את הטור הזה התחלתי לכתוב לאחר פעם נוספת, בו העירו לי על הנטיה שלי לבלבל בין זכר ונקבה כשאני נוקבת במספרים.

שלוש? שלושה? אולי בכלל שלשה? אני זוכרת שפעם ביקשתי בבית המרקחת מהרוקח שלוש חפיסות (או שלושה) ומי שעמדה לידי תיקנה אותי. הצורך להתנצל על הטעות האיומה שעשיתי כרגע היה גדול מהצורך לנזוף בה על כך שהיא מאזינה לשיחה אישית ביני ובין הרוקח.

חברה קרובה שיתפה אותי בתסכול שלה על כך שאנשים רבים, חלקם זרים גמורים, רובם המוחלט גברים, פונים אליה ומתקנים אותה על שגיאות הכתיב התכופות שהיא נוהגת לבצע או על כך שהיא נוטה להתבלבל בהטיות הזמן שבלשון ציווי. כך, שוב ושוב היא נאלצת להסביר בהתנצלות שהיא סובלת מדיסלקציה ומבקשת שיסלחו לה, אף על פי שההתנצלות צריכה לבוא מהם על שחדרו לעולמה מבלי שהוזמנו.

זוהי שיטה נוספת למשטור השפה. המשטור הזה גורם לאנשים, בעיקר מהגרים או כאלה הסובלים מלקויות למידה, במקרה של השימוש בשפה הכתובה – דרך תקשורת שהופכת להיות יותר ויותר נפוצה ככל שהשימוש ברשתות החברתיות והודעות טקסט גדל –  להסס להביע את עצמם בציבור. כך, הם מושתקים.

פרסקריפטיביזם לשוני, הינו ההנחה לפיה לשפה יש שימוש נכון ותקני והאופן בו נעשה משטור על מנת לשמר את אותו שימוש תקני לכאורה. בספרה Fixing English יוצאת אן קרוזאן, פרופסור לאנגלית מאוניברסיטת מישיגן, כנגד אותה תפישת פרסקריפטיביזם לשוני. לדבריה, אין דרך נכונה להשתמש בשפה שכן שפה היא הדרך באמצעותה אנשים מתקשרים זה עם זו ולפיכך, אם הצלחת להבהיר את כוונתך באמצעות שימוש במילים, הרי שהשתמשת בשפה נכון.

הבלשנית דבורה קמרון פירסמה בשנת 1995 את ספרה Verbal hygiene ולמעשה טבעה את המונח "הגיינה לשונית", אותו ניתן להגדיר כפרקטיקה בה אנשים משתמשים על מנת לנקות את השפה ולהתאים את המבנה והשימוש בה לתפישתם את אידאל היופי, האמת הלוגיקה והנכונות. אף על פי שכאמור, ברור שאנו מצליחות להבהיר את כוונתנו באמצעות שימוש "לא הגייני" במילים, מממשיכים אלו הדוגלים פרסקריפטיביזם וטהרנות לשונית למשטר את השפה ודוחים את השימוש במה שקרוי בפיהם "שפת רחוב" וסלנג, בהם המילים צורמות לאוזן בכיעורן שאינו עומד לא באידאל היופי ולא באידיאל האמת והנכונות.

הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'י, מדברת בהרצאתה המפורסמת על בימת טד על הסכנה ש"בסיפור יחיד". אדיצ'י מדברת בין היתר על הכוח האדיר שיש ביכולת לא רק לספר את סיפורו של האחר, אלא לקבוע אותו כסיפורו המוחלט של אותו אדם, שכן בצורה זו יתפס על ידי הזולת, על ידי עצמו ובצורה זו תתועד במידה רבה התנהלותו בעולם.

פרסקריפטיביזם
דוגמת כתיבה בנו-שו, כתב סיני ששימש נשים בלבד לתקשורת ביניהן

כשאנו מדברות על שפה, אנחנו לא רק מדברות את "הסיפור היחיד" אלא גם את האופן בו הסיפור הזה נכתב. עלינו לזכור ששפה היא הכלי דרכו אנו בונים ומבנים את המציאות בתוכה אנו חיות ומתנהלות. שפה היא הדרך בה אנו חוות את העולם, מביעות את רגשותינו ומביעות את רצוננו. הפרסקריפטיביזם הוא הסיפור היחיד, זה שעובר מפה לאוזן ומדיר אוכלוסיות שוליים באלימות שלא רק משתיקה את קולן, אלא גם גודעת, משתקת ומוחקת את המציאות שלהן. זוהי למעשה אחת הדרכים העיקריות כיום לקיבועה ומיצובה של אוכלוסיה כאוכלוסיית שוליים, כיוון ששימוש ב"סלנג", תוכן לשוני ושפה משמש כאחת הדרכים להבחין בין חברה אחת למשנתה.

השתקת הקול הנשי דרך משטור השפה 

אם נתבונן במגדר הנשי כדוגמא לאוכלוסיה מוחלשת, נוכל להבחין בתהליכי פרסקריפטיביזם שמתרחשים היום בשפה העברית. ככל שיותר ויותר קולות יוצאים בקריאה לשימוש בשני המגדרים בעברית ולהנכיח את המגדר הנשי, כך גוברים הקולות הפרסקריפטיביזיים שמבקשים להשתיק זאת, לרוב בטענה של שמירה על חוקיה ועל ניקיונה של השפה.

עד כה הבאתי מדבריהם של נשים, חוקרות שפה ונשות המילה הכתובה והמדוברת היוצאות בשבחו של השיח המרובד והמגוון. מול זה, לא מפתיע לגלות שהאקדמיה ללשון העברית, גוף שמרבית עבודתו הינה לבצע משטור בשפה העברית, מורכב בעיקר מגברים. למעשה רשימת החברים באקדמיה כפי שהיא מופיעה באתר האינטרנט שלה, מונה 39 חברים, מתוכם שש נשים בלבד. מתוך בעלי התפקידים בנשיאות ובהנהלת האקדמיה לא נמצאה אפילו אישה אחת לרפואה.

לא מפתיעה, אם כך, התשוקה בה נלחמים חברי האקדמיה כנגד אותם שינוים בשפה, שינויים שמאיימים לערער את כוחם בהבניית המציאות בתוכה אנו חיות ומתנהלות.

ההבנה שגם השפה היא לא פחות מכלי נוסף בארגז הכלים של האדון, מעמידה בפנינו הזדמנות להתבוננות נוספת על הדרך בה אנו מנהלות את המאבק הפמיניסטי, שכן הוא מנהל בתוך עולמן של המילים, אלו בהם אנו מבקשות לעשות שימוש על מנת להפיל את בית האדון.

אנו חייבות לא רק לשנות את השיח אלא לשנות את הדרך והצורה בה הוא מתנהל.

אני קוראת לכן לעלות על הנש וללרלר באוחצ' דברו בשגיאות וכתבו בשגיאים. הפקיעו את השפה מידיו של האדון וצרו מציאות אחרת, צרו את המציאות בתוכה אתן רוצות לחיות, הרחק מביתו המט ליפול של האדון.

תגובות

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.