כל הבוקר תרתי אחר פרשנות מעניינת לפרשית הדרכים הפוליטית שקורית בימים אלו בכלי התקשורת השונים, רובם סיפקו לי את הפרשנות הגברית, אשכנזית, שמאלנית (מתי כבר תבוסס מילה לזהות הזו?) שציפיתי לה. שוב בירבורים חסרי תכלית על ביבי והחרדים שניצחו ויצאו "גברים" וגנץ שיצא "נקבה" אך במילים גבוהות ומתחכמות. והנה כמה פנינים:
"היריבים חוסלו, התיקים יישארו: החרדים הם המנצחים של ממשלת נתניהו-גנץ" וואלה חדשות.
"לשלוח את גנץ עם כיתת הטירונים שנותרה לו לשטח האש של נתניהו, זה כמו לבקש מקבוצת עיוורים להיכנס לשדה מוקשים ולפרק אותו". הארץ
"נתניהו יפרק אותו מבפנים ומלמעלה; יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה הבא בסיועו היעיל של אביגדור ליברמן, יפרק אותו מבחוץ ומלמטה. לפיד הנבגד, שהעמיד לרשות גנץ מפלגה שבנה מאפס ואפסן לטובתו את האספירציות האישיות שלו על ראשות הממשלה, לא יעשה לאקס שלו חיים קלים". הארץ
"תרחיש משפיל", הארץ
מיותר לציין שפרשנות מעניינת לא מצאתי, אז החלטתי לנסח את מחשבותי ולפרשן את הסיטואציה מנקודת מבטי, נקודת מבט של אישה, מרוקאית, לסבית, שמאלנית חסרת בית פוליטי. ולמה פירוט הזהות חשוב? כי אין חיה כזו אובייקטיבי, וכל פרשנות קשורה קשר הדוק לכותב שלה.
העיסוק במערכת הפוליטית בימים אלו הוא פריבילגי מאוד ושמור לאלו שלא עסוקות ועסוקים בהישרדות יומיומית במשבר בו אנו נתונות
המהלך של גנץ בימים אלו להביא לממשלת אחדות ולהפסיק את המערבולת הפוליטית שנסחפנו אליה בתוך משבר וירוס הקורונה הוא המהלך הנכון בעיני, ראשית כי הייתה לי הקלה כשהבנתי שהגענו לסוף בפלונטר הפוליטי המייאש שנקלענו אליו בשנה וחצי האחרונות. שלוש מערכות בחירות ונדמה כי הרביעית כבר נשפה בעורפנו. בעת הזו כשאנחנו נמצאות בסגר ביתי, מבודדות, מעסיקות ילדותים קטנים מבוקר עד ערב או חוששות לעתידנו הכלכלי הידיעה כי דבר אחד לפחות עשוי להגיע לפתרון ולהניח לנו להתעסק בצרות היומיום שלנו מניחה את הדעת והנשמה הַחֲרֵדָה. אני רק אוסיף שהעיסוק במערכת הפוליטית בימים אלו הוא פריבילגי מאוד ושמור לאלו שלא עסוקות ועסוקים בהישרדות יומיומית במשבר בו אנו נתונות.
אך תחושת הקלה לא מספקת את ההיגיון שדורש הסבר, כי הרי לא כל פתרון היה נותן הקלה, אז למה זה כן?
אתחיל בכך שלא בחרתי בבחירות האחרונות, לא הצלחתי לשים פתק לאף מפלגה, ולמרות שתפיסת עולמי הפוליטית היא שמאלנית, אין לי כיום אף מפלגה שמהווה עבורי בית פוליטי, שאני מרגישה שמייצגת אותי או את הציבור אליו אני שייכת ונותנת מענה אמיתי ולצרכי הציבור הזאת. מתוך נקודת המוצא הזו, שהיא כמעט חסרת ציפייה מנבחרי הציבור שייקרה פה משהו גדול, משמעותי או משנה משהו, אני מגיעה אל המערכה הפוליטית הזו כמעט מהצד, בתפקיד המתבוננת, לא נתונה לשיקולי בחירה או רצון כי באמת שמבחינתי גנץ או ביבי, רגב או זנדברג, הורוביץ או כץ כולם בעיני נדמים כאותה חיה, הפרקטיקה זהה, הציבור בו הם משתלחים אחר. בְּשׂוֹרָה פמיניסטית, להטב"ית, מסורתית לא תגיע משום צד על המפה הפוליטית הנוכחית.
אז נשארתי בוחנת אנשים, מעשים והתנהגות ולא סיסמאות ועמדות ריקות. כי בסופו של דבר אנשים יכולים לברבר סיסמאות עד מחר, המעשים וההתנהגות הם אלו שקובעים בעיני. ועם כלי המדידה הללו אני בוחנת את מהלכיו של גנץ, ונדמה שמה שהוביל אותו במערכה האחרונה היא לעשות את הדבר הנכון עבור מדינת ישראל ולא ללכת עם הראש בקיר כשכל מערכת בחירות מספרת לנו את אותו הדבר. אין הכרעה, יש עם שזקוק למנוחה מהפוליטיקה ולמנהיגות שיובילו ושיניחו לנו אנשימות פשוטימות שכמותנו לנפשנו. אבל עד שנזכה למנהיגה אמיתית, נצטרך להסתפק בגברים לבנים ממוצעים שלפחות ייעשו כמה דברים כמו שצריך.
