מאת: הידד ליטמן
הגעתי לבית הקולנוע הישן, עליתי במדרגות, ומאחורי הקופה עמדה בחורה צעירה בחולצת רשת זהובה ודקה, ללא דבר מתחת. קניתי את הכרטיס, ונכנסתי לאולם מלא באנשים לצפות יחד במקבץ סרטי פורנו משעשעים מכל העולם.
לא, לא חזרתי אחורה בזמן לשנות השבעים – לתקופה שפורנו הוקרן במקומות ציבוריים. גם לא חילקו לי טישו בכניסה. סך הכל הלכתי לפסטיבל סרטי הפורנו השנתי בברלין – Pornfilmfestival Berlin – שמתקיים אחת לשנה במהלך חודש אוקטובר, בפעם ה-17.
הפסטיבל נמשך שבוע. מגיעים אליו יוצרות ויוצרים מכל העולם: בימאיות/ים, שחקניות/ים, עובדות בתעשיית המין, מפיקות/ים, מנחות למיניות, או מי שפשוט מתעניינים בעולם המסקרן של מיניות וסרטים. מרבית הפעילות מתרחשת בבית הקולנוע "Moviemento" – מבנה יפה בן למעלה ממאה שנה, וחלק מהאירועים מתקיימים במקומות שונים ומדליקים ברחבי ברלין. בפסטיבל מוקרנים סרטים מגוונים באורך מלא או באסופות של סרטים קצרים בנושאים כמו פורנו ופוליטיקה, BDSM, קוויר וגם סתם סרטים מצחיקים שנעשו על סקס. מתקיימים שם גם הרצאות, סדנאות, מפגשים עם יוצרים/ות, ימי עיון לא.נשים מהתעשייה ומסיבות. הפסטיבל ידידותי לכל המגדרים והזהויות.
הגעתי אליו בפעם הראשונה לפני שבע שנים. לא ידעתי עליו הרבה. רק גיליתי שלמרות שהוא נקרא פסטיבל פורנו, התוכן המוצג והמדובר הוא למעשה סרטי סקס פוזיטיביים – בנושאים של מיניות עם כל גווניה, צורותיה והקשריה. בפסטיבל מוקרנים סרטים פמיניסטיים, קווירים, הכי לא מיינסטרים. הסרטים הם לא רק או בהכרח סרטים שמטרתם גירוי מיני, שזו למעשה ההגדרה של הסרטים בז'אנר הפורנוגרפי הרגיל. בפעם שעברה הייתי בהרצאה מרתקת על דימוי הגבר הגיי שהלך והשתנה לאורך השנים בז'אנר וצפיתי, בכמה סרטים מצחיקים על סקס.
השנה הגעתי שוב, לאחר ציפייה ארוכה לחופשה שלי לבד עם עצמי בתקופה אינטנסיבית של הקמת משפחה וקורונה. הפעם באתי לשלושה ימים בלבד, לכן הייתי יותר ממוקדת ונרגשת לחזור לעיר אהובה. במהלך שבע השנים שעברו מאז הביקור הקודם שלי צללתי יותר לעומק עולם הפורנו – חקרתי, צפיתי, יצרתי והרציתי בנושא. הרגשתי שאני באה מקצועית יותר וחובבנית פחות. עוד לפני הטיסה בדקתי את תוכניית הפסטיבל. כך, הגעתי עם לוח זמנים (גמיש אמנם) לצפייה בסרטים שעניינו אותי, ובתקווה לפגוש דמויות מהתעשייה, לקבל השראה וללמוד דברים חדשים.
היום הראשון: אווירת הסכמה
ביום הראשון הגעתי לסדנה בנושא הסכמה שהעביר הארווי ראביט – במאי סרטי פורנו קווירים, גבר טרנס שמתגורר בברלין. איתי הגיעו עוד 17 נשים, גברים וא-בינארים. לאחר סבב היכרות קצר, התחילה הסדנה, שכללה שני שלבים. את השלב הראשון פתחנו בריקוד חופשי בחלל, עם הנחיה ליצירת קשר עין אחד עם השנייה. הריקוד המשיך ליצירת מגע כלשהו. אמנם נבוכה, התחלתי לזוז, מחייכת לפרצופים שחייכו אליי בחזרה. בסופו של דבר מצאתי את עצמי בחיבוק קצר עם גבר גרמני שמנמן וממושקף.
