טעות בניווט שהפכה לסיוט

ביום שישי האחרון התרחש אירוע קשה במאחז גבעת רונן, דרומית לשכם, כאשר חמש בנות משפחת אל-ג׳עאר: שלושת האחיות ר׳גדה, נופה, ולמיס, עם בנותיהן הנד ואליף בת ה-3, אזרחיות ישראליות מרהט, מצאו את עצמן, שלא מרצונן, במוקד עימות, שהיה עלול להסתיים באסון כבד.

אחת האחיות שנפגעה באירוע, רג'דה אל-ג'עאר, חלקה איתנו את סיפורה המצמרר: "היינו בדרך לשכם לעשות קניות, חמש בנות משפחה״ מספרת רג'דה, כשהיא משחזרת את תחילתו של יום שהפך במהרה לסיוט. "טעינו בנסיעה וחיפשנו דרך לצאת. נתקלנו בבחור חרדי ושאלנו אותו 'איך יוצאים מכאן'. הוא אמר לנו 'תמשיכו ישר'." מה שנראה כהכוונה תמימה התגלה במהרה כתחילתה של שרשרת אירועים מסוכנת.

לאחר נסיעה של כ – 40 מטרים, המצב החמיר במהירות. "נתקלנו במתנחלים שקיללו אותנו וצעקו עלינו. הם אמרו דברים קשים כמו 'אנחנו רוצים להרוג את כולכן' ו'אתן לא תצאו מכאן חיות'," היא מתארת בקול רועד. ברגע שהבינו את חומרת המצב, בנות המשפחה ניסו לסגת. "ניסינו לעשות פרסה כדי לצאת" ממשיכה רג'דה, "אבל אז גילינו שאותו בחור שכיוון אותנו קודם, סגר את היציאה. הוא היה עם נשק״. מוקפות ומאוימות, הן נאלצו לחפש דרך מילוט אחרת. "ניסינו לברוח דרך עלייה בצד, דרך עפר. אבל מתנחלים רדפו אחרינו ברכבים וזרקו עלינו אבנים גדולות. הם הקיפו אותנו. שמנו ידיים על הפנים כדי להגן על עצמנו״.

בזמן שרג'דה משתפת, עיניה התמלאו דמעות: "מה שקרה לנו באותו יום היה כל כך מחריד, שאפילו בסרטים לא רואים דברים כאלה. הפחד שאחז בי היה עמוק ומשתק. חשבתי לעצמי בבעתה: הם יכולים פשוט להרוג אותנו כאן, ואז לשים לידינו סכינים ולטעון שבאנו לעשות פיגוע. הרגשתי חסרת אונים, כאילו החיים שלנו תלויים על חוט השערה, והאמת שלנו יכולה להיעלם ברגע״.

האלימות הסלימה במהירות. "הם שברו את כל החלונות של הרכב וריססו גז מדמיע", היא ממשיכה. ״אחר כל כך הם התחילו לשרוף את הרכב כשאנחנו עדיין בתוכו״. בשלב זה רג׳דה ואליף בת ה – 3 יצאו מהרכב, "התחננתי שישחררו אותנו. אמרתי להם קחו מה שאתם רוצים, רק תשחררו אותנו. אמרנו להם שאנחנו אזרחיות ישראל, תושבות רהט, אבל הם לא הקשיבו״. חייגתי מיד למוקד 100 והסברתי להם איפה אנחנו. הסיטואציה הפכה נוראית עוד יותר. ״"אחד מהתוקפים הצמיד את הרובה לראשה של הילדה אליף. הוא אמר לה 'תבכי, תבכי עוד, אני רוצה שתבכי עוד'. ביקשתי ממנו לעזוב אותה, אמרתי לו שהיא ילדה קטנה, אך זה לא עזר".

עם יציאתן הבהולה מהרכב, בנות המשפחה אחזו בתיקיהן בתקווה לשמור על מעט מרכושן. "המתנחלים חטפו מאיתנו את התיקים בכוח, דרשו את הטלפונים. הם פשפשו בחפצינו האישיים, לקחו כסף וכל דבר בעל ערך״. היא ממשיכה, "ואז, כאילו לא די בכך, הם פשוט זרקו את שאר החפצים על הרצפה. אמרו לאחותי בלעג, 'עכשיו את יכולה לאסוף מה שנשאר'". "לא הייתה לנו ברירה", ממשיכה רג'דה, "נאלצנו להתפצל ולנסות לברוח. רגליי היו פצועות ומדממות. רצתי עד שהגעתי לסורגים. זה היה הסוף, לא היה לאן לברוח יותר".

