ווינשטיין בתקיפה ובאונס.

מי היא אמילי ומדוע יש לה רשימה?

Reading Time: 3 minutes "רשימת אמילי" הוקמה כדי לתמוך בנשים התומכות בזכות נשים להפלה ולשליטה על גופן ומתמודדות למוקדי קבלת ההחלטות. אז מיהי אמילי? ארנה רז מסקרת קידום נשים בעולם

צומת גורל – ביקורת ספר

Reading Time: 3 minutes הספר "צומת גורל" נוגע במורסה כואבת, ממנה נוטים להתעלם בתרבות הישראלית הלהט"בית, כשהוא מתגולל דרך נקודת מבטה של צעירה ממשפחה מרוקאית, קצינה במג"ב, החוקרת את מיניותה במהלך שירותה הצבאי. ביקורת ספר – וביקורת על המבקרים

"עיניים שמחות לצִלה בינדר" – הצצה לתערוכה

Reading Time: 2 minutes גיבורותיה של בינדר הן תמיד ילדות: האיורים יפהפיים – אך תפקידן של הילדות הוא לא להיות יפות. תמר יחיא על תערוכה חדשה מאיוריה של צלה בינדר: תמיד ילדות, כמה פשוט, ככה יפה, ככה חשוב

סגירת תפריט

A feminist world, needs feminist news
Support the readeress and join the revolution

עולם פמיניסטי זקוק לתקשורת פמיניסטית
תמכו בפוליטיקלי קוראת והצטרפו למהפכה