מטרת הסדנה הייתה ללמוד איך לייצר אווירה של הסכמה על סט צילומים של סרט פורנו. בתור מנחה למיניות חיובית הגעתי אליה כדי לקבל השראה ואולי ללמוד מתודות חדשות. אני מודה שממש לא התחברתי למהלך האירוע, במיוחד לא לשלב השני – בחלק הזה התחלקנו לזוגות והתבקשנו לייצר תקשורת ודיאלוג על איפה ואיך הייתי רוצה שהפרטנר הזר הזה ייגע בי. למרות הריקוד המשונה בתחילת המפגש, עדיין לא הרגשתי שנוצר מרחב בטוח מספיק ליצירת אינטימיות במגע עם איש זר בזמן כל כך קצר, בחלל מלא דמויות זרות. הרגשתי שכל הקונספט של הסכמה, בסדנה שזה הנושא שלה, הולך וקורס לתוך עצמו. הרגשתי שאני רק רוצה לקום וללכת אבל מסכימה להישאר ולשחק את המשחק, לקוות שאולי זה עוד ישתפר. זה לא קרה. בהזדמנות הראשונה הצלחתי להתחמק מתרגיל סיכום שכלל נשימות קולניות ומגע בסרעפת, וחזרתי לרחוב הקריר, כשעלי השלי האדומים מקשטים אותו.
היום השני: LUST LUST LUST
יום למחרת הגיע הערב שחיכיתי לו. גיליתי שתתקיים מסיבת 'LUST LUST LUST' ממש קרוב למלון שלי – עם מופע דראג ודמויות מהתעשייה. אבל הכי חשוב – מינגלינג עם אריקה לאסט – אחת מיוצרות הפורנו הפמיניסטי המוכרות, המצליחות והידועות בעולם, שגם נתנה חסות לפסטיבל. ידעתי שאני חייבת לפגוש אותה ולתעד את הרגע המיוחד. יש עליה ביקורת בתעשייה, אבל אני חושבת שהיא הצליחה לפצח משהו ביצירת פורנוגרפיה אחרת, נשית, אירוטית ומגרה. היא לא מסתתרת או מתנצלת על העשייה שלה וזה נפלא בעיני. אז למרות שרכשתי מראש כרטיס להקרנה של סרט דוקומנטרי שמאוד רציתי לראות על אנדראה דבורקין – סופרת ופעילה פמיניסטית רדיקלית שפעלה בשנות השישים, בעיקר נגד פורנוגרפיה (כן, כן. סרט על מתנגדת הפורנו הידועה בפסטיבל פורנו!) – ויתרתי עליו לטובת המסיבה.
אחרי המתנה בתור וחוסר וודאות, נכנסתי למועדון הקריוקי בו התקיימה המסיבה. התאים המפוזרים בחלל הפכו לתאי צפיה בסרטי פורנו של אריקה לאסט ומאט למברט. הכרתי בחור צרפתי שמביים סרטים רכים (סופטים) עבור חברת 'DORCEL' הצרפתית, ועוד בחור מאוסטריה, שהוא אחד מהמפיקים של פסטיבל הפורנו בווינה.
אחרי ג'ין אנד טוניק אחד, אריקה לאסט ובן זוגה הגיעו לפגוש את הקהל. הצלחתי לתפוס אותה לתמונה בדיוק לפני שמופע הדראג התחיל. סיפרתי לה שאני מנחה למיניות מישראל. אמרתי לה שהיא השראה גדולה ושאני מספרת על הסרטים והעבודה שלה בהרצאות שלי ובמפגשים. היא בתגובה התפעלה ושמחה לשמוע. ה-V על התיעוד המשותף סומן בהצלחה.
