צאו לי מהשחלות

מאת: רוני נוף מלץ

יש לך תסמונת השחלות הפוליציסטיות, אבל אולי אין לך בכלל שחלות פוליציסטיות.

המשפט הזה נשמע תמוה, אבל הוא חושף איך שנים הרפואה נתנה לנשים שם שלא תיאר נכון את הגוף שלהן, וכך הן אובחנו מאוחר, טופלו חלקית ונותרו עם חוסר מענה ובושה.

ב-12.5.26 הוצג השם החדש של התסמונת, ובמקום 'תסמונת שחלות פוליציסטיות' (Polycystic Ovary Syndrome), תיקרא התסמונת בשם זמני – 'תסמונת שחלתית מטבולית רב-אנדוקרינית' (Polyendocrine Metabolic Ovarian Syndrome). השינוי התבצע אחרי תהליך שבו השתתפו יותר מ-50 ארגונים ו-14 אלף משתתפות, והוא כולל תקופת מעבר של שלוש שנים להטמעה בהנחיות.

ההחלטה היא הרבה יותר משינוי טרמינולוגי, היא הודאה בכך שהשם הישן צמצם תסמונת רב-מערכתית לכזו שמתמקדת במערכת הרבייה של נשים ובשחלות שלהן, כאשר תסמיני התסמונת רחבים יותר ומשפיעים על איכות חייהן של נשים במגוון אופנים.

מדובר בתסמונת נפוצה מאוד בקרב נשים; ארגון הבריאות העולמי מעריך ש-10% עד 13% מהנשים בגיל הפריון סובלות ממנה, ושעד 70% מהן אינן מאובחנות. אפילו לפי ההנחיות הרפואיות הרשמיות לא צריך שחלות פוליציסטיות כדי לאבחן את התסמונת, ולא כל מי שחיה איתה תראה שחלות פוליציסטיות באולטרסאונד. ובכל זאת, השם הישן לימד מטופלות וא.נשי מקצוע לחפש בשחלה במקום לראות את האישה כולה. הנחיות בינלאומיות משנת 2023 כבר מדברות על סיכונים נוספים של התסמונת, הכוללים סיכון מטבולי וסיכון קרדיו-וסקולרי, אבל המציאות המשיכה לדבר בעיקר על ביוץ, פוריות ואולטרסאונד.

שמות רפואיים אינם רק תיאור, הם משפיעים על מה ייחשב כ'לב הבעיה', מי יטפל בה, מה יזכה לתקצוב ולמחקר, ואפילו מה אישה תרגיש שרלוונטי לספר לצוותי רפואה. כשקוראים לתסמונת 'שחלות פוליציסטיות' השיחה מצטמצמת לעיסוק בפוריות, ואין שיח על עמידות לאינסולין, סיכון לבבי, השפעות נפשיות, השפעות על משקל ודימוי גוף ועוד. השם הישן גרם להתבוננות לא נכונה על התסמונת ובכך תרם לפערים באבחון, לטיפול לא מספק ולתסכול אצל רבות.

זו לא דוגמה יחידה כיצד ברפואת נשים לשפה יש מחיר. למשל, כשל שחלתי מוקדם הוחלף באִי-ספיקה שחלתית ראשונית (POI), משום שהמונח הישן דיבר בשפת כישלון ולא תיאר נכון מצב שבו לעיתים כן נשאר תפקוד שחלתי. גם בשם Menopause (גיל המעבר) המשמעות מתמקדת במועד עצירת הוסת, ובכך מבטלת שינויים רבים אחרים המתרחשים ומשאירה שלב זה כתחנת ביניים עמומה בין פוריות להיעדרה. וכמובן שגם ההיסטוריה של 'היסטריה' מזכירה לנו ששם רפואי נושא עימו אידיאולוגיה – מונח שנגזר מהמילה היוונית לרחם (hystera) ), והפך במשך שנים כאב של נשים לסימן של נשיות בעייתית. כשאין שם מדויק, יש פחות שיח, פחות הכשרה, פחות אבחון ופחות טיפול.

בעמותת 'נשים לגופן' אנחנו פוגשות נשים שמדברות על המחיר הזה. נשים שמרגישות שמשהו בהן 'פגום' כי הגוף שלהן אינו מתאים לסיפור שהשם מספר (ולפעמים אפילו אין שם למה שהן מרגישות). שינוי השם ל-PMOS חשוב לא רק מפני שהוא מדויק יותר, אלא מפני שהוא ממחיש שמדובר במצב כרוני, מורכב, רב-תחומי, ושנשים ראויות להבין אותו ולהיות מטופלות כראוי.

טרם נקבע שמה המעודכן של התסמונת בעברית. דפי מידע של מוסדות רפואה עדיין משתמשים בשם הישן, על אף שהם מציינים את מורכבות האבחון מעבר לממצאי האולטרסאונד. שינוי השם זו רק ההתחלה. עכשיו צריך לעדכן את המידע לציבור ולצוותים רפואיים, לבנות טיפול רב-תחומי שלא כולא נשים במגירה גינקולוגית, ולעבור מחדש על מילון בריאות הנשים ולהמשיך בעדכונים.

כשאנחנו משנות שם, אנחנו משנות תודעה ומציאות. אנחנו משנות את השאלה שהרפואה שואלת, את התשובה שהמערכת נותנת, ואת האופן שבו נשים מבינות את גופן.

על הכותבת: 

רוני נוף מלץ, מנכ"לית עמותת 'נשים לגופן' – עמותה ארצית המובילה עשייה ושינוי בתפיסת הבריאות, הגוף והמיניות של נערות ונשים בישראל.