מאת: נועה רווה
מה עולה בדעתך כשאת מדמיינת אישה מתענגת מינית? האם את מדמיינת אישה דשנה מגרגרת על גבה כחתולה מתפנקת בעוד המאהב שלה מענג אותה? האם את מדמיינת פרא-אישה שדוהרת על אהובתה חשופת פלג עליון, שולטת במקצב ובתנועה? האם זו אישה שגונחת וצועקת כמו בסרט פורנו בעוד גבר אחד או שניים או יותר חודרים לתוכה?
מהם המרכיבים שהופכים אישה לפראית, לוהטת ומשוחררת בסקס? האם אישה מתענגת היא אישה שמרוכזת בהנאת הפרטנר.ית שלה או שמא זו אישה שלוקחת לעצמה מקום ומרחב ודורשת שיתרכזו בה? אולי העונג הנשי בעינייך הוא משהו אחר בכלל, כמוס ועדין כמו ניצן, זקוק לאור שמש וכמות מים מדויקת על מנת ללבלב? משהו שקשה להגדיר?
בשנים האחרונות אנחנו שומעות בשיח על מיניות הרבה "מה לא". לא לשכב כשלא רוצות, לא ללכת עם אנשים שלא סומכות עליהם, לא להיכנס להריון, לא לקבל מחלות מין, לא ולא ולא ולא. כל זאת ראוי וחשוב אבל בואו נדבר רגע על "מה כן". מה שעומד בבסיס ה"כן" של סקס, אותו רצון נלהב שהוא מעבר להסכמה, הוא חיבור לעונג המיני. איך נשים מתחברות ומממשות את העונג המיני שלהן? איך נשים מגלות מה מגרה אותן, משמח אותן, מרחיב את ליבן ותודעתן? כיצד נשים מתחברות למה שמעצים אותן במיטה, בגוף, בתקשורת המינית?
אין תשובה אחת כמובן ועונג נשי הוא אישי ומורכב, משתנה יותר מעונות השנה ומחזורי הירח. למעשה, עונג הוא לא דבר אחד אלא מכלול תחושות. לא יהיה מוגזם לומר שהעונג מתבטא באופן שונה כמעט בכל דקה. הוא יכול להיות מורכב מכל אחד מהתיאורים לעיל או אף לא אחד מהם, וגם מכל תמהיל אפשרי באמצע.
משתחררת מינית: לדרוש בחזרה את העונג המיני שלי
בניגוד כואב לטווח האפשרויות הבלתי מוגבלות של חוויית עונג נשי, העולם מציג לנו מודלים מאוד מצומצמים וקשיחים לשאוב מהם השראה. דימויי "עונג נשי" מציפים אותנו במדיה, בפרסומות, בסדרות וסרטים. נשים פשוקות שפתיים ורגליים מוצצות סוכריה על מקל, נשענות על רכב, מביטות למצלמה, נאנחות, גונחות. לרוב התנוחה שלהן תהיה פסיבית והויזואליות שלהן מאוד ספציפית. אלו שמוצגות כמושא נחשק, כביכול חושק – הן בתבנית בובת הברבי. כמה שהן בהירות ורזות יותר – יש להן יותר זכות להופיע במרחב הציבורי בהקשר של עונג מיני. האישה הכבדה, השחורה (ה-השלימי את החסר) תודר מהשיח על מיניות. היא לא תופיע על שלטי חוצות או תככב כגיבורה נחשקת בסדרות, אפילו היום בשנת 2022.
הדימויים הללו שטמועים עמוק בתרבות הפטריארכיה המחפצנת מציגים נשים שהן כביכול משוחררות ומוחצנות מינית אך למעשה – העונג שלהן הוא עבור הגבר. אותן רזות, פתייניות, שובבות, לא מוצגות באופן מיני כשלעצמן, עבור העונג שלהן אלא מוכנות בפוזיציה עבור הגבר שיבוא וייקח אותן ("ואת היית יפה כמו פרח שרציתי לקטוף, רציתי רק לקטוף אותך רציתי לקטוף", שיר שהיה ממש לפני ארבע שנים מקום ראשון במצעד השנתי של גלגלצ והעולם שתק).
דרכי ההתענגות אותן העולם מלמד אותנו כנשים לא מובילות אותנו באמת לעבר העונג שלנו, אלא שמות במרכז את הפרנטרים שלנו. מערך התפקידים המגדרי הזה קיים במיטה ומחוצה לה. הקושי שלנו להתחבר למיניות שלנו קשור לתפקידים שלנו כנשים גם במרחבי חיים אחרים.
מאז שהתחלתי להיות פעילה מינית אני חוקרת את המיניות שלי. נמשכתי בחיי לגברים וגם לנשים, התאהבתי בנפש ולא בגוף עם אברי רבייה ספציפיים. עברתי ממערכת יחסים הטרו-נורמטיבית מונוגמית ארוכת שנים למערכת יחסים פוליאמורית וחזרה למונוגמיה הפעם עם אישה. אהובתי היא מאסטרית ביצירה ויצר ואיתה אני יכולה לממש אהבה נשית הדדית ועצמית במלוא תפארתה. חוויתי מנעד סקסואלי שלימד וממשיך ללמד אותי ואני חוקרת את עצמי דרך ובתוך המיניות שלי.