המופע החל ולבמה עלתה בחוטיני אדום מנצנץ מנחת הערב. היא פצחה במונולוג על המהפכה הא-בינארית שמתחילה, על המהפכה המינית שמתרחשת, עם משפטים מעוררי השראה כמו: "כמה זה טבעי להרגיש חרמנות", ו"כולנו סקסיים וסקסיות ומוקפים בנשים ואנשים סקסיים כמונו". היא זכתה לתשואות. אחריה עלתה הפרפורמרית הראשונה. אני יצאתי לסיבוב צפייה באחד אותם מתאי הקריוקי המפוזרים ברחבי המועדון, וצפיתי בסרט שנראה כמו סתם פורנו גייז, אבל במבט שני היה אפשר להבחין שאחד מהמשתתפים הגונחים שם הוא בחור טרנס. כשיצאתי ממש ריגש אותי לראות ליד הבר את אחד השחקנים שראיתי ממש עכשיו עירום, חשוף, נהנה וגומר על המסך.
היום השלישי: הכניסה לעובדי התעשיה בלבד
חזרתי למלון נרגשת בציפייה ליום המחרת, שבו יתקיים כנס של עובדי התעשייה בלבד. היום נפתח עם שמש חמימה להפליא בסוף אוקטובר. ושוב עם אריקה לאסט שהגיעה לשמוע הצעות לסרטים מיוצרות ויוצרים שונים (פיצ'ינג). יוצרים הציגו לה את התסריטים שלהם, בזמן שאני מדמיינת את עצמי עושה בדיוק את אותו הדבר עם הרעיונות שיש לי בראש. הסבב נפתח עם היפסטר ברלינאי צעיר שהציג את הסיפור שלו, סקס עם השפאטי (Späti) האהוב עליו. שפאטי הוא כינוי מקומי למוכר בפיצוציה השכונתית, ובעקבות זאת עלה דיון עם הקהל – האם אין פה פטישיזציה שלו? היות ורוב בעלי המכולות הם מהגרים.
להיות נוכחת בדיון כזה – האם זה עלול להיות פוגעני עבור אוכלוסיות מסוימות – היה מעניין ומעורר מחשבה. דיון שמדגיש את ההבדל ביצירת פורנוגרפיה אתית אל מול הפורנוגרפיה המיינסטרימית. מיינסטרים שבו חלוקה לקטגוריות פטישיסיטיות עם ניחוח גזעני (כמו: יפניות, שחורים, BBW ועוד) היא חלק מהקונספט.
אחרי אותו היפסטר עלתה בחורה יפה, אם חד הורית, שהציגה שני תסריטים. הראשון על זוג עייף במערכת יחסים ארוכה, בדיאלוג שגרתי בארוחת הערב על ענייני היום, כשבין לבין יש הבלחות שלהם באקטים מיניים מלאי תשוקה. התשוקה שהם כל כך כמהים לה שדהתה לה עם השנים. הקונספט של הסרט השני היה סקס ברכבת התחתית אחרי מסיבה באחד המועדונים המטורפים של ברלין. הדיון במקרה הזה היה בקטע לוגיסטי – האם אכן אפשר לצלם פורנו ברכבת התחתית בברלין? ואם לא, מה האלטרנטיבות שיש כדי להפוך את החלום לסרט אמיתי?
באותו היום פגשתי בחורה הולנדית שעובדת ב-'Blue Artichoke' – חברת הפקה של סרטים פמיניסטיים, את הבחור הווינאי מהפסטיבל באוסטריה, מלכת סאדו אדמונית מאנגליה שיוצרת סרטים עצמאיים, ישראלית שמפיקה ערבי היכרות עם עולם ה-BDSM ועוד הרבה פרצופים צבעוניים, מחייכים ומקבלים. כולן וכולם חלק מתעשייה מזמינה ויצירתית. תעשייה שמקדמת חופש ומיניות משוחררת וגם מצולמת. לכולם מטרה דומה – לקדם את השיח, האתיקה, המגוון והקבלה בעיסוק במיניות ללא שיפוטיות ודעות קדומות, וגם להצליח להתפרנס מזה.
למרות שזמני בעיר היה קצר הספקתי הרבה. התמלאתי בהשראה ובאנרגיה ליצירה עצמאית משלי, בידיעה שיש עוד הרבה בעולם עם תפיסת מיניות פמיניסטית-אלטרנטיבית. תפיסה שיכולה ליצור סרטי סקס ופורנו פוזיטיביים. אני מאחלת לעצמי להגיע לעוד פסטיבלים כאלה ברחבי אירופה היפה והמחבקת. ואולי, יום אחד, להיות האוצרת והמפיקה של פסטיבל כזה בישראל.
