אנחנו יושבות בשעת בוקר מוקדמת בבית הקפה של מוחמד קסטירו בשכונת מוסררה בירושלים. יחידות, פעילים ופעילות מגיעות להפגין סולידריות מול פינוי של שעתיד לקרות. אנחנו מחכות לקסטירו שעוד לא הגיע, אבל שגרת בית הקפה כבר התחילה. בתוך בית הקפה הקטן מתקבצים פועלים שיוצאים ליום עבודה, אנשים מבוגרים שבאו לשתות קפה ולשחק קלפים ואישה שכועסת שקסטירו עוד לא הגיע כי רק את הקפה שלו היא אוהבת. שעתיים מאוחר יותר קסטירו מגיע. הוא מספר שעוכב במחסום בכפר עקב, שכונה במזרח ירושלים שתושביה, למרות היותם תושבי ירושלים צריכים לעמוד במחסום, לפעמים שעות, כדי להתנייד בעיר. ואז מיד מתחיל להגיש תה וקפה ליושבים במקום. כבר 30 שנה זו שגרת הבוקר של קסטירו. אבל הוא יודע שאלו הימים האחרונים שלו במקום, בקרוב יגיעו לפנות אותו.
קסטירו, הוגדר עד לא מזמן כדייר מוגן, כזה שכביכול, אי אפשר לפנותו. אבל עבור תושבי מזרח ירושלים, גם מעמד מוגן הוא אינו בטוח – המעמד שלו פקע והוא הפך לשוכר "רגיל". וכשהחל בעבודות שיפוץ בבית הקפה לפני כמה שבועות (שהיו ללא רשות לטענת המדינה) נדרש ממנו לפנות את הנכס, למרות שאיש לא תבע את הרכוש. לאחר שורה של מאבקים אישר בית המשפט העליון את הפינוי שלו וצו הפינוי נכנס לתוקפו בשבוע שעבר. בית הקפה של קסטרו הוא לא היחיד. רק אתמול נהרסו בית של משפחה פלסטינית ומרכז קהילתי בשכונה ירושלמית אחרת עברו הריסה. בשדרת החנויות בשכונת מוסררה שמובילה לשער שכם, עשרות בעלי עסקים, ממשיכים לפעול על אף שעומדים בסכנת פינוי. פינויים והריסות בתים מאיימים על תושבי מזרח ירושלים כבר שנים, ותחת מעטה המלחמה הם רק הואצו. קולות התושבים, הפעילים והפעילות המוחים נגד פינויים והריסות שהיו עוד הרבה לפני כן לא מפסיקים, אך דווקא עכשיו המחאה נבלעת ברעשי המלחמה.
"עיר עמים" מסבירות: "הפינוי של מוחמד קסטירו מביתו התבצע ביוזמת האפוטרופוס הכללי – גוף במשרד המשפטים שאחראי על ניהול נכסים במזרח ירושלים שהיו בבעלות יהודית לפני 1948. האפוטרופוס הכללי אמור להחזיק בנכסים לטובת היורשים היהודים ולפעול במקרים בהם הם טוענים לבעלות על נכס לפני 1948. במקרה של בית הקפה של קסטירו האפוטרופוס החליט על דעת עצמו לפנות שוכר פלסטיני, למרות שאיש לא תבע את הרכוש.
האפוטרופוס הכללי פועל מתוקף חוקים מפלים וגזענים, שמצד אחד מאפשרים לישראלים לתבוע נכסים במזרח ירושלים בטענה לבעלות עליהם מלפני שנת 1948, ומצד שני אינם מאפשרים לפלסטינים לתבוע נכסים במערב העיר שהיו בבעלותם לפני 1948.
לאחרונה אנחנו רואים כי האפטרופוס הכללי חורג מגבולות התפקיד ויוזם באופן יותר ויותר אקטיבי פינויים והשתלטויות על נכסים של פלסטינים בשיתוף פעולה עם ארגוני מתנחלים. בית הקפה של קסטירו ממוקם במיקום אסטרטגי במיוחד – ליד שער שכם ברחוב שהוא חלק מאגן העיר העתיקה אותו שואפת המדינה לייהד.
בשבועות האחרונים אנחנו רואים כי המדינה ועיריית ירושליים בהובלת משה ליאון יצאו למסע הרס הולך ומתגבר במזרח ירושלים. העיתוי לא מקרי – כשכל העולם עסוק במלחמה המזוויעה ועם התחזקות הימין הקיצוני בממשלה יש מי שמבקשים לנצל את ההזדמנות ולקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטח כדי לקדם אג׳נדות משיחיות, קיצוניות ומסוכנות."
יום הפינוי
ביום ראשון בבוקר מגיעה המשטרה לפנות את בית הקפה, תוך שעתיים הם מוציאים את כל מה שהיה בתוכו. בחור בכיפה וציציות, שממתין למפתח בית הקפה שעוד מעט יעבור אליו, מבקש מקסטירו להראות לו איפה לוח החשמל וברז המים. השוטרים מסיימים בכך כששוברים את המנעול של בית הקפה, איפה שהולכים להתקין אחד חדש. תוך שעתיים מפעל חייו בן 30 השנה של קסטירו איננו. למחרת הגירוש מגיע קסטירו לבית הקפה, למרות שהוא סגור. הוא ניגש לבית הקפה הסמוך ומביא לנו כוסות תה על מגש מוזהב. הוא שואל אם אנחנו רוצות לראות טריק. הוא נעמד ומניף במעגלים את המגש כאשר עליו מונחת כוס תה מלאה. התה לא נשפך. פתאום כל הזוועה שהתרחשה רק אתמול מתעמעמת למול המשחק שכולנו שקועים בו עכשיו, לרגע אנחנו סתם אנשים שיושבים מחוץ לבית קפה ומדברים על החיים.
"בבית הקפה היינו עושים סולחות, הוא היה כמו תחנת המשטרה שלנו. אם היה סכסוך בין משפחות או בין אנשים היו מגיעים, יושבים מדברים, לפעמים גם 60 איש, הייתי מגיש להם קפה. זה מוסד של צדק קהילתי."
רגע לפני שאנחנו עוזבות, מתחיל לרדת גשם, אבל קסטירו נשאר לשבת. ואז הוא שואל "תבואו גם מחר?" אנחנו מסתכלות אחת על השנייה במבוכה. פתאום עולה השאלה – מה התפקיד שלנו? אנחנו באות להפגין סולידריות לקראת ההריסה או גירוש, אבל הוא היה כאן הרבה לפנינו. והוא ימשיך לבוא לשבת מול בית הקפה הסגור, גם מחר ובימים שאחריו.
רוצות ללמוד עוד, להפגין סולידריות ולפעול נגד הריסות הבתים במזרח ירושלים? עקבו אחרי עיר עמים, All That's Left , free Jerusalem