כאשר אני מרגישה ממומשת מינית אני מגלה בתוכי כוחות בלתי רגילים וזה גורם לי לתהות למה נשים לא מסתובבות בעולם עם חיוך צ'שייר שמן? למה אנחנו לא רואות ושומעות נשים שעפות על עצמן בתחושת מסוגלות פראית? מדוע העונג המיני הנשי כרוך ביכולת להזיז הרים, לנתץ תקרות זכוכית (ובטון) אך כל כך מעט נשים מדברות בחופשיות ובעוצמה על המיניות שלהן?
התשובות שגיליתי, בתור אחת שמדברת על סקס עם הרבה מאוד נשים, זה שקשה לנו להכיר, לטפח ולדרוש את העונג המיני שלנו. בעולם בו פורנוגרפיה נמצאת במכשיר בכף היד, חשוב לי שנשים, אהובות, אחיות, הבנות שאני מגדלת, יידעו להכיר את גופן. חשוב לי שנדע לזהות את העונג שלנו, להגמיש אותו וללוש אותו בחקירה סקרנית ומרחיבת לב. חשוב לי שנדע מה לא אבל גם מה כן ואיך לוקחים את ה"כן" הזה ומעלים אותו עוד ועוד רמות בספירלה למעלה גבוה אל בין העננים. בין הרגליים שלנו יש אוצרות והתרבות שמפילה את ה "או" ומשאירה רק "צרות" מצמצמת לא רק את העונג הנשי אלא את העוצמה הנשית בכללותה.
"הפער האורגזמי" בין נשים לגברים גבוה וחמור יותר מפערי השכר
לצמצום העוצמה הנשית דרך דיכוי המיניות יש שורשים חזקים בתרבות שלנו. לאחרונה יצאה בנטפליקס מיני סדרה חשובה בשם "עקרונות העונג". בסדרה מספרים כי על פי מחקרים, בסקס סטרייטי, הגבר חווה אורגזמה (שפיכה) כמעט בכל פעם בעוד הנתונים על אורגזמת האישה עומדים על 66%. הפער הזה נקרא "הפער האורגזמי".
אורגזמה היא לא מדד להנאה בעיניי (להפך, לדעתי יש להוציא מהסקס את מרדף האורגזמות, אבל על כך בטור אחר) אבל היא פרמטר אחד שנלקח על מנת למדוד התייחסות למין. ככזו, היא מלמדת אותנו על הפוזיציה בה נשים ממקמות את עצמן באינטראקציה המינית. מה נשים חושבות שמגיע להן וכמה הן יודעות לקחת לעצמן את המקום כדי לקבל את זה.
"הפער האורגזמי" כפי שמוצג בנתונים הוא מדאיג בפני עצמו, אבל סביר להניח שהמציאות חמורה אפילו יותר. אחד הדברים הראשונים שלמדתי בשיעורי סטטיסטיקה באוניברסיטה, היה שתוצאות מחקר תלויות באופן ניסוח השאלה ובבחירת האנשים שישתתפו בקבוצת המיקוד. נשים שעונות על מחקרים שקשורים בסקס הן מלכתחילה נשים שמחוברות לאיזושהי שיחה על מיניות, שפתוחות לדבר על זה. כלומר מפאת בושה, הסתרה ומבוכה הרבה נשים שלא חוות אורגזמות בסקס בכלל לא יענו על שאלונים כאלו, כלומר, הנתונים האמיתיים נמוכים יותר מ 66%.
בתוך כל זה נזכור שאנחנו ממוקמות בנקודה בגלובוס בה התרבות היא, יחסית לעולם, פרוגרסיבית. ברוב העולם נשים עדיין כפופות לפטריארכיה מדכאת עוד יותר מהעולם המערבי, כלומר ברוב העולם נשים חוות עוד פחות חופש מיני מאיתנו. עבור חלקן אין אפשרות לחוות עונג מיני, זה בכלל לא יופיע כאופציה בטווח האפשרויות הנגישות להן.
לכן מבחינה עולמית "הפער האורגזמי" גדול עוד הרבה יותר מהדיווח של 95%-99% אורגזמה לגברים, 66% לנשים. הפער הזה, הקיצוני, המשמעותי והחמור הרבה יותר מפערי השכר בין גברים לנשים, מלמד אותנו שבתחום המיניות הנשים עדיין כלואות בדיכוי פטריארכלי עמוק יסודי ושורשי.
מיניות היא זירה בלתי שיוויונית מבחינה מגדרית באופן קיצוני הרבה יותר מכל תחום אחר. ביום שנשים יכירו יותר את העונג שלהן ויתחילו לדרוש אותו, תגיע מהפכה מתוך חדר המיטות והיא תהיה זו שתשנה סדרי עולם.
לכתבות נוספות בנושא מיניות נשית לחצי כאן
תמונות: באדיבות הכותבת
