נשלח בעילום שם:
לימור ואבי הלכו לישון. לימור אמרה שהלילה לא מתאים לה סקס ואבי הסכים, הם נשכבו כפיות, אבי מחבק את לימור וקצת מלטף אותה, לימור מתרפקת על אבי ולאט לאט נרדמת עד שפתאום בבת אחת, אבי חדר לתוכה. לימור הופתעה והתרגזה אבל הרגישה שהיא נושאת בחלק מהאחריות כי היא הסכימה למזמוזים של אבי. ובכל זאת, בלילות שבאו לאחר הלילה הזה, לימור היתה נחרצת הרבה יותר וגם חדירות קטנות יותר לפרטיותה הכעיסו אותה, למעשה היא הרגישה שהיא נזהרת קצת יותר מדי ושמדי פעם אפילו תוקפות אותה חרדות, אבל אמרה לעצמה שהתגובה שלה מוגזמת.
שמעתי את הסיפור הזה מלימור כמה חודשים לאחר מכן וחשבתי: "אונס" אבל בקול רם אמרתי: "יש מלים שמתארות מצבים כאלו".
האפשרות של אשה לרצות או לא לרצות סקס היא ענין די חדש. כל עוד לא היתה אפשרות כזאת, אולי נשים לא התלבטו בענין הזה בכלל. הגבר אמר שהוא רוצה והאשה עשתה. אולי לפעמים היא הרגישה יותר מבואסת מהרגיל בגלל זה וקיוותה שייגמר מהר, אבל לא היתה שם שאלה בנוגע לאשה.
רק כשאשה אינה חפץ יכול להיות לה בכלל רצון חופשי ורק אז היא יכולה להתחיל ליהנות או לא ליהנות מסקס, לרצות או לא לרצות את הגבר, לבחור בגבר אחד ולא באחר, לבחור לעשות או לא לעשות סקס וכו'. כמה מאיים עבור הגבר! מעבר משליטה מוחלטת לחוסר שליטה בצעד אחד.
אחר כך כבר היה מותר לאשה ליהנות מסקס, לפעמים היתה אפילו חייבת ליהנות מהסקס וגם אם לא נהנתה לעשות את עצמה נהנית. כדי לפאר את הגבר כמובן. רואים את זה בקבוצות המתועבות של צרכני הזנות.
והיום?
היום אנחנו כל הזמן מפסידות ומרוויחות מהישגי הפמיניזם. היום הכל מורכב יותר. כאילו יש לנו חופש ובעצם אין לנו, כאילו קיבלנו יותר זכויות ובעצם קיבלנו יותר חובות. והגברים עוד לא לגמרי הפנימו שאנחנו בני אדם.
אז אנחנו עובדות גם בבית וגם בחוץ, עובדות מאוד קשה ומרוויחות פחות ובהרבה בתים עדין לא מקבלות הכרה במאמצים, חלק מזה כביכול בצדק כי עדיין מכניסות פחות כסף אז אולי פחות התאמצנו. ואם פחות התאמצנו אז ברור שעול הבית עלינו וגם עול הילדים וההורים וכל מה שרק אפשר.
ואם לא צוחקות מבדיחה שובניסטית אז אוי ואבוי. מחרבות מסיבות. ממש בחודש האחרון, אחד מבדחני הפיסבוק העיף אותי מעוקביו כי לא נהניתי מבדיחה על אשתו של פוליטיקאי. בעיניו זאת היתה טרחנות. איך העזתי לא ליהנות מבדיחה שלו! אם לא צחקתי מהבדיחה כנראה לא הבנתי אותה, לא בגלל שהבדיחה לא היתה מוצלחת וכן היתה סקסיסטית אלא בגלל שאני טרחנית.
ואם אנחנו עדיין רכוש הגבר, מצד אחד הרצון שלנו לא רלבנטי ומצד שני צריכות לרצות אותו כדי לפאר אותו, אז גם אם לא בא לנו סקס, אין שום סיבה שלא נקבל אותו מאחורה ובהפוכה, פשוט כי אנחנו שם. ומה פתאום אונס? הרי הסכמת לליטופים. ובכלל, הרי מגיע לי. את הרי ישנה אתי.
איזה מזל יש לנו שאנחנו חיות בעידן שבו לגיטימי שיהיה לנו רצון ופגיעה כזאת היא בהחלט אונס ואנחנו יודעות לזהות אותה כי מותר לנו לא לרצות. איזה מהפך תודעתי עברנו בכל שנות הפמיניזם.
נותר רק לקוות שמתישהו גם הגברים יעברו את המהפך התודעתי הזה.
