Reading Time: 3 minutes

טראמפ והפרברים: ד"ש משנות החמישים

בניסיון נואש לייצר פער בבחירות, טראמפ פונה לנשות הפרברים ישירות, באותו האופן בו פנה ניקסון לאנשי הפרברים אי אז בשנות השישים, באמצעות איום על הבית. אך האיומים שלו נכשלו במבחן הקשר לבוחר - ולמציאות. סיקור הבחירות בארצות הברית מנקודת מבט פמיניסטית
Reading Time: 3 minutes

כשהנשיא דונלד טראמפ אומר ש״עקרות הבית מהפרברים״ יצביעו בשבילו בבחירות 2020 כי הן רוצות להרגיש בטוחות, ברור לכל מי ששומעת אותו ולכל מי שקוראת את ציוציו למה הוא מתכוון: בשנות החמישים של המאה העשרים, כשמשפחות בארצות הברית החלו לנהור לפרברים כדי למצוא למשפחתם עתיד שכולל חלום אמריקאי של בית פרטי עם גדר לבנה, כרי דשא וגנים וכמובן בתי ספר ציבוריים מעולים, היו אלו משפחות לבנות שעזבו ערים מעורבות למען קהילה של אנשים שנראו בדיוק כמוהם.

 

בשנת 1968, כשריצארד ניקסון הרפובליקני התמודד בבחירות לנשיאות, הוא פנה לאנשי הפרברים הלבנים והחל לדבר עימם על האלימות הפושה בערים המעורבות. אמירותיו הטילו אימה עליהם, אנשי הגדרות הלבנות, החצר הירוקה והחלום האמריקאי ובעיקר – הטילה אימה על הקהילות ההומוגניות שהם ניסו לשמר וניקסון מצידו הבטיח שאם יבחר, הוא ישליט שם חוק וסדר. הוא לא הזכיר את המילים "שחור" או "לבן", אך גם כאן, היה ברור לשומעיו בדיוק למה התכוון – והאיום עבד. אנשי הפרברים הצביעו לרפובליקנים וניקסון נבחר לנשיאות.

באופן מסורתי ההצבעה למפלגות בארצות הברית קשורה למקום המגורים: הערים הגדולות והמעורבות מצביעות לרוב לדמוקרטים, האיזורים הכפריים החקלאיים (שברובם מאוכלסים באוכלוסייה לבנה) מצביעים לרפובליקנים. גם בפרברים הצביעו שנים רבות לרפובליקנים.

כיון שהפעם המרוץ לנשיאות כל כך צמוד, טראמפ פונה באופן ישיר לנשות הפרברים הלבנות. בפנייה זאת יש כמה בעיות הקשורות ברוח הזמן וברוח המקום: אמנם בשנות החמישים רוב נשות הפרברים היו עקרות בית, כלומר נשים שלא עבדו בחוץ  אלא טיפלו במשפחה ובבית, אבל כבר שנים רבות שלנשים יש קריירות. אמנם יש נשים שבוחרות להשאר בבית עם תינוק רך, או לוקחות פסק זמן מהעבודה מסיבות שונות, אבל רובן המוחלט של נשות הפרברים האמריקניות נמצאות היום בשוק העבודה – בין היתר כי בארצות הברית הפך להיות בלתי אפשרי להתקיים באמצעות משכורת אחת.

בעיה נוספת היא שהפרברים כבר מזמן אינם אותו המקום אותו הכיר דונלד טראמפ הצעיר בשנות החמישים. ההרכב הדמוגרפי שלהם השתנה משמעותית ונכון להיום, הם קרובים יותר לשקף את ההרכב האתני של המדינה כולה. בפרברי סיאטל שבמדינת וושינגטון, למשל, אחוז האימהות שבוחרות להישאר בבית דווקא גבוה יותר בקרב נשים ממוצא לטיני ואסיאתי.