נאמנות היא ערך שהמציאו גברים כדי להשאיר נשים צייתניות ונתונות לשליטתם וכך גברים צופפו שורות במשך שנים נאמנים אחד לשני בעוד נשים נרמסות תחתם.
ההחלטה להגיע לפתרון ולשים בצד קרבות אגו היא הדבר הנדרש בעיני והמעיד העיקרי על יכולת אמפתית גבוהה הרואה את צרכי הציבור והשעה. היכולת לנהל משא ומתן ולחיות בשלום עם קיומם של ציבורים שונים מהציבור שאני מייצג בתוך ממשלה כדוגמת החרדים, מעידה על עמדה הרואה באחרים כשווים, וזאת לעומת אמירות המבטלות ציבורים שלמים כשקיימת התנגדות לשבת באותה ממשלה עם ערבים, ימנים, שמאלנים וכו'. לכהן שני ברוטציה כראש ממשלה רק מעיד כי אם רציתם משהו אחר קיבלתם משהו אחר. ההחלטה להפסיק את משחק הילדים המטומטם הזה של מי ראשון היא ההחלטה הבוגרת, וזה מדהים שלילדים אנחנו לא נהסס לומר זאת, אך כשמדובר בשני גברים מבוגרים, מי שלוקח צעד אחורה ומפסיק את הויכוח המיותר הוא זה שייחשב "לוזר".
הצעד הקשה ביותר שנעשה היה ההחלטה לפרק את "כחולבן" ולנטוש את לפיד ויעלון שסירבו להתפשר ורצו להוביל אותנו למערכת בחירות רביעית בעין סערת הקורונה. גנץ כתב בתגובה לפיצול: "אני שלם כי עשיתי את מה שהעם שלי צריך. אלו לא ימים רגילים. ישראל במצב חירום. מאות אלפי משפחות מבוצרות בבתים, יש תחושת חירום אמיתית מפני איום בריאותי שקוטל חיי אדם ואיום כלכלי הרסני. בעת הזו מנהיגים צריכים לבחור מה נכון ולשים את המשקעים והחשבונות האישיים הקיימים בצד." והפעם אני מאמינה לו, כי מה שצריך לנהל את נבחרי הציבור שלנו כרגע הוא צרכי הציבור ולא צרכי האגו האישיים שלהם. מתוכם בדיוק פועלים לפיד וליברמן שנדמה שחרטו על דגלם את ריסוקו של ביבי ולא את טובת הציבור ושום מגיפה לא תזיז אותם משם. הפרשנים קוראים לזה בגידה, בגידה במי? בחבריו לקבוצה. נאמנות היא ערך שהמציאו גברים כדי להשאיר נשים צייתניות ונתונות לשליטתם וכך גברים צופפו שורות במשך שנים נאמנים אחד לשני בעוד נשים נרמסות תחתם. ומה שווה אותה הנאמנות אם אתה מוכרח ללכת נגד מה שאתה מאמין בו?
"לוזריות" "חולשה", "חוסר עמוד שדרה", "בגידה" זוהי הפרשנות הפטריארכלית לצעדיו של גנץ. אך מנקודת מבט פמיניסטית אני יודעת להעריך את התכונות וההתנהגויות הללו שזכו לבוז לאורך שנים כשיוחסו לנשים. אמפתיה, ראיית האחר כשווה, היכולת לזוז מהעמדה שלך כשהמצב דורש את זה, ויכולת לוותר ולקחת צעד אחורה למען המטרה. אלו תכונות והתנהגויות שעלינו להכיר, להעריך ולעודד יותר בקרב נבחרי הציבור שלנו. אלו רק חלק מהתכונות הנדרשות כאן בספירה הציבורית בכלל ובספירה הפוליטית בפרט. ייצוג שווה של נשים בכנסת כנראה היה מביא יותר תכונות כאלו לספירה הפוליטית, אך בהיעדר ייצוג, יש לדרוש את התכונות הללו מנבחרי הציבור שלנו ולהפסיק לעודד אותם להתנהגות גברית רעילה שהגיעה שעתה לחלוף מן העולם.
אז לא "רק לא ביבי" ולא "אבוי הגנץ", חשוב לזכור שמטרת הממשל היא לדאוג לאינטרסים של כמה שיותר אזרחיות ואזרחים במדינת ישראל. אין פה "קרב", או "מלחמה" על השלטון, החיים שלנו הם לא מלחמה ותעזבו אותנו מהטרמינולוגיה הגברית שלכם, האפשרות להתאחד, להתגבר על קונפליקטים, ולהצליח לתת מענה לכמה שיותר אזרחיותים באוכלוסיה זו המטרה ואמן שנשכיל לזכור זאת. לצערי בכל מקרה אנחנו רחוקות שנות אור מפוליטיקה פמיניסטית, אך להמשיך להשתמש כלים פטריארכליים כדי להגיע לשם לא ייקחו אותנו רחוק. ועד אז נצטרך להסתפק בפירורים של פוליטיקה שמשאירים לנו – הנשים.