הסיוט לא הסתיים שם. רג'דה מספרת: "הם הכריחו את הנד, לפתוח את הטלפון שלה. חייגו לשיחה האחרונה – על הצג היה כתוב 'אמא'". היא עוצרת, "אמא שלנו סיפרה לנו אחר כך שקיבלה שיחה מבחור זר. הוא אמר לה 'הבת שלך רוצה לעשות פיגוע. אם נמצא אותה, נירה בה'". דמעות מציפות את עיניה של רג'דה. "הוא איים על אמא שלנו! כשהיא שאלה אותו מי הוא, הוא פשוט ניתק".

לאחר כ – 25 דקות של רגעי אימה, הגיעו סוף סוף כוחות הביטחון למקום. "ראיתי את צה"ל וסימנתי להם בידיים שיבואו," מספרת רג'דה. "ברגע שהם התקרבו, איבדתי את ההכרה. מוקדם יותר קיבלתי מכה חזקה בראש מאחד האבנים שזרקו עלינו". היא התעוררה מאוחר יותר בחדר טראומה בבית החולים, כשהיא איננה זוכרת כיצד הגיעה לשם. שתיים מבנות המשפחה סבלו משברים בצלעות ובכתף כתוצאה מהאירוע האלים, וכולן סובלות מחבלות קשות בגוף.

בעקבות האירוע, נעצרו שני חשודים והועברו לחקירת שירות הביטחון הכללי. רג'דה הגיבה לדבריה של חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, שכינתה אותן "מחבלות": "היא צריכה לחזור בה ולבוא לראות את המצב שלנו. היא מוזמנת לראות את החבלות בגוף שלנו ואת המצב הנפשי שלנו".

בסיכומו של האירוע הטראומטי, רג'דה מביעה את תחושותיה הקשות: "מה שעברנו הוא מאוד קשה, מעשה ברברי. אף יהודי או ערבי לא היה רוצה לשמוע על מעשה כזה. אין לי מילים שיתארו את מה שעברנו." למרות הכל, אמה של רג'דה מוסיפה נימה של תקווה ותודה: "אני מודה לכל מי שהגיע וביקר. זה עשה לי טוב על הלב. יהודים וערבים כאחד, אני מודה לכולם".

סיפורן המטלטל של בנות המשפחה חשף את המציאות המסוכנת של אלימות קיצונית, והיעדר שלטון חוק אפקטיבי בשטחי הגדה המערבית. אין זה מקרה בודד או חריג; תקריות דומות ומעשי אלימות יומיומיים מצד מתנחלים כלפי פלסטינים תושבי הגדה מתרחשים בתדירות גבוהה, עוד יותר מאז השבעה באוקטובר, כאשר רוב הציבור הישראלי אדיש או שאינו מגלה עניין רב בנושא. אך כשאירוע אלימות קורה לאזרחיות ישראליות, הציבור הישראלי פתאום מתעורר ומביע עניין. עולה השאלה: האם נדרשת טרגדיה כזו כדי לעורר את מצפוננו הקולקטיבי? האם רק כשהאלימות חוצה גבולות ופוגעת ב"שלנו", אנו מוכנים להקשיב ולפעול?

עדותן של האחיות רג׳דה, למיס ונופה, יחד עם בנותיהן הנד ואליף, מאירה באור בוהק את המציאות המורכבת והמסוכנת השוררת מעבר לקו הירוק. הוא מחייב אותנו לבחון מחדש את יחסנו לאלימות, לחוק ולערכי הדמוקרטיה – לא רק כשהם נוגעים לנו ישירות, אלא בכל עת ובכל מקום.

בסופו של דבר, השאלה איננה רק כיצד למנוע את האירוע הבא, אלא כיצד לבנות חברה שבה אירועים כאלה הם בלתי נתפסים מלכתחילה. זוהי משימה מורכבת הדורשת מאיתנו לא רק להזדעזע, אלא גם לפעול ולחנך לסובלנות, לדרוש אחריות מנהיגותית, ולקחת חלק פעיל בעיצוב עתיד משותף וטוב יותר.

קרדיט תמונה ראשית: Wahaj Bani Moufleh, Activestills