כתוצאה מהשינוי בהרכב האוכלוסיה, כבר שנים רבות שהפרברים אינם מעוז רפובליקני – ולא בהכרח יצביעו לטראמפ

ואם נחזור שוב לציוץ  של טראמפ מאוגוסט האחרון, בו הוא טוען שעקרות הבית מהפרברים יצביעו בשבילו מכיוון שהן רוצות בטחון ומכיוון שהן מאושרות שטראמפ חיסל את התכנית המאפשרת לבנות בתים למעוטי יכולת ש"ישתלטו" על השכונה שלהן – אותה הוא טוען שביידן, מתחרו, יחזיר, נגלה שבתוך הציוץ מסתתר מסר מאיים וגזעני: טראמפ מזהיר את "עקרות הבית" מהשתלטות "מעוטי יכולת" – שם קוד למשפחות שחורות ולטיניות, שיחבלו בביטחון האישי של הנשים הלבנות וימלאו את העיירות הנקיות שלהן בבתים של "עניים", כלומר, שוב, אנשים שאינם לבנים. במילה "תכנית" מתכוון טראמפ ל"חוק הדיור ההוגן" שעבר בשנת 2015, בעת כוהנתו של הנשיא אובמה. החוק הכריח את הרשויות לבדוק ולטפל באי צדק הקשורים בגזע ובכלכלה. טראמפ השעה את החוק ובחודש יולי האחרון החל לפעול לביטולו המוחלט. גם האזכור של קורי בוקר באותו ציוץ (ראש העיר ניוארק לשעבר, סנאטור מטעם ניו ג'רזי ומועמד לנשיאות בשנת 2019 ממוצא אפרו אמריקני), שפעל כראש עיר לקידום אותם נושאים, היא כלל לא מקרית.

בבחירות לנשיאות בשנת 2016 יותר ממחצית הנשים הלבנות נתנו את קולן בבחירות לטראמפ. כעת, הוא מנסה לשחזר את הניצחון הזה. מאידך, סקר שנערך לאחרונה מראה שבקרב הנשים – המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ו ביידן, מוביל ומשיג את טראמפ ב21%. בנוסף, רק שליש מהנשים שהצביעו לטראמפ בעבר אמרו שיעשו זאת שוב.

יתכן והאיומים הללו כבר לא עובדים ואת הנשים הלבנות כבר לא ניתן להפחיד באותו האופן בו פעל ניקסון בזמנו. הנשים כרגע לא מפחדות מהשתלטות אנשים מעוטי יכולת, אלא יש להן דאגות אמיתיות הקשורות בקורונה ובטיפול הכושל של טראמפ בה. בכלכלה: כיצד יצליחו לשלם את המשכנתא? כיצד ילמדו ילדיהם בזום בשנה הקרובה ומי ישאר איתם בבית?

הפרברים כבר מזמן איבדו את הזהות הלבנה שהייתה להם בעבר ומעטות הנשים שיסכימו להגדיר עצמן כבעבר כ"נשות הפרברים" – כל שכן, כ"עקרות הבית של הפרברים". בטוויטר למשל, הפך שם התואר הזה לבדיחה וסמל לגזענות ומיזוגניה של טראמפ, שבין היתר, מעוניין להחזיר את הנשים אחורה. או במילותיה של העיתונאית דנה באש מCNN: "ד"ש משנות החמישים"

בסרטון: דרישת שלום אמיתית משנות החמישים – לחיות את החלום האמריקאי בפרברים:

תמונה בראש הכתבה: איימי סיסקינד מגיבה לטראמפ בטוויטר

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

חטאתי לפנייך ואני לוקח אחריות

Reading Time: 5 minutes התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים

בעקבות האימהות – יומן מסע

Reading Time: 12 minutes השיטה פשוטה – הם קודם כל מפצלים בין המפגינים. מרחוק אנחנו רואות אימהות אחרות, אנחנו מקוות שזה עוזר. כמה דקות אחר כך הן מופיעות עם עיניים אדומות ומספרות שהפעם, האלימות הופנתה גם אליהן.