שירין אבו עאקלה נולדה למשפחה נוצרית בירושלים בשנות השבעים. היא למדה אדריכלות ועיתונות בירדן והחל משנת 1997, תפקדה כעיתונאית ברשת אל ג'זירה. במהרה, הפכו פניה של אבו עאקלה לפנים מוכרות בכל בית פלסטיני. במהלך עשרות שנות שירותה כעיתונאית, הפכה לפנים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא הביאה לקדמת הבמה את הנרטיב הפלסטיני ויותר מכך, את חיי היומיום ואת הקולות מן השטח, של הפלסטינים החיים תחת כיבוש.
על אף היותה כתבת בכירה, לא ויתרה אבו עאקלה על עיתונות השטח. היא הייתה ידועה בזכות דיווחיה ונוכחותה בשטח בכל אירוע מרכזי. היא זכתה להערכה מקצועית רבה על עבודתה השוטפת. היא תיעדה בידיה המקצועיות עוולות ופשעים שהתבצעו בחסות המצב המדיני והכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים.
ביום שישי האחרון נסעה אבו עאקלה לג'נין, במטרה להביא דיווחים מהשטח, סביב ההסלמה במצב הביטחוני שם. בעקבות הפיגוע המחריד שהתרחש ביום חמישי באלעד, בו שני צעירים מג'נין הרגו שלושה גברים ישראלים באמצעות גרזן, נכנס צה"ל לג'נין. על פי דובר צה"ל – כוחות הביטחון נכנסו לעיר על מנת לעצור חשודים בפעילות טרור. במהרה, הסלים המצב למאבק בנשק חם. עוד על פי דובר צה"ל, חמושים פלסטינים ירו ללא הבחנה והם אלה שירו באבו עאקלה.
אך על פי הכתבים שהיו לצידה של אבו עאקלה, שד'א חנאישה, שעמדה לצידה של שירין בעת הירי ועלי סמודי ומג'אהד א-סעדי מהצוות העיתונאי, הם שהו במקום שקט ובטוח, הרחק מחילופי הירי. הם התקרבו באיטיות, תוך כדי עצירות, על מנת לוודא שכוחות צה"ל רואים אותם ואת האפוד אותו לבשו, עליו כתוב PRESS. הם עמדו בפניהם מול צלפים ישראלים שתפסו עמדות בבניינים גבוהים, כשלפתע נורו שתי יריות – אל עבר עלי סמודי, שנפצע ולעבר ראשה של שירין אבו עאקלה. לאחר הירי בשניים, נמשכו יריות נוספות בשטח, מה שהקשה על חילוץ הפצועים מהמקום.
העיתונאים שדיווחו על מותה נשמעו המומים וכואבים. רשת אל ג'זירה, מקום עבודתה של שירין, מדווחת ללא הפסקה מאז האירוע. נידה איבראהים, קולגה נוספת של אבו עאקלה, ספדה לה בבכי בשידורי אל ג'זירה באנגלית. היא סיפרה על מסעה המקצועי של עאקלה והוסיפה שאמנם הם עצובים והמומים – אך גם יודעים שזוהי המציאות היומיומית של עיתונאים פלסטינים, שפעמים רבות הופכים בעצמם לסיפור. איברהים ניסתה להסביר לצופים על המרחק הקטן, המוכר לנו כל כך, בעבודתה של עיתונאית מסוגה של אבו עאקלה. עיתונאית שטח שנמצאת בעצמה תחת דיכוי והופכת, בעת הסיקור העיתונאי, בעת ניסיונה לספר את הסיפור ולתעד את המציאות, למושא הסיקור בעצמה. "אנחנו מספרים את הסיפור שלנו, את הסיפור של המשפחה שלנו. אנחנו עוברים מחסומים על בסיס קבוע ומרגישים את הנשק מכוון אלינו באופן יומיומי".
עוד סיפרה איברהים, ששירין נהגה להקריא לחברי המערכת את הכתבות בעיתונות הישראלית וטענה שעל מנת לעשות עבודה עיתונאית מקצועית, עליהם להכיר את הנרטיבים העיתונאיים השונים. היא הובילה את הצלם ברחבי המשרד של שירין וסיפרה כיצד דאגה העיתונאית, פעם אחר פעם, להגיע לשורש האנושי שבסיפורים העיתונאיים עליהם דיווחה. "אהבנו ללמוד ממנה", ספדו לה חבריה וסיפרו, שכולם הכירו אותה בנדיבותה. "אנחנו רוצים שהעולם ידע מה קרה לה, מה קורה לעיתונאים פלסטינים ולפלסטינים באופן כללי. אנחנו רוצים להביא צדק לשירין". אמרו.
לגבי חקירת המקרה – על פי דיווחי אל ג'זירה, צה"ל מבצע הרג של חפים מפשע פעמים רבות וטוען שיחקור. בסופו של דבר, כך נטען, צה"ל מתנער מאחריות. מסיבה זו, אין אמון בציבור הפלסטיני שהחקירה אכן תרד לשורש האמת של מה שאכן התרחש באירוע. נכון לעכשיו, הרשות הפלסטינית סירבה להצעה הישראלית לערוך חקירה משותפת. הקולות הפלסטינים שנשמעים מבקשים חקירה בלתי תלויה.
משרד החוץ הישראלי הוציא סרטון בו נראים חמושים פלסטינים צועקים, כך על פי טענת משרד החוץ, ש"חייל נורה". על פי משרד החוץ התכוונו החמושים לאבו עאקלה, אותה חשבו בטעות לחייל שנורה ונהרג. זו ההוכחה, על פי משרד החוץ, שמדובר בירי פלסטיני שהרג את שירין. למעשה, החמושים בוידאו צועקים "הוא נורה בדירה, ירו בו בדירה", כך על פי דיווחים בNRG.
ביום ראשון השבוע (8.5.2022) דווח ב"שיחה מקומית" כי העיתונאי באסל אדרא'א הוכה על ידי חיילי צה"ל, כשאלה ראו אותו מצלם אותם בעת שהרסו מבנה במסאפר יטא בגדה המערבית. האירוע הזה, בו על פי המצולם צעק אדרא'א שהוא עיתונאי וביקש פעם אחר פעם להראות את תעודת העיתונאי שלו לחיילים המכים, מצטרף לאירוע מהבוקר וכן, לשני מקרים מ-2018, אז נהרגו שני עיתונאים פלסטינים (יאסר מורטג'ה ואחמד אבו חוסיין) מאש צה"ל בעת הפגנה שסיקרו וכן, למותם של 13 עיתונאים פלסטינים על ידי צה"ל במהלך צוק איתן. שילוב האירועים מסביר את חוסר האמון הפלסטיני בדיווח הישראלי.
הרשת בעברית, ערבית ואנגלית, מוצפת בהודעות הספד על מותה של שירין אבו עאקלה. "שירין היא דמות והשראה לנשים פלסטיניות ופמיניסטיות כאחד, גדלנו וצמחנו בתוך כל המלחמות לקולה ודמותה על המסך, היא נאבקה בשטח לתעד ולהפיץ את הפרות זכויות האדם. עבורי ועבור רבות היא מעבר לעיתונאית מוערכת, אלא דוגמא ומופת".
